Explore every episode of the podcast פרשת השבוע עם חזי כהן

לעיתים ההפטרה היא חתרנית ומערערת על העמדה העולה מן הפרשה. המדרש אומר "פנחס זה אליהו", ובכך מזהה את הקשר העמוק בין השניים המקנאים לה'. בתורה יזכה פנחס לשכר ובהפטרה אליהו יקבל כתב פיטורים; ובשיעורנו נעמוד על המסר העולה ממבנה כפול זה ונשאל מה מקומה של הקנאות בעולמנו.

נבואת המרכבה של יחזקאל חוזרת בספר שלוש פעמים. מדוע חשוב לספר על המרכבה? ומה בעצם המראה מספר לנו על הקב"ה והגלות? הדרך לפענוח הנבואה תבוא בעזרת הקבלת חזון יחזקאל לחזון ישעיה, המציג תמונה שונה של מה שמתרחש שם בשמים. ואולי הפתרון אינו בשמים אלא בארץ?!

מה הקשר בין ההפטרה לפרשה? הזיקה הבולטת היא הפסוק המתאר את החורבן שיבוא על ממלכת ישראל, אשר תהפוך למדבר אם ימשיכו בחטאיהם. אולם ברובד העמוק יותר תפקידו של המדבר בהפטרה ובספר הושע כולו הוא שהמדבר הוא המקום שבו ניתן לעשות אתחול של המערכת, ולבנות את היחסים שבין הקב"ה לעם ישראל מחדש. המדבר, המשוחרר מחיי הממלכה העשירה, יאפשר להיזכר ולחוש את ה' כמקור החיים ומתוך כך לצאת לדרך חדשה. כך ההפטרה מובילה אותנו לראות את הפרשה באור חדש, של בניית עולם רוחני שה' במרכזו – ומסר זה רלוונטי בכל עת.

ירמיהו יושב בכלא בשעת המצור ופתאום מתגלה אליו ה' ומורה לו לגאול את שדהו של בן משפחתו. מדוע ה' מתערב בעסקת נדלן? ומדוע לאורך הסיפור ירמיהו לא יודע מה משמעות המעשה ואם אכן זהו דבר ה'? בשיעורנו נעמוד על המוטיב המרכזי בספר ירמיהו, שלאחר החורבן תבוא הגאולה, וכיצד הדברים קשורים לעסקת קניית השדה. בנוסף נעמוד על הדמיון והפער בין פרשת בהר העוסקת בהלכות גאולה לבין ההפטרה המתארת את הגאולה בעיניים נבואיות.

אליהו הנביא דומה למשה רבנו, וההפטרה דומה לפרשה בנקודות רבות. ועם זאת מתוך ההקבלה הרבה עולה הבדל מאוד גדול ביניהם בשאלה איך לעמוד מול עם חוטא וכיצד לשנות את פני הדברים.

כמו יוסף, גם שלמה חולם חלום, וגם הוא ניחן ביכולת לפצח חידה מורכבת. אצל שניהם החלום מוביל לתבונה עמוקה ולפתרון דילמה (השובע והרעב אצל יוסף, וזהות אם הילד והרמאית – אצל שלמה). מה מלמדת ההשוואה? וכיצד הצליח שלמה לגלות מי הייתה אם הילד החי? האם תוכלו למצוא אותה בחכמתכם שלכם?

אז מה עכשיו? לאן ממשיכים כשמסיימים את התורה? את השאלה הזו שאלה אותי אישה בתהליכי גיור שנלחצה שסיימנו את התורה. והאמת היא שיש שתי תשובות נכונות. האחת, מתחילים מבראשית, שהרי המעגל הוא אינסופי. אבל ההפטרה מלמדת שגם ממשיכים הלאה – לספר יהושע. ועיון בפרק א בספר יהושע מגלה שהוא משמש בתפקיד כפול: הוא גם תחילתו של ספר יהושע אבל גם תחילתו של ספרות הנבואה כולה, ודווקא כשמתקדמים הלאה – אז מתבהר מקומה של התורה. מחדש.

