התוכן
[המשך] ועפ"י הנ"ל יובן מ"ש [בשני דפ' תולדות] "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'" – "ויברכהו ה'" בסוף, אף שלכאו' זוהי הסיבה ל"וימצא .. מאה שערים"? כי העבודה, "ויזרע יצחק וגו'", צ"ל באתערותא דלתתא ובכח עצמו. ולכן כאשר מגיע מקום קשה כמו "ארץ ההיא", או זמן קשה כמו "שנה ההיא", או שניהם יחד, אין להתייאש ולומר שאין בכחו לפעול וכו', כי מכיון שבהשג"פ נמצא הוא במצב זה ויש לו את הידיעות "לזרוע" וכיו"ב, מוכח שעליו להתייגע ולהתעסק בזה. ואז, כאשר רואים מלמעלה שהוא מתייגע בכל כוחו, הנה "ויברכהו ה'" – נותנים לו מלמעלה שלא בערך יגיעתו. וכמשנת"ל בהענין ד"יפוצו מעיינותיך חוצה": שגם בעניני "חוצה" בהם הוא מתעסק כמו עניני מסחר ומאכל ומשקה – "זורע דגן", צ"ל ניכר שכל ענינם אינם אלא כלי ל"מעיין" עצמו, עד ש"ח"ו דגן זרע". ואז "ויברכהו ה'" בגו"ר.
משיחת י"ט כסלו ה'תשכ"ה
ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=09-11-2026
Synopsis
(Continued.) Based on the above, we can understand why in the verse (in sheini of parashas Toldos), “Yitzchak sowed in that land, and in that year he found a hundredfold, and Hashem blessed him,” the words “and Hashem blessed him” come at the end of the verse, even though this was the reason “he found... a hundredfold.” Because the service of “sowing” must come from an awakening from below and through one’s own efforts. Therefore, when one encounters a difficult place like “that land,” or a difficult time like “that year,” or both together, he must not despair and say he lacks the ability to accomplish anything, etc. The very fact that by Hashgacha Protis he finds himself in this situation and he possesses the knowledge of how to sow etc. demonstrates that he must toil in this service. Then, when Heaven sees that he is toiling with all his might, “Hashem blesses him” – he receives a blessing totally disproportionate with his toil. As explained earlier regarding “your wellsprings spreading outward”: even in the “outside” such as food and drink and business etc. (“sowing grain”), it must be evident that their entire purpose is merely to serve as a vessel for the itself, to the point that, “ [to say that] he sowed grain.” And then “Hashem blesses him,” both spiritually and materially.
