אהרון לוין, שהוא היום משורר ומחזאי ובמאי, ובימים אלה גם גמר להקליט אלבום ראשון שבו הוא מבצע את שיריו, לא היה ילד כותב. את הצעדים הראשונים שלו בעולם הזה עשה רק אחרי מותו של אביו, המחזאי חנוך לוין. אהרון היה אז בן תשע עשרה, ועם מות אביו משהו – כך הוא מספר – משהו נפתח בו. אלא שאם הוא קיווה שהיצירה תשחרר אותו מצלו של האב, נדמה שקרה ההפך – באחד משיריו אהרון כותב ״כמה מטופש וכפוי לכתוב על אבי שמת לפני עשרים שנה, אבא שהונצח עד כלות... אוחחח, כמה הם אוהבים לגרגר אותו... אני מפהק מרוב שעמום״, ועם זאת ספרו, ועכשיו האלבום שלו,מכילים שירי געגוע ואבל עדינים ויפים ונוגעים ללב מאוד.

בתוך השיחה שלנו משולבים מספר קטעים מן האלבום שלאהרון עם המוזיקאי דור כרמלי; קטע מהמחזה שלו, זוכה פסטיבל עכו, שנושא את הכותרת ״פפפפ״ ומתאר סגן אלוף, מפקד צוללת דולפין ישראלית שמשגר טילים גרעיניים לאיראן; וגם רגעים קטנטנים מן הסרט ״הפשע הקרוי אדם״ שאחיו רפאל לוין יצר על אביהם, ומשתיים מהצגותיו של חנוך לוין, ״אשכבה״ ו״ההולכים בחושך״.

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונית כפיר

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

שולה מודן הייתה ילדה טובה. בגיל שמונים היא יודעת להסתכל לאחור ולראות שהיא התחילה לדבר רק עם מותו של אביה, שהיה איש שותק, שותק כמו דג – ואם תקשיבו לשיחה שלנו תגלו עד כמה הוא היה מודע לדימוי הזה – ושבמותו הוא ציווה עליה להתחיל לבטא את עצמה. שולה, שהיא פסיכותרפיסטית במקצועה, מוכרת הרבה יותר כסופרת ועורכת ומתרגמת ומחברת ספרי בישול וספרי ילדים ורומנים. שוחחנו זמן לא רב אחרי שראה אור הרומן החדש שלה ״כל יום בולע שמש״, שבמרכזו אישה, כלומר בת דמותה, שבורחת מבית החולים, פוגשת גבר חסר בית ובמהלך השיחות איתו היא מגלה עולם חדש.  בראיון שלה לגילי איזיקוביץ על אותו ספר, היא צוטטה בכותרת כמי שאומרת כי לא מלמדים אותנו איך למות, ולא יכולנו אלא להתחיל את השיחה משם.

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קורא הפעם ג׳רמי פוגל.

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

כשאוהד מילשטיין החל לצלם את רחל, הבחורה שהתאהב בה, לא היה לו מושג איזו דרמה מחכה לשניהם בהמשך החיים – הדרמה שהובילה לסרט ״שבוע 23״, ולסרטים האישיים היפהפיים שבאו בעקבותיו. רחל נכנסה להיריון חודשים ספורים אחרי שהיכרו, הם התבשרו שעומדים להיוולד להם תאומים זהים, ואז אחד העוברים מת והם מצאו את עצמם מתלבטים מה לעשות הלאה. אוהד הוא לא דברן גדול, כצפוי מבמאי קולנוע עטור פרסים, הוא מדבר דרך המצלמה. ובכל זאת שוחחנו על ההתמודדויות ההן ועל מה שהותירו בחייו, על השמחה בילד שנולד והאבל על תאומו שמת, ועל היצירה שנבעה מתוך כל אלה. בשיחה שלנו משולבים גם קטעים מהסרט המדובר וגם משני הבאים אחריו: ״לילות קיץ״ ו״מונוגמיה״, והיא אמנם קצרה מהרגיל אבל נדמה לי שיש בה נקודת מבט מיוחדת מאוד.

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קורא הפעם עמית אולמן.

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

בראשית שנות השמונים, כשהתקשורת העולמית החלה לדווח על מקרים ראשונים של איזו מגיפה מסתורית שהורגת בעיקר הומואים, איציק לוי היה סטודנט בבית הספר לרפואה בירושלים. בארץ איש לא העז לדבר אז על איידס, אבל הילד שאיבד בילדותו חבר קרוב שחלה בסרטן, ידע שהוא חייב להתגייס להציל – את המודרים, המוחלשים, את מי שננטשו אפילו על ידי משפחותיהם. ד״ר איציק לוי הוא מחלוצי רפואת האיידס בישראל והוא ניהל את ההוספיס לחולי איידס בבית החולים שיבא בתל השומר עד לסגירתו. הוא סיפר לי על החיים, שהיו נוכחים מאוד בהוספיס, גם בצילו של המוות, על ההתמודדות שלו כרופא שליווה צעירים אל מותם, ועל המצב הנוכחי בתחום, שיש בו תערובת של תקווה ומדיניות מקוממת מאוד.

עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

שתי צעירות נפגשות, מתאהבות, ומשוכנעות שכל העולם חוגג את האהבה שלהן. אלא שחודשים ספורים לאחר מכן מתברר שאחת מהן חולה בסרטן. מעין רוגל – שהייתה חברת נבחרת ישראל בטקוואנדו והיום היא סופרת, תסריטאית ומדריכת כתיבה, איבדה כך את בת הזוג שלה קרן.  ברומן הראשון שלה, ״היינו יכולות לנסוע״, היא כתבה סיפור אלטרנטיבי, אבל גם לו אין סוף טוב. כי מעין אומרת שהיא לא התיידדה עם המוות, לא סלחה לו על שגזל ממנה את התקווה ולא התפייסה איתו. עם החיים דווקא כן. כפי שתשמעו בבירור בשיחתנו.

עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק (ותוכלו גם לכתוב לי שם).