לספר יונה שתי מחציות, וכל אחת עוסקת בעניין אחר. את לימודנו הפעם הקדשנו לחלק הראשון, שבו יונה בורח מה' ובעצם בורח משליחותו ומייעודו. ספר יונה מלמדנו שאדם אינו יכול לברוח מייעודו, שהרי אם יעשה כן, המציאות הנתונה בידי ה' תמחיש לו שאינו יכול לברוח מעצמו ומאלוהיו. מבחינה זו ספר יונה מציב לנו תמונת מראה – האם אנו בורחים מייעודנו?

בספרות הנבואה יש מאות רבות של נבואות הקוראות לתשובה, כשהשורש שו"ב מככב בהן. לכן עולה מיד השאלה מדוע נבחרה דווקא הנבואה החותמת את ספר הושע לתפקיד החשוב כל כך של הפרזנטור של התשובה? בעיניי, אחד הדברים המיוחדים בהפטרה הזו הוא הדיאלוג בין עם ישראל לה' סביב התשובה, החושף את עומק הכמיהה לקשר מחודש. בבחינת אני לדודי ודודי לי.

אין הרבה סיפורי לידה בתנ"ך, משום שהוא מתמקד בעשייה ובבחירה בטוב ואלה בדרך כלל קשורים ברגעי אחריות המתרחשים מן הבגרות ואילך. משום כך, אם יש סיפור לידה הרי שהוא חשוב מאוד להבנת הדמות ופועלה. לידת שמואל נבחרה כהפטרה ליום הראשון בראש השנה והיא מתקשרת לקריאה בתורה על לידת יצחק. מדוע יש בתנ"ך סיפור על לידת שמואל? ומה הדבר מלמד על פועלו? ומדוע זו ההפטרה לראש השנה דווקא?

ההפטרה השביעית סוגרת את חטיבת שבע דנחמתא שהתחילה במוצאי תשעה באב וגלשה אל תוככי אלול, וזהו זמן לסיכומים. נבואת הנחמה שלנו, כמו שאר הפטרות הנחמה, חוזרת על המילה צדקה במובן של ישועה ומשתמשת בדימויים רבים של חתן וכלה ומשוש ושמחה. למדנו שפעמים רבות מלאכת החיתוך (כלומר ההחלטה היכן ההפטרה מתחילה או מסתיימת) היא מלאכת מחשבת, וכך גם אצלנו. דברי הנחמה הם העיקר ולכן ההפטרה סיימה בדיוק בסוף דברי נחמה, והשאירה בחוץ דרישות לתיקון ותשובה או ביקורת. את זה משאירים לנו בעלי ההפטרות להפטרת שבת שובה...

הנביא שוזר מוטיבים שונים של גאולה: קיבוץ הבנים מרחוק, ואיסוף כסף וזהב מכל רחבי העולם, סיוע של נוכרים לישראל ובניית חומות וביטחון. אולם המוטיב החשוב, זה שנבחר על ידי בעלי ההפטרות לפתוח ולחתום את ההפטרה, הוא מוטיב האור. האור מסמל גאולה לעומת חושך, אבל הוא הרגע להבין את מקומו של ה' בעולמנו. בשיעורינו נדלג גם לאחד הפיוטים האהובים שהפכו לאחד מסימני השבת – הפיוט "לכה דודי" ונחוש את פעמי הגאולה הרמוזים בו.

ההפטרה לפרשת כי תצא היא גם הפטרת נח המוזכר בהפטרה. הנביא מצהיר שכשם שה' הבטיח להימנע ממבול נוסף כך הוא מבטיח לגאול את עם ישראל. עיון בהפטרה מגלה שבנוסף לאזכור של השבועה לנח שלא להחריב עוד את העולם, ישנן רמיזות לאברהם, שרה ויעקב, המלמדות שהנביא רואה בשיבת ציון התחלה מחדש של הסיפור של עם ישראל. בכך הוא מלמדנו שההיסטוריה דינמית ויכולה לשנות כיוון.

