Explore every episode of the podcast התפתחות ההלכה ודרכי פסיקה | הרב אלישע אבינר

בשיעור זה נשוב לכלל הבסיסי של רוב חכמה ומניין. הגמרא קובעת שבמחלוקת של יחיד מול יחיד יש לבדוק קודם כל אם קיים רוב חכמה ורוב מניין. כיצד יכול להיות רוב מניין במחלוקת בין יחידים? מה היחס בין עיקרון זה לשאר עקרונות ההכרעה המובאים בהמשך הגמרא?

בשיעור זה נעסוק במשנה בעדויות על עקביא בן מהללאל. שיטתו הייתה שיטת יחיד, ובכל זאת סרב לחזור בו מדעתו. אולם, לפני מותו ציווה לבנו שיחזור בו. מדוע? מה הקריטריונים שבעטיים יכול היה עקביא להישאר בשיטתו - ואילו בנו כבר לא?

בשיעור נפגוש מחלוקת ראשונים: חלקם אוסרים לחלוק על הגאונים, וחלקם מתירים אך מעמידים זאת בתנאי.

האם ההיתר לחלוק ניתן רק לבית דין או גם ליחיד?

וכיצד חולקים?

במחלוקת בין הפוסקים, קיימות מספר אפשרויות:

אפשרות אחת היא בחירה שרירותית באחת הדעות, עליה הרחבנו בשיעור הקודם, ונשלים את הנושא הפעם.

אפשרות נוספת: הכרעת עצמית במחלוקת לאחר עיון.

האם מותר לחלוק על פוסקים קודמים?

נדון על המושגים "טעות בדבר משנה" ו"טעות בשיקול הדעת".

במחלוקת בהלכה בין הפוסקים, האם ניתן להכריע ביניהם בצורה שרירותית?

בשאלה זו מצויה סתירה בין שתי סוגיות. במהלך השיעור נלמד על שתי הצעות של הראשונים ליישב את הסתירה.

כיצד נוצרו המחלוקות הראשונות? האם הן מעידות על חסרון/חולשה או הן הכרח מבורך?

במהלך השיעור נברר שיש הבדל בין עצם המחלוקת לבין חוסר יכולת ההכרעה בה.

האם יש מקום לפסוק בענייני אמונות ודעות? והאם פסקו כך בעבר?

הרמב"ם, כמו חלק מהגאונים, קובע שאין מקום לפסיקה באמונות ודעות. אם כן כיצד זה מתיישב עם הלכות יסודי התורה וי"ג עיקרים?

נראה את הרב קוק, שאומר שבסוגיה זו נחלקו הגאונים, וגם הבבלי וירושלמי.

איך מודדים גדולה בחכמה ובמניין?

בשיעור נראה את שיטת הרמב"ם לגבי החכמה של ראש בית דין, והמניין של גדולי הדור שהסכימו. נראה את שיטת הברטנורא שאומר שמניין זה התלמידים. ונראה את שיטת הראב"ד שלשיטתו מניין זה בשנים.

כמה הגדולה צריכה להיות מפורסמת? והאם מספיק להיות גדול רק בחכמה לחוד או במניין לחוד?

האם קיים הבדל בין גזירות כלליות לתקנות מקומיות?

נראה בשיעור את שיטת הראשונים שלכאורה ברור שאי אפשר לגזור גזירה כלל אחרי חתימת התלמוד.

נראה מחלוקת באחרונים האם האיסור הזה הוא הכרחי או שהוא רק במקרים מסוימים.

האם בעקבות שינוי תנאים או נורמות, התקנות בטלות מאליהן.

מפורש בחז"ל שגם אם בטל טעם התקנה, צריך לבטלה. לדעת הרמב"ם, רק בי"ד גדול בחכמה ומנין מוסמך לבטלה. לדעת הראב"ד – כל בי"ד. במה נחלקו?

בהתייחסם לתקנות אחדות, כתבו תוס' שהן בטלות בימינו כי בטל טעמן. מדוע? נעלה שלוש סברות לסיבת ההיתר.

האם גזירות שאין הציבור יכול לעמוד בהן בטלות מאליהן? בשיעור נראה את שיטות הרמב"ם, התוספות והר"ן. ובהמשך השיעור נעסוק ברלוונטיות של זה לימינו. האם חוסר הקבלה של גזירות בציבור כיום מבטלת את הגזירה?

אלו סוגי תקנות חז"ל אפשר לבטל ואלו אי אפשר לבטל?

במהלך השיעור נעסוק בשלוש שיטות: רמב"ם, ר"ן ותוספות. נעיין במקורותיהן ובסברותיהן.