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

רוני קובן איבד את אביו עוד לפני שסיים את השירות הצבאי בגלי צה״ל – התחנה שאמורה הייתה להיות לא רק מקפצה לקריירה, אלא סוג של כרטיס כניסה משפחתי אל הישראליות החמקמקה. ״הלילה שבו אבא שלי מת, ברא אותי״, כך הוא אומר בשיחתנו, שנעה במסלול שאיכשהו מצליח להיות גם מזוגזג אבל גם מעגלי, בין מחזות שכתב לתסריט שעליו הוא עובד ולספר שהוא חולם לכתוב, בין סיפורי משפחה מרחיבי לב שהם לא פחות מזה חורצי לב לחוויות מקריירה של דוקומנטריסט ומראיין שגם כשהוא מתראיין לפודקאסט אישי לגמרי לא מצליח לכבות את הסקרנות וגם קצת לראיין את המראיינת.

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

על כריכת הכרך השלישי של ״בנות הדרקון״, הטרילוגיה הצורבת-החריפה-העצובה-המשמחת והמנחמת של מרית בן ישראל מופיעה תמונה שלה עצמה, בגיל 12, וזה מפני שהסיפור, שבמרכזו ילדות המוגשות כקורבן לדרקון, הוא, כפי שמסבירה מרית, סיפור אמיתי לגמרי. משהו על האמת הזו, על המציאות של הסיפור, על הילדות שלה עצמה ועל המקומות שבהם היא מצאה נחמה, מרית מספרת בשיחה שלנו. מי שמכירים את הבלוג הנפלא של מרית ״עיר האושר״ ומי שנתקלו בעבודתה בבית הספר לתיאטרון חזותי – שהיא הייתה ממקימיו – או בקולנוע או בתיאטרון הקרון לא יופתעו מהרוחב והעומק שאליו מגיעה השיחה איתה, שמתחילה בזיכרון ילדות אחד יוצא דופן.

הקטע שמרית קוראת מתוך הכרך השלישי של ״בנות הדרקון״, ובו סיפור פרידתה של נועה מסבא שלה, קוצר מעט כדי להתאים לפודקאסט ומומלץ בחום לקרוא אותו במלואו במקור 

(ומומלץ עוד יותר לבקר בבלוג של מרית ״עיר האושר״, ואז לקרוא את הטרילוגיה כולה, וגם את ״סיפורים יכולים להציל״, סיפרה של מרית בן ישראל על אגדות, המוזכר חטופות בשיחתנו). 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

לא אצל כל משוררת הפיתוי לבחון את הקשר בין הביוגרפיה האישית לבין השירה גדול כל כך, כפי שהוא אחרי קריאת שיריה של אורית גידלי. בארבעת ספרי השירה שלה עד כה, גידלי נוגעת שוב ושוב במוות, בנוכחותם של מתים בחייה, במחלתה של אמה ובקושי בגדול להיפרד ממנה – ואת תהליך הכתיבה שלה היא מתארת כבהלה והכלה, בהלה נוספת ושוב הכלה, כאילו השירה נותנת לה הזדמנות להתמודד עם העולם בלי להדחיק או לברוח. דיברנו על הצחוק, שהוא הנשק הסודי שנשלף בלוויה ובשבעה, על רחמים עצמיים וגם על אירוע יוצא דופן שבו אורית פגשה שוב את אמה. השיר שבו נפתח הפרק הזה הוא השיר ״את״, מספרה ״סמיכות״.

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

את מערכת היחסים שהייתה לה ולבעלה, עליזה ציגלר מגדירה כסימביוטית. עד כדי כך שאפילו ספרים הם קראו ביחד. ולכן כשראובן נהרג בהתרסקות מטוס קל בשדה התעופה של חיפה, היה לה לגמרי לא ברור איך להמשיך עכשיו, לבדה. מאז חלפו קצת יותר מ-14 שנה, נוכחותו של ראובן לא התפוגגה, הגעגועים גוברים – כך היא אומרת – וגם התסכול על ההחמצה, למשל על כך שראובן לא זכה לפגוש את שלוש הנכדות והנכד שנולדו להם מאז. עליזה, שהייתה במשך שנים עורכת ראשית בהוצאת ידיעות ספרים וחתומה כעורכת על לא מעט פנינים ספרותיות, שיתפה אותי בשיחתנו דווקא ביצירות שיצרו שלושת בניה, המוזיקאים איתמר ויובל והבמאי יוני, לזכר אביהם.

בשיחה הזכרנו גם את הסרט ״בשבילי הם יותר טובים מהביטלס״, שבו תיעד יוני את דרכם המוזיקלית של שני אחיו הבוגרים בניו יורק, ומאחר שהסרט זמין לצפייה ברשת, אני מצרפת קישור. לסרט של סילבן ביגלאייזן שעליו דיברה עליזה ולספר שראה אור בעקבותיו קוראים ״עד קצה הזריחה״. שניהם נפלאים. 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

בשנת 1995, הרבה לפני שהפך לכוכב של עשרות תוכניות קולינריה בטלוויזיה ולפני שהצטברו על המדפים ספרי הבישול וספרי הזיכרונות הנהדרים שכתב – כתב גיל חובב את הרומן ״קיטש״, שבו סיפר את סיפור מחלתה ומותה של אימו. ״זה הספר העצוב״, על פי הגדרתו של גיל, לעומת הספרים הבאים שגם הם ספוגים בסיפורים על אנשים אהובים שכבר אינם בחייו, אבל כתובים בשמחה. שוחחנו על הוריו – אמו דרורה בן אב״י שבין שלל התוכניות שהפיקה בקול ישראל היה גם פסטיבל הזמר המזרחי, ואביו הקריין הנודע משה חובב, שקולו ממשיך להרעים בקריאת ״שמע ישראל״ הפותחת את השידורים ברדיו – וגם על סבתו, על העצב שאינו מרפה ועל ההיאחזות באופטימיות וכמובן על הקשר בין אוכל וזיכרון.