כשם שניתן להסיק מן הפתרון שמציע רופא, באיזו מחלה הוא מטפל, כך ניתן ללמוד מדברי העידוד של הנביא מה הבעיה שהוא עומד מולה בימי שיבת ציון ומה גודלה. ההפטרה עוסקת בדברי עידוד ונחמה כנגד הייאוש והפחד שאחזו בגולים. כנגד זאת, הנביא קורא לעם לחזור אל האמונה בה' הבורא והגואל ומתוך כך לחשוש פחות מבני אדם. הנבואה כוללת מילות נחמה רבות, כולל שימוש חוזר ונשנה בהכפלה של מילים: אנכי אנכי, עורי עורי ועוד – דבר המלמד שהייאוש היה עמוק ונצרכו מידה רבה של דברי חיזוק ועידוד. השיא מגיע כשהנביא מכריז שהגאולה הקרבה תהיה גדולה מזו של יציאת מצרים.

נבואת הנחמה כוללת תיאורים פנטסטיים של ירושלים כמעין גן עדן, אך גם מהלך דרמטי בהגדרת יחסי עם ישראל והקב"ה. הנבואה נטועה בדימויים הקשורים לדוד המלך אך אינה מסתפקת במלכות דוד אלא מבקשת את מלכות ישראל כולה. בכך הנביא המנחם מציב תמונה שונה מזו העולה בדברי הימים.

רצף הנבואות שנבחרו להפטרה עוסק בגאולה, אולם ניתן לזהות בהן שני קווים: הראשון – גאולה לכל עם ישראל, כזו שאינה תלויה בתשובה, שכן זהו חסד ה'. השני – הגאולה תיעשה רק לצדיקים הנאמנים לה' והשומעים לדברי הנביא. מה היחס בין שתי התפיסות העולות בהפטרה? ומה כל אחת תורמת לתיקון האדם והעם?

שתי נבואות שאין לכאורה כל קשר ביניהן התקבצו יחד. הראשונה מדברת על הגאולה הקרבה והשנייה על האמונה בה' בורא העולם ובעל הכוחות כולם. נקודת החיבור היא הייאוש מהגאולה שתקף את הגולים (העולה בחלק הראשון), שכנגדו יש דברי נחמה רבים, אך גם הצעה לחזור אל מהות האמונה בה' כבורא שמים וארץ, אשר בכוחו לעשות גם את הבלתי סביר בעיני בשר ודם.

ההפטרה החותמת את סדרת הפורעניות היא שילוב של שלוש נבואת תוכחה וחורבן של ישעיהו הנביא. בשיעור נעסוק בחטאי ירושלים המוזכרים בנבואות ובעתיד הנכון לירושלים (נבואות שלצערנו התגשמו). ונדבר על ההקבלה החוזרת של ירושלים לסדום ועל המשמעות העמוקה של השוואה זו.

הנבואה מירמיהו ב עוסקת בחטאים של עזיבת ה' ועבודת האלילים שהייתה נפוצה ערב החורבן. בשיעור נתייחס לצירוף יוצא הדופן של ציטוטים מפי העם והשימוש הנרחב בדימויים (לכלה, חמור בר, כביסה ועוד). במוקד הדברים נעסוק במבנה הנבואה המשווה בין העבר והפוטנציאל הגדול להווה הקשה, ונתייחס לכלים הספרותיים המיוחדים שבהם נקט הנביא להניע את העם לתשובה.

