Explore every episode of the podcast ביטלמניקס על הביטלס

לא בכל יום אני מסיים סדרה בביטלמניקס, אבל כשזה קורה זו תחושת סיפוק אדירה שקשה לתאר במילים.

הפרק השמיני והאחרון בסדרה 'להקה מגומי' מוקדש לימים שלאחר השלמת ההקלטות של 'ראבר סול', האלבום הראשון של הביטלס שמציג יצירה אמנותית שלמה ולא רק אוסף שירים.

מיד עם תום ההקלטות, הצעד הבא של הלהקה היה לסגור את הפער שנפתח מול הקהל הביתי. אחרי כיבוש העולם נותרה התחושה שהמעריצים בבריטניה קצת נזנחו, והביטלס יצאו לפצות אותם בסיבוב הופעות רחב של 18 הופעות, מסקוטלנד בצפון ועד ויילס.

בפרק נבקר בין היתר בתיאטרון הדומנאר במרכז לונדון, ששימש כאולם חזרות עבור הסיבוב הזה. בחזרות הללו ניסו הביטלס לעשות את הדברים אחרת ולגבש סטליסט שיביא את מה שנוצר באולפן אל הבמות.

המציאות והמגבלות הטכניות הובילו לפשרות, אבל גם לעיבוד בימתי שונה ומעניין לשיר יסטרדיי.

סיבוב ההופעות הזה הפך למין מבחן שיבדוק איך מתקבל החומר החדש אצל הקהל המקומי.

ב 2 בדצמבר, יום לפני הופעת הבכורה של הסיבוב, יצאו הביטלס בדרכם לגלזגו. במהלך הנסיעה התרחשה דרמה קטנה כשאחת הגיטרות של ג'ורג' נפלה מהרכב והתרסקה לחלוטין.

הטור יצא לדרך ב 3 בדצמבר 1965, בדיוק ביום שבו יצאו לאור האלבום ראבר סול והסינגל עם איי סייד הגפול הראשון של הלהקה, שנולד כדי לגשר בין התפיסות השונות של ג'ון ופול.

במהלך הסיבוב הזה הביטלס מגלים שהם כבר עברו כברת דרך והשתנו, בעוד שהקהל שלהם עדיין שקוע בטירוף הביטלמניה ומסרב להפנים שהלהקה האהובה עליו נמצאת בתהליך שינוי מתמיד, בדרך להפוך לאמנים של ממש.

אני שמח מאוד לארח בפרק הזה, האחרון בסדרה את אביב קמאי המקסים ולדבר איתו על הביטלס בסוף 1965, על סיבוב ההופעות השונה הזה ועל האלבום 'ראבר סול'.

זה פרק שמלבד המוזיקה הגאונית, חושף גם את מה שהלך באוויר של סוף שנת 1965 או בריאות של חברי הלהקה. תקופה שבה הראש של חברי הלהקה נפתח לחוויות תודעתיות חדשות שישנו לחלוטין את חוקי המשחק.

נפתח עם השיר המרתק The Word. נשמע איך הביטלס חזו את העתיד וניסחו מניפסט של אהבה אוניברסלית או את ה"פלאוור פאוור" עוד לפני שמישהו בכלל שמע על המושגים האלה או על קיץ האהבה שיתרחש רק ב 1967.
ננסה להבין מדוע השיר הזה, שנולד מתוך השפעות אפופות עשן וגילויים פסיכדליים ראשוניים, הפך למעשה לחוליה המקשרת ולאב הטיפוס הרעיוני עבור האלבום הבא, 'ריבולבר'.
נבין למה סשן הכתיבה הספציפי הזה היה שונה, משוחרר ומטושטש בצורה יוצאת דופן משאר השירים שג'ון ופול כתבו עד כה בבית בקנווד.
כמובן, נשמע את הביטלס מקליטים את השיר ואת ליין הבס של פול ששוב ניסה לכבוש את היצירה עם ההשפעות המוטאוניות המלודיות שהוא הביא איתו.