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

בכל פעם שאיילת נחמיאס-וֶרבין עוברת בפינה של שינקין ואחד העם, היא עדיין רואה שם את סבתא שלה, שרה שטרן, עומדת בפתח קפה ״תמר״ –בית הקפה שאותו ניהלה במשך עשרות שנים ביד רמה. הקפה, שגם הוא כבר הלך לעולמו, לא היה רק מוסד תל אביבי. הוא היה הבית השני, ואולי בכלל הבית הראשון, של משפחת נחמיאס – ואיילת בילתה שם, עם סבתה, שעות וימים ושנים.

בפגישתנו שהתקיימה במשרד של איילת – שהייתה חברת כנסת מטעם מפלגת העבודה וכעת היא משמשת יושבת ראש מכון היצוא - שוחחנו על סבתא שרה, על העונג וגם על הקושי לחלוק אותה עם כל כך הרבה אנשים, ועל האובדנים הרבים שחוותה המשפחה, אובדנים לא מדוברים – או כמו ששרה נהגה לומר: אני ממלאת מגבות בדמעות, בלילה, כשאיש לא רואה.

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

איך קרה שלתוך יצירותיו של הקומיקסאי והמאייר זאב אנגלמאיר הסתננו כל כך הרבה מוטיבים שקשורים במוות? מסתבר שבילדותו, בקיראון השלווה והיפה, הוא נתקל שוב ושוב במקרי מוות ״וחשבנו שככה זה״, הוא אומר, ״החיים נמשכים ומדי פעם מישהו מת״. אנגלמאיר הביא איתו למפגש אוסף של ספרי ילדים מפעם וגם חוברת לזכרו שחברים הוציאו בעודו בחיים, ובין עיון בספרים וההספדים לעצמו, דיברנו על הנטייה לעטוף את המוות ברומנטיקה, על הסיבה שבגללה הוא שונא טקסים ועל תודעת המוות ושמחת החיים שהולידו בין היתר את הדמות המפורסמת ביותר שלו, שושקה.

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

מאז שבעלה בני נפטר לפני כחמש וחצי שנים, אמונה אֵלון מרגישה שהיא לא באמת חזרה לעצמה. היא משתדלת לחקות את מי שהייתה, כך היא אומרת, בעיקר כדי לא לצער את ששת ילדיה ו-31 הנכדים והנין, והמשפחה הגדולה כל כך לא תמיד מנחמת, היא אומרת, אבל בהחלט מכריחה אותה להיות, במלוא מובן המילה.

אבל לכתוב היא כן חזרה, ובספרה החמישי ״נפשנו חיכתה״, אמונה אלון מתארת מסע של חיפוש שורשים, שהוא גם חשבון נפש ושיחה ארוכה ואינטימית עם בעלה המת – בני אלון, שהיה רב וחבר כנסת ושר התיירות ויחד היו ממייסדי בית אל.

השיחה בינינו, שיחה בין שתי נשים שהעולמות שלהן שונים מאוד... מאוד... הפתיעה אותי, משום שהיו בה רגעים של התחבטות, של ספקות, גם בענייני אמונה, של שאלות ולא של מושגים מוחלטים. והיא התנהלה בדירתה של אמונה, בקומה האחת עשרה בבניין ירושלמי.

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

ספרה של מיטל זהר ״נבדה״ נפתח בהתרסקות של מטוס. ההתרסקות בחיים הייתה מותה של אמא שלה, לפני עשרים שנה בדיוק, כשמיטל עצמה הייתה בת עשרים בלבד, ואת הקופסא השחורה המשפחתית היא מנסה מאז לפענח בפרוזה ובשירה, שם היא תמיד חשופה לגמרי, הרבה יותר חשופה, כך מיטל אומרת, מכפי שהיא מסוגלת להיות כשהיא מדברת על הדברים. השיחה שלנו הוקלטה, במקרה, ממש עם צאתו לאור של ספר השירים החדש של מיטל, ״הכל יכול לקרות״, ולשמחתי בין הקטעים שהקריאה ישנם שם שירים משם.  

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קוראת הפעם מאיה קוסובר.

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

אימו של עידו אנג׳ל בוהדנה חיפשה את האמת בעולמות אחרים, והחיפוש הזה הוביל אותה, בין השאר ללכת על גחלים ולהשיא עצות לדאלי לאמה. כל זה, כך הוא מספר לי, משום שהמפגש הראשון שלה עם העולם הזה היה כל כך טראומטי.

דיברנו על ילדותה של אימו ועל ילדותו שלו, על תהליך הפרידה שלו מאימא והאופן שבו הוא בא לידי ביטוי בספריו והרחקנו עד שיחותיו האישיות עם ג׳ון קליז. עידו, שהיה בעבר עורך בחברת החדשות ובמאי טלוויזיה, כתב ספר נוער וסיפורים קצרים ונובלות שיריות, פתח את בית הקפה התל אביבי המהולל ״מיזנטרופ״ וגם סגר אותו – הזכיר בשיחה שלנו את המילון הלבבי, שקטעים ממנו אפשר למצוא אצלו, בפייסבוק, ושם, אגב, אפשר למצוא גם את התמונה שהזכרנו ובה הוא מצולם עם אימו, המסתירה את פניו. תמונה נוספת, שיצרה הבינה המלאכותית ״דאלי״ על פי שורות שכתב עידו על אימו אני אצרף לפוסט בעמוד הפייסבוק של הפודקאסט.

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

בעמוד שמוקדש ל״פה זה טוב״, התוכנית שלו ברדיו מהות החיים, לירון תאני כותב: ״יש המון תוכניות חשובות שמדברות על ׳המצב׳ ברצינות . התוכנית הזו לא חשובה, אפילו ממש לא. היא גם לא חושבת שהמאזינות והמאזינים שלה מפחדים ממוזיקה חדשה. תנסו, הכי הרבה זה לא יעבוד ואני אאלץ לשנות קריירה ולהפוך למנתח לב״.