נחתום בחידוש מפתיע של הגר"א ובביאורו של הרב קוק לחידוש זה.

בשיעור זה נעסוק בשאלה מהותית ביותר: אם הפסיקה היא כדעת הרבים, מדוע בכלל המשנה מזכירה את דעותיו של היחיד? האם ניתן ללכת בעקבות אותה הדעה, ומתי? האם בי"ד יכול לפסוק כשיטת היחיד אחרי שהפסיקה קיימת כבר כשיטת הרבים?

למה אי אפשר לחלוק על הגמרא?

בשיעור נשלים את הנושא מתוך עיון בשיטת החזון איש (החולק על הרב אלחנן וסרמן) הטוען שהסיבה שאין חולקים על הגמרא היא הרגשת קטנות מול חכמי המשנה וחכמי הגמרא, וההתגלות שהייתה להם.

נחתום בהיבט היסטוריוסופי על פי ה"משך חכמה" שמבחין בין תקופת בית ראשון ושני לתקופת הגלות.

האם אנחנו יכולים לחלוק על חכמים שקדמו לנו?

בשיעור נראה שהרמב"ם מחלק בין דברים דאורייתא, ששם מותר לבית דין לחלוק על דרשות של בית דין הגדול, כי המטרה היא מציאת האמת, לבין תקנות דרבנן של בית דין הגדול, שבהן בא לידי ביטוי סמכותו, ולכן צריך סמכות יותר גדולה כדי לחלוק.

נראה בשיעור תשובות לשאלת הכסף משנה – מדוע אמוראים אינם רשאים לחלוק על תנאים? נעיין בתשובת הכסף משנה והרב וסרמן ב"דברי סופרים".

"כי יפלא ממך דבר למשפט"? מה פירוש "דבר למשפט"?

בשיעור נעסוק במחלוקת הרמב"ם והרמב"ן האם נכלל בזה גם הגזרות והתקנות של חכמים.

אם העובר על איסור דרבנן עובר על "לא תסור", מה ההבדל בין איסור דאורייתא לתקנה דרבנן?

על מי הפסוק "לא תסור" חל? על חכמי הדור שלנו? על הגמרא? רק על הסנהדרין?

בשיעור נציג שתי דעות, כאשר הרוב המוחלט סובר כרמב"ם ואומר שזה חל רק על סנהדרין שבבית המקדש השני, ולעומתו ספר החינוך בדעת יחיד שסובר שזה עד ימינו. אך לדעת הרמב"ם - מה עושים לאחר הפסקת הסנהדרין? כיצד מכריעים בהלכה?

בשיעור זה נבאר לעומק את המושג של דעת המיעוט. ראינו בשיעורים הקודמים כי יש ללכת אחר דעת הרוב, אך מה באשר לדעת המיעוט? היא בטלה כליל? האם הוא מחוייב לבטל את דעתו בפני דעתו של הרוב - או שמא יש מקום גם לדעתו?

בשיעור זה נמשיך לברר מתי מותר לפסוק כיחיד בשעת הדחק. נדון בקריטריונים שונים: דין דרבנן, במצב של דיעבד, יחיד מול רבים או גם קטן מול גדול ממנו בחכמה.

בשיעור זה נדון בשאלת הפסיקה כדעת היחיד. האם קיימים מצבים אשר בהם פוסקים כיחיד? הרשב"א עסק בשאלה זו, ונדון בתשובתו.

בשיעורים הקודמים ראינו את כללי ההליכה עפ"י הרוב. כעת, יש לשאול – כיצד מונים אותם? האם רק חכמים מפורסמים או גם כתבי יד חדשים? דעתם של רבים מגדולי ישראל לא הגיעה לידינו – האם זהו שיקול במניין הרוב?

בשיעור זה נדון בכללים נוספים של ההכרעה על פי רוב במחלוקת הפוסקים. האם ההכרעה על פי רוב מחייבת את הדורות הבאים? אם מרכיבי הרוב חולקים כיצד לנמק את הפסק שלהם - האם הם מצטרפים?

"יחיד ורבים - הלכה כרבים". על איזה רוב מדובר? רוב חכמה או רוב מנין? במהלך השיעור נדון במחלוקת הראשונים בנידון.

האם יש הבדל בין לחלוק על הלכה פסוקה לבין הכרעה במחלוקת קדמונים? בשיעור נראה שיש מצבים בהם ניתן להכריע על ידי נטיית הלב, ויש מצבים שנדרשות ראיות ברורות. האם בימינו אפשר לסמוך על ראיות שאנחנו מביאים?