משם נמשיך אל הסשן האחרון והארוך ביותר של הלהקה עד אז, מרתון אינטנסיבי של 13 שעות באולפן. ביום המטורף הזה הביטלס נדרשו להקליט לא פחות משלושה שירים כדי לסגור את המכסה לאלבום.

הם התחילו עם You Won't See Me, השיר הנוסף שכתב פול על מערכת היחסים המקרטעת שלו עם ג'יין אשר, שהעדיפה את קריירת התיאטרון שלה בבריסטול על פני הטייטל "אשת ביטל". נראה איך פול כתב את השיר באופן מינימליסטי ושונה לחלוטין ממה שעשה עד כה, דרך משחק עם שני מיתרים בלבד.

משם נעבור לניתוח המרתק לשיר Girl של ג'ון.
נקלף את שכבות המילים ואשאל את השאלה המתבקשת: האם הדמות הנוגה בשיר היא אכן אישה דמיונית ופנטזיה של ג'ון כפי שסיפר בדיעבד, או שמדובר בכלל בשיר קינה והלל סודי לתלות וסוג של התמכרות אחרת שהכתיבה את שגרת חייו באותם ימים?
נראה גם את העניין ההולך וגובר של ג'ון בדת הנוצרית ואדבר על הספר שממנו ג'ון שאב השראה עבור הבית השלישי של השיר, שהפך בסופו של דבר גם להשפעה מוזיקלית מפתיעה.

הקטע האחרון בהחלט שהביטלס עבדו עליו עבור האלבום, Wait, הגיע ממש כברירת מחדל של הרגע האחרון כשלא היו להם עוד שירים חדשים להציע. בלית ברירה, נשלפה מהמגירה הקלטה ישנה מהסשנים של האלבום הקודם 'Help!' שלא עברה אז את המשוכה. הפעם, עם הגב אל הקיר ובזמן פציעות, הביטלס הקליטו לה תוספות מיוחדות באולפן כדי לשחרר אותה באופן ראוי באלבום.

הכינו את האוזניים, מחכה לכם מסע מוזיקלי ומסקרן במיוחד אל מאחורי הקלעים של סוף 1965.

זה פרק חפוז, ספונטני ומיוחד במינו שנולד מתוך דחף פנימי עמוק והתרגשות עצומה שאני פשוט חייב לחלוק אתכם לגבי ספר חדש.

הכול התחיל בטיול האחרון והמופלא שלי באנגליה.
אחרי כמה ימים מרגשים בליברפול, הגעתי ללונדון והגשמתי חלום חיים ענקי.
זכיתי להיכנס בפעם הראשונה אל תוך אולפן 2 המיתולוגי באולפני אבי רואד, המקום שבו הוקלטה רוב המוזיקה של הלהקה שאנחנו כל כך אוהבים.
באותו חלל היסטורי נכחתי בהרצאה של קווין ראיין ובריאן קיהיו, החוקרים והבלשים המוזיקליים המוערכים שעומדים מאחורי סדרה של ספרי מופת, בניהם ספר על טכניקות ההקלטה של הביטלס.
שם, באולפן, הם חשפו פרויקט חדש ואדיר שעליו הם עמלו קרוב לעשר שנים, ספר מושקע בן שלושה כרכים שנקרא George Martin: The Scores, שבין היתר רואה אור לכבוד ציון יום הולדתו ה 100 של המאסטרו ג'ורג' מרטין.

בהרצאה, באולפן 2 האגדי, קווין ובריאן לקחו אותנו אל מאחורי הקלעים של דפי התווים וחשפו סודות מדהימים ומחשבות מוזיקליות של ג'ורג' מרטין שנשארו על רצפת העריכה ולא הגיעו אל סלילי ההקלטה. הם סיפרו איך הפרויקט נולד בכלל ביוזמתו של הבן ג'יילס מרטין, הציגו בפנינו גילויים מדהימים והשמיעו שחזורים פנומנליים שהם הקליטו באבי רואד עם נגנים וציוד וינטג' מדויק כדי להפיח חיים באותם תווים מחוקים, כמו למשל קטע כינורות גנוז ומצמרר מתוך A Day in the Life, או הגרסה המקורית והמלאה של סולו הפסנתר הבארוקי מתוך In My Life לפני שנחתך בעריכה כדי לא לגלוש לתוך השירה של ג'ון.
עכשיו אני מזמין אתכם, לבוא איתי לסיור במוחו הקודח של ג'ורג' מרטין ולנסות להבין את קצה קצהו של הקרחון שהיא המוזיקה המדהימה שנמצאת מאחורי המוזיקה של הביטלס.