הנה הפטרה אחת הנאמרת בזמנים שונים, וזוכה בכל פעם למיקוד שונה: נבואת ההקדשה של ירמיהו משמשת הפטרת הספרדים לפרשת שמות, ואז היא ממוקדת בהקבלה למשה רבינו שנכנס גם הוא לתפקידו. כשהיא נאמרת בימי המיצרים (תלתא דפורענותא) היא מפנה את תשומת הלב לתוכנה הקשה ולחורבן העומד להגיע. בשיעור נעסוק בתיאור החורבן הקרב, ונתייחס ללשונות יחודיים שנאמרו לירמיהו על כך שהוא נביא לגויים ושהוקדש מבטן, וגם למבנה הפרק החושף את תפקידו המיוחד של ירמיהו ואת העובדה שניתן היה לעצור את החורבן.

הנביא מיכה מזמן את עם ישראל למשפט עם הקב"ה, שבמרכזו טענות חריפות על התנהגות העם ההולך בדרכי הגויים. במהלך הטיעונים הוא מזכיר את סיפור בלק ומבקש ללמוד ממנו לקח לדורות. אולם באמצע המשפט מתחלף התיאור לתנועה של תיקון ותשובה, ובמקום עונשים מגיעה הצהרה מה דורש ה' מן האדם.

ההפטרה היא מעשה של אומנות, והבחירה להתחיל או לסיים אותה בנקודה מסוימת משנה את המשמעות של הסיפור. דוגמה יפה לכך יש בהפטרת חוקת המספרת על יפתח. בפשט המקרא דמותו מורכבת, שכן לצד הישועה הגדולה ורוח ה' שהייתה בקרבו הוא נודר על הקרבת בתו ויוצא למלחמת אחים עם שבט אפרים. ומה קורה בהפטרה? אם נשים לב היכן היא מסתיימת, נראה שבהפטרה מוצג רק החיובי שבפועלו ומושמטות את הבעיות שבהתנהלותו.

עומד מנהיג ומבקש להצהיר שפעל בנקיון כפיים ולא לקח שוחד, ומן השמים יורד נס המעורר את העם. תמונה זו הולמת את משה אך גם את שמואל וזה סוד החיבור בין הפרשה להפטרה. בשיעורנו נעמוד על מנהיגותו הנבואית של שמואל תוך השוואה למשה.

יהושע, שהיה אחד מן המרגלים בפרשה, משמש בהפטרה כמנהיג השולח מרגלים. בעקבות האברבנאל נעמוד בשיעור על השינויים שערך כלקח מהקריסה בפעם הקודמת ונבחן האם מרגלי יהושע אכן הצליחו במשימה (נטען שלא). בנוסף נשאל מה בעצם תפקידה של רחב בסיפור.

פרשת פותחת במעשה המנורה, וההפטרה עוסקת בחזון המנורה שבספר זכריה. נבואה זו היא גם ההפטרה לשבת חנוכה, וכבר עיינו בה אז. כעת מובא כאן שוב השיעור מחנוכה.

הנביאים זכריה וחגי דחפו להקמת בית המקדש השני בעת שיבת ציון. הם עודדו את שבי ציון ובעיקר את זרובבל ויהושע לבנות את המקדש, ועסקו בנבואותיהם בתקומת ישראל. זכריה מנבא על המנורה ומשני צדדיה ענפי זית (מה שהפך להיות סמל המדינה), וגם על אבן אחת מוזרה בעלת שבע עיניים. מה משמעות המנורה והאבן?

מדוע צריך לספר כיצד נולד שמשון? וכיצד הדבר משפיע על הבנת דמותו של השופט משבט דן? מתוך עיון בסיפור תיפתח מחדש שאלת הגבורה, והיא תשמש מפתח למחזור הסיפורים כולו. השיעור גם יעסוק בנזירות המופיעה בפרשה ובגללה נבחרה דווקא הפטרה זו. נעמוד על התופעה הייחודית של נזירות עולם בשבטי אפרים ומנשה, ועל הסיבה שבגללה שמשון חייב להיות נזיר.