אני מהמרת שאין סכנה כזו, ושללירון תאני צפויות עוד הרבה שנים טובות כתקליטן, די ג׳י אמן שלא רק המוזיקה המצוינת שהוא בוחר מביאה את מאזיניו להתחבר לתוכניות שלו, אלא גם האופן שבו הוא משוחח עם אורחיו על החיים. תחנות הקריירה של תאני מרשימות מאוד וכוללות, בין השאר, את ה-מועדונים של תל אביב, קליפים שהוא ביים בין השאר לשרית חדד ולטיפקס, תוכניות בגלי צה״ל וברדיו תל אביב, ובהן תוכנית אחת ממש מיתולוגית ״עסק שחור״ עם הראפר קוואמי ועוד ועוד. איתי הוא שוחח על הילדות המאוד מורכבת – בלשון המעטה – שעברה עליו, ועל יתמות שיש בה גם מידה רבה של שחרור.

(וזו הרשימה של לירון, ״אשרי יתום אני״, שאותה הזכרנו בשיחה).

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

שלושים שנה אחרי שהתייתמה, רותו מודן אומרת שהיא כבר מתקשה לזכור איך זה כשיש הורים, איך זה שיש בית של הורים. הוריה שלה, מיכאלה וברוך מודן, היו שניהם חוקרים, פרופסורים, אפידמיולוגים, שגידלו את שלוש בנותיהם למצוינות, אבל גם הניחו להן למצוא את מה שמכונה ״הדבר שלהן״. רותו, הקומיקסאית והמאיירת הנפלאה, אמנם לא הסכימה לחשוף את שם המשפחה שהגיע עם אביה מפולין, אבל כן סיפרה לי את הסוד המשפחתי הגדול שהתגלה כשהחלה לנבור בתולדות משפחתה אז, לפני כמעט עשור, כשהחלה לכתוב את אחד הרומנים הגראפיים שלה, האהוב עלי במיוחד, ״הנכס״.

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

המרתף של אסי לוי מלא אוצרות. ליד מערכת התופים, הפסנתר והגיטרה אפשר למצוא שם גם שני פרסי אופיר, פרס התיאטרון, פרס האקדמיה לטלוויזיה והמון כרזות מהסרטים, סדרות הטלוויזיה והצגות התיאטרון שבהן היא השתתפה. היא הייתה אביבה ב״אביבה אהובתי״ ואורנה ב״הבורגנים״, אתי ב״שירות חדרים״, מיכל ב״אבנים״ וענת ב״עור״ – היא שיחקה ב״אימא שלו״ ו״אישה, בעל, בית״, ״ליזיסטרטה״ ו״רכוש נטוש״ והרשימה עוד ארוכה ארוכה. ולצד כל אלה תלויות על הקיר גם תמונות של הוריה, שאסי נאלצה להיפרד מהם בגיל צעיר. אסי סיפרה לי עליהם ועל הילדות יוצאת הדופן שהעניקו לה, וגם על יצירתה המוזיקלית (הכוללת בין השאר את שיריה הסודיים של להקת ״המזדיינות״)  שסוף סוף התגבשה לאלבום אישי כל כך שראה אור בשנה שעברה ויש בו, כמובן, גם שיר שמוקדש לאימא שלה. 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

בסיפורים הקצרים שלה, דורית שילה המציאה לעצמה אבא אחר, אבא שמדבר, או כמו שהיא אמרה לי: ״כל הספר הזה הוא שיחות עם אבא, אבל אף אחת מהן לא נכונה – כי מעולם לא דיברתי עם אבא שלי על כלום״.

דורית, שהיא גם עורכת ומתרגמת ומרצה בתוכנית לתרבות צרפת באוניברסיטת תל אביב ובין שאר מפעלותיה גם ממייסדות כתב העת המוסך – והיא גם שגייסה אותי לצוות העורכות שם – סיפרה לי על אביה שהתאבד, על ההתמודדות – בחיים ובפנטזיה – על ההסתרה והמחיר שהיא גובה והיא, כמובן, גם קראה קטעים מסיפורים העוסקים באביה, מתוך ספרה ״אחרי הספירה״, שראה אור לפני כשנתיים וחצי. הקטע שפותח את שיחתנו לקוח מסיפורה ״סטפס״.

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

בפתח ספרו האוטוביוגרפי ״לו הייתי פיראט״, ירון לונדון כותב: מות הבשר, שאחריו, זאת ידעתי כמדומה מאז ומתמיד, אין אלא אַיִן מוחלט, הטריד אותי, אבל במהלך חיי התעטף הפחדמוות בקלפה של סקרנות משועשעת״.

רמזים לא מעטים לאותה סקרנות משועשעת מסתננים לשיחה שלנו, אף שהיא עוסקת באחותו, עופרה, שהלכה לעולמה לפני חודשים ספורים, וגם באימו ואביו ובאנשים מעניינים נוספים שפגש ב-82 שנותיו. ירון גם טען באוזניי לאיזו רדידות רגשית, אבל לזו אין זכר בשיחה שלנו, שהיו בה סיפורים רבים וגם רגשות רבים.

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

השבוע מלאו 45 שנה למותה של תרצה אתר, המשוררת הנפלאה והפזמונאית המוכשרת, שהייתה גם שחקנית ומתרגמת והייתה בסך הכול בת 36 במותה. השיחה שלי עם בנה, המוזיקאי נתן סלור, התקיימה לפני שבועות מספר ושובצה להעלאה לרשת דווקא היום, לגמרי במקרה. אבל כמו שנתן אומר בשיחתנו, אין כמעט שבוע שאין בו אירוע כלשהו שקשור במשפחתו, באימא שלו או בסבו, הלא הוא המשורר נתן אלתרמן. נתן סלור היה רק בן חמש וחצי כשאימו מתה, אבל הזיכרונות שלו ממנה חיים וצבעוניים ושמחים. דיברנו על הרגעים השמחים ומלאי הצחוק שלו עם אימא שלו, על ההתמודדות שלו כילד בבית שבו העדיפו לא לדבר על מה שקרה, ועל מה שלמד על אימו דרך הקריאה בטקסטים שהשאירה. וכך הייתה לי הפריבילגיה לשמוע אותו קורא שירים שכתבה לו ועליו ושיר שהלחין והסכים לבצע בביצוע מאולתר בשיחתנו.