אחת הדמויות המופלאות בתנ"ך כולו הוא יהונתן שאף שהיה המועמד הטבעי למלוכה ויתר עליה לטובת דוד. ההפטרה 'מחר חודש' נקבעה משום חגיגות ראש החודש המהוות רקע לסיפור התמיכה של יהונתן בדוד – מעשה שגרר מריבה קשה עם אביו (ואף הטלת חנית לכיוונו). בשיעורנו נבקש לצייר את דמותו הייחודית של יהונתן שיוצא למבצע מסוכן להצלת המלחמה בתעוזה ומתוך אמונה, וננסה לעמוד על הסיבה הרוחנית שבעקבותיה החליט לסייע לדוד להפוך למלך ישראל.

בעלי ההפטרות צירפו שתי נבואות יחד להפטרה אחת, והוסיפו עוד פסוק אחד מהנבואה השלישית, וכך נוצרה הפטרה שהיא מעין מדרש לפרשה. הקשר לפרשת בחקותי ברור: בשתיהן עוסקים בשמירת הברית ובשכרה, ובעונשים הבאים בעקבות הפרת הברית. אבל ירמיהו תורם שפה חדשה, אישית יותר ומנוסחת בשפת האמונה. בכך הוא מציג שפה שונה מן התורה, אך גם שונה מזו של תהלים פרק א.

סוף ספר יחזקאל עוסק בתיאור עתידי של המקדש ושל החיים בארץ ישראל, וזאת כחלק מקובץ נבואות נחמה. המטרה היא בראש ובראשונה לעודד את הגולים ולהפיח בעצמות היבשות רוח חיים. המטרה השניה, היא לנסח את המערכת המקדשית הראויה בזמן הגאולה, וכחלק מהמבנה החדש תחול תמורה גם בחוקי הכהונה. בשיעורנו ננסה להבין מיהם הכהנים הנבחרים ומדוע דווקא הם נבחרו, נעסוק בשאלת הפער שבין הנאמר בנבואת יחזקאל לדיני התורה על דרך גישת התמורות, ונברר מה הסיבה לתמורה.

לעיתים ההפטרה היא מדרש של הפרשה, והפעם נפגוש שני מדרשים: המנהג הספרדי להפטיר בסקירה ההיסטורית הייחודית שביחזקאל כ, והמנהג האשכנזי להפטיר בעמוס ט העוסק במעמד עם ישראל. התורה דורשת "קדושים תהיו", ובהמשך מזהירה שאם יחטאו ישראל – הארץ תקיא אותם. והנה עמוס ויחזקאל מנסחים באופן שונה מה המקום של עם ישראל אצל הקב"ה, ומתוך כך מתארים את הגלות שתבוא עליו אם יחטא, ומסבירים באופן הפוך מדוע תהיה גאולה.

הבדיחה אומרת שההפטרה לחג העצמאות נבחרה בגלל מילות הפסוק "ינופף ידו", המסמלות את המנגלים שכולנו עושים ביום הזה... אולם כמובן הקישור הוא עמוק, שכן ההפטרה שנבחרה לחג עצמאותנו היא נבואות גאולה של ישעיהו הנביא. כיצד הנביא מתאר את הגאולה ומה היחס בינה לבין גאולת עם ישראל ממצרים? וגם כמובן מהם יסודות הגאולה לפי הנבואה? העיסוק בשאלות אלו יקרין גם על ימינו.

בימי המקרא היה לראש חודש מעמד מיוחד: הקריבו קרבנות מוספים, עלו למקדש, הלכו לשמוע את דברי הנביא ועוד. נבואת הנחמה שנבחרה לשבת ראש חודש מדברת על כך שכל בשר, כלומר כל האנושות, תעלה בשבתות וראשי חודשים להשתחוות לה'. החזון הזה הוא מופלא ודרמטי, ולצד גאולת ישראל וקיבוץ גלויות הנביא אומר שכל באי עולם יעלו לירושלים ובכך תחזור האמונה בה' להיות על כל הארץ.

באמצע סיפורי מלכות דוד מופיע קובץ סיפורי ירושלים (שמואל ב ה–ז): הראשון כולל את כיבושה והפיכה לעיר מלך, השני עוסק בהעלאת הארון והשלישי בכמיהתו של דוד לבנות מקדש בירושלים. מתוך אלו נבחרה ההפטרה לפרשת חנוכת המשכן, ובכך יצרה קישור בין המשכן למקדש. ההפטרה ממחישה גם את הסכנה שבמפגש לא ראוי עם הקדושה, שהביא למותם של נדב ואביהוא בפרשה ושל עוזה בהפטרה. עיון בהפטרה יעלה שהכמיהה אל הקודש היא שהעניקה לדוד מלכות עולם. וכשאתה לא שם את עצמך במרכז – אתה הופך לכוח משמעותי.

בשביעי של פסח קוראים בתורה את סיפור קריעת ים סוף ואת שירת הים שבעקבותיו, וההפטרה שנבחרה לשירת הים היא שירת דוד. זו הזדמנות לברר מהי שירה, ומדוע היא חשובה כל כך לחיינו? נראה על מה מודה דוד בשירתו ומתוך כך נעמוד על יחסו לקב"ה, ונברר מדוע שירת דוד חותמת את ספר שמואל וכיצד שירה זו סוגרת מעגל עם שירת חנה שפתחה את הספר.

יש הפטרות, שכאשר אנו קוראים אותן כאן בארץ ישראל, זו חוויה גדולה. אחת מהן היא חזון העצמות היבשות של הנביא יחזקאל. פסח הוא חג הגאולה הראשונה, וההפטרה מסמלת את הגאולה השנייה – גאולת שיבת ציון. כשקוראים אותה היום היא מסמלת את החזרה של יהודים מכל רחבי העולם לארץ והקמת המדינה. בשיעורנו נעמיק בהבנת החזון, ונדון ביחס שבין הגוף לרוח, ומתוך כך נעמיק בהבנת המושג גאולה.

יצאנו ממצרים בפסח, והנה אנחנו נכנסים לארץ בפסח. פרק ה' ביהושע שנבחר כהפטרה לחג הראשון מסמל את הייעוד של היציאה ממצרים, שהוא חיים של ברית בארץ ישראל. ההבנה שהפסח מבטא את הברית בינינו לבין הקב"ה תסביר את הזיקה בפרקנו ובמקומות נוספים בין ברית המילה והפסח. החידוש כאן הוא אזכור המן, שבעזרתו ננסה לעמוד על השינויים הדרמטיים בפניהם עומדים עם ישראל.

בכל שבת קוראים הפטרה, אבל המיוחד בשבת הגדול הוא שההפטרה נתנה לה את שמה, וזאת בעקבות הפסוק "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא". הפסוק הזה, שהוא חלק מחתימה של כל חלק הנבואה בתנ"ך, קובע שהגאולה עוד תבוא ושאליהו יבשר אותה. כך, בשבת שלפני גאולת מצרים, אנחנו חולמים על הגאולה העתידית. המעניין הוא לראות מה אמור להשתנות, ובעצם מה מעכב את הגאולה לפי מלאכי.

לפעמים ההפטרה היא מעשה אנרכיסטי. אל מול פרשת הקורבנות, המפרטת כל קורבן ודיניו, באה ההפטרה וקובעת שה' לא ביקש קורבנות. האם יש כאן סתירה? נראה שלא. נראה שהנביא מזהיר מפני עבודה חיצונית ומכנית, ובלשונו – אלילית. כי אפשר לעבוד אלילים, ואפילו אפשר לעבוד את ה' בקורבנות אבל בצורה של אלילות, והנביא בהפטרה מזהיר משניהם.