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

בעיניה של גליה עוז, מותה של סבתה, סבתא ריבה, הוא המוות הכי פחות סופי מכל אלה שפגשה. זה לא מפני שהיא מאמינה ברוחות, אלא מפני שסבתא, שהייתה – לדבריה – ההצלה הגדולה שלה – נוכחת בחייה תמיד.

על סבתא שלה, שהייתה ממייסדי חולדה, הקיבוץ שבו גליה נולדה, היא מספרת שהייתה לה סובלנות מוחלטת, הכלה וקבלה מופלאות, ובימים שבהם היה לה, לגליה, קשה ללכת הביתה, היא יכלה לבוא אליה ולהיות בסדר – הרחק מכל חוויה של אלימות והכחשה – ולהיות פשוט נכדה אהובה, שסבתא רואה אותה ורואה מה קורה לה וזו הייתה, כך היא אומרת, חוויה מתקנת ומרפאת.

במהלך שיחתנו גליה, תסריטאית וסופרת שספרי הילדים המצליחים שלה עם עובדו לטלוויזיה,   גם קראה קטעים קצרים מן הממואר שלה ״דבר שמתחפש לאהבה״, ומספר הילדים שכתבה שנים ספורות קודם לכן, ״מייקי״  (זוכה פרס דבורה עומר) ועוסק באותם נושאים כואבים.

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

את צמד המילים ״רוחות רפאים״ שמעתי מיעל מירון כנעני רק שבועות ארוכים אחרי שהקלטנו את הפודקאסט הזה, כשטלפנתי לומר לה שסוף סוף הוא עולה לרשת. היא התכוונה להוריה, אחיה ואחותה שכולם עומדים מצד אחד ומנגד, היא, שנותרה בחיים ומתעקשת לחיות לצד הרוחות האלה חיים מלאים באהבה ויצירה והרבה מאוד הומור. יעל, שלמדה עבודה סוציאלית, עסקה רוב חייה בעיתונות – בין השאר היא כתבה וערכה ב״חדשות״ ו״ידיעות אחרונות״, ערכה את המגזין ״על השולחן״ וערכה גם ספרי בישול ומדריכי אוכל, וכתבה שורה של ביוגרפיות כסופרת צללים. השיחה שלנו שעסקה בלא פחות מארבעה מקרי מוות הסתיימה דווקא באירוע מפתיע מאוד ואופטימי שהתרחש בחייה לאחרונה. ובאמצע ישנן גם כמה שורות משיר של עמיר לב (״אריה ורותי״) שנכתב על אחיה של יעל.

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

בכל משפחה יש סוד – כך אמרה לי שירלי אברמי בשיחתנו – כולם יודעים, אבל בתוך המשפחה לא מדברים על זה. הסוד שבצילו היא גדלה היה סוד ההתאבדות של אביה. שירלי העזה להתחיל לשאול ולדבר רק אחרי עשרות שנות שתיקה משפחתית, כשבחרה לכתוב עבודת דוקטורט על השפעת התאבדויות על בני המשפחה הנותרים. המחקר של שירלי אברמי ראה אור בספר ״עדיף שהיה מת במלחמה״, שמשלב תאוריה עם סיפוריהם האישיים של מרואייניה. אבל שירלי היא לא רק חוקרת, היא גם משוררת, ובמהלך שיחתנו היא גם קוראת שירים שעוסקים בגילוי המאוד מאוחר של הכאב והאבל על אביה.

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

כשעודד וולקשטיין פגש שוב, אחרי שנים רבות, את גיא, חבר הילדות הקרוב שלו, הוא גילה שלמרות המרחק אבני הבניין היסודיות של המילון הנפשי שלהם נושאות חתימה משותפת. גיא יצר אתו קשר סמוך למותו מסרטן, ואל תוך השיחה שלנו על ילדותם ועל בגרותם התערבבו סיפורים על השכונה שבה גדלו, שהייתה רועשת ובוערת ודרמטית, שלא לומר מלודרמטית, וצבועה בצבעים עזים, וגם אם עודד וגיא לא הסכימו כמעט על שום פרט מזיכרונותיהם, אלה עיצבו את שניהם ואת החיבור החד פעמי שהיה ביניהם. עודד, הסופר, המתרגם, העורך, מבקר הספרות והמרצה הוא, כידוע, מעין מילולי נובע, חד פעמי ומרתק שהמראיינת, כלומר אני, נדרשה מדי פעם לקרוא אותו לסדר כדי לא להתפתות ולגלוש ביחד אתו אל מחילות ארנבים ספרותיות.  

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קוראת עלמה דישי.

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

במערכת היחסים האינטימית שמתאר זהר כוכבי בספרו ״קרתגו״, מדובר כמעט במקרה בגבר וחתול. כל השאר: אהבה, הבנה, התחשבות, מתחים, כעסים וכמובן האבל על מותו של חבר קרוב, מוכרים לכל מי שאי פעם אהבו ונפרדו. שוחחתי עם זהר, שהוא דוקטור לפילוסופיה, עורך, מתרגם ופעיל חברתי, על 21 השנים בילה בחברת קאטו החתול השחור, על שמחת הביחד וצער הפרידה, על החיים בזוגיות סטרייטית ללא ילדים -- בישראל על זיכרונות ועל רפלקסיה. 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

44. ירדן בר-כוכבא אומרת שכמו בקללה הסינית, היא קיבלה חיים מעניינים. לצד הכישרונות הנפלאים שהובילו אותה לעשות כל כך הרבה סטנד אפ ומוזיקה ותיאטרון וקולנוע וטלוויזיה, לכתוב ושיר ולביים וכעת גם להגיש תוכניות רדיו לילדים היא חוותה גם פרידות רבות: מאביה, מבעלה ומאחיה. דיברנו על תפיסת העולם האנתרופוסופית ששינתה את חייה, על מוות שאינו סוף, ועל הדברים הרבים שלמדה כשליוותה את האנשים הכל כך יקרים לה אל מותם. 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