ההפטרה לפרשת החודש, המכניסה אותנו לחודש ניסן ולחג הפסח, היא תיאור חג הפסח בנבואת יחזקאל. היא כוללת גם תרומות לנביא ואת קורבנות הנשיא בשבת וראש חודש. עיון ביחידה זו מעלה את השאלה כיצד ייתכן שהנביא יחזקאל מוסר חוקים שונים מאלו שבתורה? והרי ישנו איסור בל תוסיף ובל תגרע? אנו ננתח את השאלה על פי גישת התמורות, שלפיה אנו לומדים סוגיות רבות.

ספר יחזקאל מסתיים בנבואות נחמה רבות שבאו לעודד את הגולים לבבל. הנבואה שנבחרה להפטרת פרשת פרה מופיעה בפרק לו, והיא כוללת תיאור של זריקת מים טהורים על ישראל. הפעולה שנעשית בתורה כדי לטהר טמא מת, הזאת מי חטאת, תיעשה לפי יחזקאל לכל עם ישראל. ואכן הפרק כולל תיאור של שלבי הגאולה וזאת במונחים המזכירים את ארבע לשונות הגאולה שביציאת מצרים. עם זאת, כשקוראים את הנבואה בהקשרה, הטון משתנה ומתגלה הסיבה האמיתית לגאולה – דבר המחייב הסתכלות מחודשת על שאלת התלות של הגאולה בתשובה.

שבת זכור מכוונת את מבטנו אל עמלק, האויב האולטימטיבי של עם ישראל. אנו קוראים את הפרשה בתורה על מצוות מחיית עמלק, מפטירים בהפטרה מן הנביאים על מלחמת שאול בעמלק, וכל זה לקראת קריאת מגילת אסתר שבכתובים בחג הפורים. בשיעורנו ננתח את סיפור שאול ועמלק ונגלה שיש סיבה – שקצת נעלמה מעיני הפרשנים – שבגללה בעצם הודח שאול מהמלוכה (לא לקיחת השלל). בעקבות זאת נגלה קישור חדש בין ההפטרה למגילת אסתר, ומתוך כך נוכל לעמוד על מוטיב מרכזי במגילה הכולל מלחמה כללית של היהודים בשונאיהם לצד מלחמה אישית בין המן למרדכי.

אנו צועדים מן המשכן אל המקדש. ההפטרה שהיא חלק משרשרת הפטרות המתארות את הקמת מקדש שלמה. היא כוללת תיאור חוכמתו בניהול הפרויקט, והקמת המבנה המרשים מלא ההוד וההדר. והנה באמצע תמונת הבניה ישנה שיחה של ה' עם שלמה. בשיעורנו נראה כמה היא שוברת את הסדר, ובעצם כיצד היא מעניקה פרשנות חשובה לכל המהלך. דברי ה' ילוו את עם ישראל והמקדש לאורך כל ימי בית ראשון עד לחורבנו.

שבת שקלים נקבעה לזכר איסוף מחצית השקל למקדש באחד באדר, והיא מביאה איתה את ההפטרה על המלך יואש שאסף כספים לשיפוץ המקדש. בשיעורנו ננסה להבין מיהו המלך יואש ומה ביקש לעשות, ומדוע הכוהנים לא שיתפו איתו פעולה בתחילה. נלמד כיצד מובילים שינוי וגם נדבר על כתובת אחת שלכאורה מוכיחה את הסיפור שלנו אבל היא אולי זיוף, ואיזו מילה הסגירה אותה.

פרשת יתרו מתארת את התגלות ה' בהר סיני ומתן עשרת הדברות, ובעקבות זאת ההפטרה מתרכזת ברעיון ההתגלות של ה' במקדש כחלק מסיפור הקדשת ישעיהו. בשיעור ננסה להבין מדוע היה חשוב לתאר כיצד התגלה ה' לישעיהו (כיסא, שרפים, קדוש, קדוש, קדוש...) ואיך כל זה קשור למסר הכי חשוב של ישעיהו במסע סנחריב שרצה להחריב את המקדש.

באיזה סיפור בתנ"ך יש מלחמה שאחריה באה שירת ניצחון? התשובה לשאלה הזו היא קריעת ים סוף שבפרשת בשלח, וסיפור דבורה וברק ושירת דבורה שבהפטרה. הקשר הראשוני ברור והוא ממשיך במוטיבים נוספים, אבל שיעורנו יעסוק דווקא בהבדלים שבין הסיפור שבתורה לזה שבנביאים, ובעיקר יעסוק בניתוח הפערים שבין סיפור הניצחון של דבורה וברק לבין שירת דבורה – פער שבעזרתו נבנה יחד תמונה מורכבת יותר ושלימה של האירועים. וכמובן נדבר על יעל שגנבה את ההצגה לברק אבל בעצם גם לדבורה.

ירמיהו ניבא נבואות חורבן על הגויים בכלל ועל מצרים בפרט. בשיעורנו נפליג אל אחד הקרבות החשובים ביותר בעולם הקדום – קרב כרכמיש. בקרה הזה לחמו המצרים כתף אל כתף עם האשורים כנגד בבל – האימפריה הצעירה והחדשה. ירמיהו מנבא את תוצאות הקרב ובכך קובע שהאירועים העולמיים הם חלק מהשאלה היהודאית. בשיעורנו נעסוק גם בשאלה האם באמת הנביאים ניבאו לגויים או שמא זו דרך מתוחכמת לשוחח עם בני ירושלים?

הפטרת וארא מפליגה אל ימי יחזקאל הנביא, המנבא בעיקר אחרי חורבן המקדש. יחזקאל מנבא נבואת זעם על פרעה מלך מצרים המזוהה עם התנין. הקישור לפרשה טבעי מאוד שכן ה' מכה במצרים, ופתיחת האירועים קשורה לאות התנין שבולע את התנינים של חרטומי מצרים. לאור זאת סיום הנבואה מפתיע מאוד ונותן פרשנות חדשה-ישנה ובעיקר דרמטית למונח "לדעת את ה'" המלווה את פרשיות השבוע.

שלושה מנהגים שונים יש בקריאת ההפטרה לפרשת שמות, ולכל אחד הגיון משלו. האשכנזים קוראים בישעיהו כז המזכיר את יציאת מצרים, הספרדים בהקדשת ירמיהו כנגד הקדשת משה, והתימנים במשל האסופית ביחזקאל טז כביטוי לכך שה' הושיע את עם ישראל במצרים – וכך יעשה גם בשיבת ציון.

בשיעורנו נתמקד הפעם בהפטרה האשכנזית, וננסה להבין מהי גאולה לפי הנביא, ובעיקר מדוע ההפטרה לא סיימה בתיאור הגאולה אלא המשיכה אל נבואות החורבן על ירושלים ושומרון. אל דאגה, כדי לסיים בכל זאת בטוב, הגניבו בעלי ההפטרות שני פסוקים מההמשך להפטרה...

צוואת דוד נבחרה כהפטרה לפרשת ויחי, שבמרכזה צוואת יעקב אבינו. הרעיון שאדם לוקח אחריות להנחות את הדור הבא רגע לפני סיום חייו, מצוי אצל כמה מהמנהיגים בתנ"ך, כמשה ויהושע. צוואת דוד המלך מיוחדת כי היא מחברת רוח ופוליטיקה, ויש בה הוראות ספציפיות לשלמה עם למי להיטיב ולמי להרע. מדוע בעצם דוד מבקש משלמה לעשות זאת ולא עשה זאת בעצמו? בשיעורנו נתמקד בסיפורו של יואב ויחסיו המורכבים עם דוד.

אחד החידושים הגדולים של יחזקאל הוא הקביעה ששבטי יהודה ויוסף יתאחדו לכדי ממלכה אחת בראשות מלך מבית דוד. כך אירוע פילוג הממלכה שקרע את עם ישראל לשתי ממלכות יבוא לתיקון היסטורי. הנביא יחזקאל מתאר את תהליך הגאולה על שלביו השונים ומלמדנו כי האחדות היא הבסיס לגאולה.