סיפור חייה של יעל ישראל יכול היה לשמש השראה לסדרה של ספרים - ובכל זאת, יעל העדיפה בחמשת ספריה ובעשרות הסיפורים הקצרים שכתבה, להישען על בדיון ולגעת רק מעט ובזהירות בחוויות שהיא מכירה מקרוב. בימים אלה היא מנסה לכתוב את הסיפורים האמיתיים. דיברנו על אדם, אהובה שמת בגיל צעיר, על אביה, שהיא איש יוצא דופן ומלא ניגודים, על האחיין האבוד שהתגלה אחרי שנים, על איך מתכוננים לאבל ועל כתיבה, כמובן. את הספרים של יעל ישראל אפשר לקרוא במלואם בפרויקט בן יהודה. 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

ליואב קוטנר נודע שהוא חלה בסרטן ביום שבו מתה הפסיכולוגית שלו, ואחרי שנה של טיפולים, אימא שלו הלכה לעולמה. לפני שנפגשנו, קוטנר ביקש שאקשיב לאבישי כהן מדקלם - לצלילי המוזיקה המכשפת שלו - את השיר ״פרידה״, של זלדה, שמציע גישה פשוטה וברורה למוות. בשיחה שנקטעה לטעמי הרבה לפני הזמן, כי עורך המוזיקה המיתולוגי נאלץ, כמובן, לרוץ לרדיו, שוחחנו על הניסיון לאמץ גישה בודהיסטית, איך לא לפחד מהמוות וכמובן על כוחה המרפא של המוזיקה. 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

אביה של עלית קרפ נהג להתהלך כשעל כתפו עורב - עורב שלא פחד מבני אדם ונהג לקפץ מכתף לכתף ולגנוב חפצים. את העורב הזה היא ירשה ממנו ( כלומר, לא את הציפור האמיתית, אלא את זו שבדמיון) והיא משתדלת לשמור אותה במרתף (כמו שכתבה בסיפורה ״מות החתולה״).  עלית, שהיא סופרת, מתרגמת, עורכת ומבקרת ספרות, שוחחה איתי על אביה (הצבעוני, הכריזמטי והנעדר תמיד) שהפרידה ממנו התרחשה שנים רבות לפני מותו, ועל הדרך שבה למדה להניח לכל מה שלא נפתר קודם לכן. 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

אתגר קרת היה - וזו הגדרה שלו - בן זקונים קלאסי, שהיה קשור מאוד להוריו. במהלך שיחתנו (שדובר בה בין השאר על הקשר המיוחד שלו עם אביו, על דברים מפתיעים שהתגלו במהלך השבעה, על סולידריות ארנבית, על רגשנות יתר ועל נבואות העתיד של אמו) הוא קורא שלושה סיפורים שלמים שלא פורסמו בעברית, וזו הזדמנות מיוחדת לשמוע אותם מפיו.  

האזינו כאן לשיחה המלאה של אתגר קרת עם אימו אורנה כפי ששודרה בתוכנית This American Life. 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

(additional short music piece: Crowander.)

רוית ליכנטברג יקותיאל, מתרגמת ומשוררת, שוחחה איתי על אחייניתה קמיל, שיצאה לטיול של אחרי צבא ונהרגה במהלך טיפוס על הקרחון הדרומי בבוליביה. בתרמילה של קמיל שטוקפיש, שהייתה בת 22 בלבד, נמצא ספרון - ״וונג׳ק״ מאת ג׳וזף בוידן - המספר על מסעו של ילד קטן, בן לעמים הילידיים בקנדה, ובדרכו המיוסרת הביתה מלוות אותו חיות - גשמיות וסמליות - בעולם שבו אין הפרדה בין בני האדם לטבע, בין החיים למוות.  רוית תרגמה את הספר לעברית והוא ראה אור בהוצאה שהקימה המשפחה. בימים אלה רואה אור גם ספר שיריה של רוית ״ואת כלה״, העוסק בחייה ומותה של קמיל. 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

כשאביה של רוני גלבפיש שם קץ לחייו, היא הייתה אם צעירה, שנסעה לניו יורק, הסתובבה ברחובות ולא ידעה שהיא לקחה איתה לשם את העצב. כשאימא שלה מתה, שנים לאחר מכן, היא כבר ידעה ש״משהו גדול קרה״, היא אומרת, ושהיא חייבת להתאבל. רוני כתבה בפייסבוק ״יומן מוות״ בימים שבהם ליוותה את אמה, והוא מתפרס על כחמישים עמודים (והיא גם הסירה אותו מהרשת, ובשיחתנו היא גם מתארת את תהליך הכתיבה והגניזה). זוהי שיחה כנה, חשופה, חכמה ואפילו מצחיקה, עם אישה שמודה שיצר החיים ויצר המוות חיים אצלה בכפיפה אחת. 

את רשימתה של רוני גלבפיש ״את היית אימא שלי״ (שנכתבה לבקשת העורכת מיכל חרותי, המוזכרת בשיחה), ניתן לקרוא באתר כתב העת מאזניים. 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

הסיפור שסיפר לי יורם מלצר בשיחתנו מתחיל בילדה בת עשר הנשלחת מגליציה לארגנטינה לבדה, ולא חוזרת. הילדה היא בובע גולדינה, סבתו של יורם, שהיא ודמותה שבזיכרון וכל הרגעים שנחקקו בו, הפכו אותו - כך הוא מספר - למי שהוא היום. יורם מלצר הוא סופר (בשנה שעברה ראה אור הרומן האחרון שלו ״כמה שזה לוקח״), מתרגם (שרשימת תרגומיו חצתה את מאה הספרים), מסאי, מבקר ועורך (הוא עורכו הראשי של ״אלכסון״) ועוד אי אלו דברים מעניינים שהוזכרו במהלך שיחתנו. 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

גיא עד לא עוסקת בספריה (״הבארשבעים״, ״וֹיקי ויקטוריה״, ״הרימון 7״ ועוד) רק במוות, אבל הוא מבקר בכולם - אורח ותיק, נינוח, שיודע שבלעדיו הסיפור לא יהיה שלם. שוחחתי עם גיא על המערבולת הגדולה שערבלה את חייה עם מותו של אביה, כשגיא הייתה בת 17 בלבד, על תחושת היתמות הרבה קודם, כשהוריה היו עדיין בחיים, ועל הדברים שהיא מעזה להודות בהם רק בכתיבה. 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

הסיפור של עידית הרמן מכיל את כל הסערות הגדולות, המקסימות, המפתות וגם הטרגיות שיכלו להפוך אותו לאחת מיצירות הבמה שלה. אלא שהוא התרחש במציאות: סיפור האהבה שלה ושל דמיטרי טולפנוב, בן זוגה ושותפה להקמת תיאטרון ״קליפה״, שהחל לגמרי במקרה באמסטרדם והסתיים אחרי יותר מעשרים שנה של יצירה משותפת -  אבל בפתאומיות מוחלטת - עם מותו של דימה במהלך סיבוב הופעות שלהם בהודו. עשר שנים חלפו מאז, ועידית, הרקדנית, הבמאית והיוצרת אומרת שהיום היא אישה אחרת, שהמוות הזה הפך למשך תקופה ארוכה מאוד לזהות שלה, אבל בזכות מעטפת של אהבה והרבה עבודה קשה היא מסוגלת עכשיו לשחרר, להרפות, ובין היתר גם ליצור דברים שיש בהם אופטימיות, כמו היצירה ״יופי״ המועלית בימים אלה במוזיאון תל אביב.  

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונית כפיר.

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

כשאמה של יעל נאמן החליטה לסיים את חייה, היא השאירה מכתב לילדיה ובו ביקשה שיעזרו לה להצליח. היא לא הצליחה, והם לא עזרו, אבל בשנה (הטובה) שעברה עליה מאז אותו ניסיון ועד מותה, היא הקליטה עבורם קלטות שבהם סיפרה את סיפור חייה, שעד כה לא חלקה. שוחחתי עם יעל על הוריה, על ספריה ועל זיכרונות ילדותה בקיבוץ והיא גם קוראת במהלך השיחה שלושה קטעים מתוך קובץ הסיפורים הנפלא שלה ״כתובת אש״. 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

 עם דניאלה לונדון-דקל, הקומיקאסית והכותבת החריפה, המצחיקה והחכמה, שוחחתי על אימא שלה, נירה, שאותה היא העריצה, אבל גם חשה צורך להתרחק ממנה בגיל צעיר, על הסיבות הטובות להעדיף חברות טובות, על גניבת כובעים מחנות בפריז, על פיג׳מות מנומרות ועל טבעונות, כמובן. וגם על החוזה שראוי להחתים עליו את ההורה השני, זה שנותר בחיים. 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

״החוכמה היא לא לא-לקרוס, אלא לקרוס חכם, כך שאפשר לקום אחר כך״, אומר רני לוי, פסיכותרפיסט, ששוחח איתי על בת זוגו יעל שמחה פזואלו, שבעצמה הייתה פסיכולוגית קלינית, אבל שנות המחלה שלה, ועד שהסרטן הביא למותה, מצאה דרכים אחרות לגמרי להסתכל על העולם, על החיים ועל המוות. רני שוחח אתי על האופן שבו הנכונות הזו של יעל לוותר על הציניות שינתה גם את התחושה שלו בעולם, על הספר המיוחד שהשאירה אחריה (הכולל גם מילון מונחים מיוחד עבור בתם, מיה) ועל הסרט שנעשה על יעל ומוקרן בימים אלה בפסטיבל דוקאביב. 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning, by Till Paradiso

תמר קפלנסקי אומרת שכשהיא רואה מצוקה היא פשוט לא יכולה להסיט את המבט. היא מוכרחה לעשות משהו. כך בעבודה - כעיתונאית, תחקירנית שעוסקת בנושאים חברתיים חשובים, וכך ביחסיה עם אנשים, למשל עם חברתה מיכל, שמתה מסרטן ותמר הייתה צמודה אליה בימיה האחרונים. תמר היא גם מתרגמת וסופרת (ובמהלך השיחה היא גם קוראת קטעים שכתבה) ומוזיקאית, והיה עונג מיוחד לשוחח איתה על ענייני גוף, שחלקם קשורים למוות ואחרים ממש לא (והנה, התאפקתי, ולא כתבתי שבגוף היא מבינה). ואחרי השיחה, הקשיבו לה שרה (ביוטיוב) וגם כאן. 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning by Till Paradiso

אסא כשר אינו מתייחס למי שמתו כאל מי ״שאינם״. הנוכחות שלהם בחיינו ברורה מאוד, הוא אומר, ויש הרבה טעם להתמקד במה שהיו בחייהם ובמה שהותירו לנו מאשר בנסיבות פטריתם. שוחחנו על בנו יהורז, שהיה מ״פ בשריון ותלמיד מצטיין בטכניון וצפר חובב, ואשר מאז שנספה, אסא כשר חושב, עוסק וכותב על אותה נוכחות - של יהורז ושל אחרים - בחיינו, אחרי חייהם. 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning by Till Paradiso

אורלי קסטל-בלום החלה לכתוב ביום מותו של אביה, ובכל אחד מסיפורי ״לא רחוק ממרכז העיר״  (קובץ סיפוריה הראשון) היא כללה מקרה מוות, כאילו כדי לומר לעצמה: הוא מת, הוא מת, הוא מת. שוחחנו על אביה, סלבו, על הרומן המצרי שבו פרשה את תולדות משפחתה שהגיעה ממצרים, על משפחות שנאלצות לגדל בתוכן סופרות ועל דברים בלתי נשכחים כמו האקורדיון שקנתה אימא שלה (בלי לדעת לנגן) ורוטב העגבניות שקלקל את הקציצות של אביה. 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning by Till Paradiso

אורן נאמן, שהוא מחזאי, תסריטאי, במאי ופזמונאי מגוון במיוחד, שוחח איתי על סבא אברהם - שמת הרבה יותר מדי מהר - ועל אבא גדעון - שמותו נמתח על פני תשע שנים לא פשוטות. את שתי הדרמות שאליהן הוא נקלע לגמרי במקרה, הוא יודע לספר בדרכו החד פעמית. כולל הומור שחור, תובנות מפוכחות ואנדקוטות רומנטיות על מסע מסתורי עם מזוודה ובה בובה, ורדים שחורים, לידה בבית קברות ומשחק עם כרישים. 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning by Till Paradiso

נולי עומר ירשה מאבא שלה, המשורר ע. הלל, המון דברים טובים - מרגישות לשפה, דרך כישרונות אמנותיים ועד אהבת אדם - ולא, אביה לא דמה בשום דבר לדוד שמחה ההוא, הפרוע, שהמציא. רגע לפני פתיחת התערוכה שלה ״תכלת וקוצים״ שוחחתי עם נולי על ילדוּת וגעגועים, קיבוץ וטבע ואמנות, ונולי, כתמיד, מצחיקה ומעניינת.

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning by Till Paradiso

יובל מסקין מגדיר את עצמו כ״בעל ניסיון״ בכל הקשור למוות ואבל. אביו, השחקן אהרון מסקין שהיה ממייסדי תיאטרון הבימה, הלך לעולמו כשיובל היה חייל בסדיר. אחר כך הלכו לעולמם גם אמו, ואחיו, השחקן אמנון מסקין, וגם אשתו של יובל, השחקנית חסידה סטולרו. כשחקן בעצמו (ועורך ומגיש רדיו נפלא) יובל לא יכול היה, כמובן, לפספס את הרגעים הדרמתיים והקומיים שמביאים עמם מצבי קיצון כמו טיפולים כימותרפיים, לוויות וימי שבעה. 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning by Till Paradiso

מיכל זמיר ליוותה את אמה שחלתה באלצהיימר במשך יותר מעשרים שנה. בממואר ״חמש ארוחות ביום״ (ספרה החמישי של מיכל) היא מתארת תהליך של פרידה ממושכת, ועל יחסי אם ובת שמשתנים במקביל להתפוגגות הנמשכת של האם. השיחה שלנו נגעה בפחדים, במקומות מצחיקים, ויש אפילו אקדח, אבל הוא לא מחויב לשום קלישאה תיאטרלית. 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning by Till Paradiso

דן אריאלי מקבל לא מעט פניות מאנשים שעברו פציעות קשות המבקשים ממנו עצות איך למצוא בכל זאת שמחה בחיים, או לפחות איך להתמודד עם האובדן. דן, שנכווה קשות כשהיה בן שבע עשרה בלבד, התמחה אמנם בפסיכולוגיה התנהגותית וחקר מכל כיוון אפשרי את האופן שבו אנחנו מקבלים החלטות, אבל לדבריו, הוא חש אחריות לעזור למי שבוחר לפנות אליו. הוא סיפר לי על יותר ממאה אנשים שאיתם הוא שוחח כדי לנסות להבין מהיכן הם שואבים את החוסן הנפשי שלהם, ועל הניסיונות שלו לשנות את ההתייחסות שלנו כחברה לסוף החיים – ניסיונות שמבוססים במידה רבה על חוויות החיים האישיות שלו. אה, וכן, הוא גם לומד להיות דולת-מוות. מיד תשמעו.

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונית כפיר.

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠

אגור שיף כתב על אביו הספד באמת יוצא דופן. הספד שנון וגם צובט מאוד. כזה שמעיד על כך שהבן הסופר רואה את אביו בצלילות גמורה: את כשרונותיו ומעלותיו, ולא פחות מזה את החלקים שהפכו אותו לאדם אקצנטרי ולא קל.  אגור גם הקדיש לאביו, הסופר והעורך מידד שיף, את ספרו ״אלמוניוּת״ שאמנם מתרחש בסהרה ובעולם היהודי של אירופה לפני המלחמות, אבל עוסק בקנאת סופרים ושייכות והתקבלות וחשבונאות בעולם הספרות הישראלי. בין שני אלה דיברנו גם על העברית, על הפעם שבה זרקו על אגור שיף עגבניות מילוליות, על התוכניות שלו לעבור לגור בקרטון ברחוב ועל אימא שלו, כמובן. 

Logo: Liron Cohen

Music: Woke Up This Morning by Till Paradiso

?אורנה דגני חיה כבר יותר משלושים שנה בתוך תעלומה שאין לה פתרון: לאן נעלמה אימא שלה, שיצאה מהבית ועקבותיה לא נודעו. 

בעבודות הרקמה והטלאים שלה אורנה דגני מספרת את הסיפור המשפחתי מראשיתו, ומגלה צדדים שלא הכירה מעולם באימא שלה. שוחחנו על ההתמודדות עם אבל שאין לו לכאורה נקודת ציון, וגם על מה שאפשר לה לגעת בסיפור שלה באמצעות האמנות. 

Music: Till Paradiso, Woke Up This Morning

Logo: Liron Cohen

שאנן סטריט כתב את האלבום ״הכל לטובה״ במקום לכתוב יומן. אחרי שאחותו הקטנה טובה-יעל נפטרה הוא הבטיח לעצמו שיכתוב שיר בחודש, שידווח בכנות גמורה על תחושתיו. התוצאה היא אלבום שאי אפשר לא לשמוע בלוּפ. האלבום הוקלט לפני שמונה שנים, אבל שוחחנו עליו, על ההתמודדות של שאנן עם האבל באמצעות כתיבת השירים ועל האפשרות שיחזור לכתוב על אחותו, רק השבוע, בירושלים.

Music: Till Paradiso, Woke Up This Morning

Logo: Liron Cohen

eMail this podcast here.