אני מזכיר לכם כרגיל לעשות סאבסקרייב, לדרג את הפודקאסט באפליקציה שבה אתם מאזינים, ואולי אפילו לכתוב כמה מילים בדף הפרק בספוטיפיי ולשתף אותו עם אנשים שאתם יודעים שיכולים ליהנות מחוויית הביטלמניקס.

הפעם מדובר בפרק מיוחד ומרגש במיוחד.

הוא מוקדש כולו לאלבום החדש של פול מקרטני שראה אור לפני קצת יותר משבועיים, ומאז פשוט לא מפסיק להתנגן אצלי בלופים.

בפרק הזה נכנס אל מאחורי הקלעים של האלבום ה 27 של פול, שמביא איתו את החלק השלישי והחותם של טרילוגיית הזיכרונות שלו.

זה אלבום אינטימי שעוסק בסיפורים ובתמונות משנות החמישים, ומחזיר אותנו אל שכונת ספיק בליברפול ואל חייו של פול כנער. קצת מאוהב, חובב טבע וציפורים, וכמובן, חובב מוזיקה מושבע.

שם, בשכונה החדשה שאליה עברו הוריו בתקופה שלאחר המלחמה, פול מצא שביל קטן שהוביל אל נהר המרזי. השביל הזה, שנקרא "דאנג'ן ליין", הפך לדרך הבריחה שלו מהשכונה ומבעיות היום-יום אל עולם של טבע וחופש, והוא גם זה שהעניק השראה ליצירה הנוכחית.

התוצאה היא אלבום נפלא ועשיר שמציג לא רק נוסטלגיה במיטבה, אלא גם הפקה מוזיקלית מרהיבה ומלאת כלים.

כמיטב המסורת פול מנגן כאן על רוב הכלים בעצמו, אבל הפעם הוא נעזר במפיק הצעיר והכשרוני אנדרו וואט, שגם היה שותף לכתיבת חמישה מהשירים באלבום.

כבר שבועיים שהאלבום הזה לא יוצא לי מהאוזניים, ועכשיו תורכם לגלות את כל הסיפורים שמאחורי היצירה החדשה והיפהפייה של פול מקרטני, The Boys of Dungeon Lane.

הלב הפועם של הפרק מוקדש לסיפור המרתק של השיר מישל, קלאסיקה על-זמנית שנולדה כמעט כפארודיה.
פול מקרטני החל לנגן את המנגינה הזו עוד ב-1959 במסיבות בוהמייניות, כשהוא יושב בפינה בסוודר גולף שחור וממלמל מילים בצרפתית מזויפת רק כדי להרשים בחורות.
השיר הפך ליצירת מופת בזכות אלכימיה מופלאה של השפעות: משיכה עמוקה של פול לשאנסונים של אדית פיאף, אקורד ג'אזי "מטורלל" שנלמד ממוכר גיטרות בליברפול, וגשר בלוזי עצבני שג'ון הוסיף בהשראת נינה סימון.
כדי להשלים את המילים, פול פנה לג'אן ווהן אשתו של חבר הילדות שלו שהפכה לשותפה לכתיבת המילים בשיר.
באולפן, המורכבות עלתה שלב עם ליין בס מלודי ויוצא דופן שפול ניגן עם קאפו בהשראת האופרה "כרמן" של ביזה, והרמוניה תלת-קולית שהוכפלה לכדי מקהלה קטנה של שישה קולות.

בהמשך, הפרק עובר השיר שנועד לסגור את הפינה של רינגו באלבום. מדובר בגלגול של קטע ישן שג'ון כתב עוד בימי הקוורימן ונדחה בעבר. חברי הלהקה התיישבו סביב שולחן המטבח בביתו של ג'ון כדי להפיח בו חיים, ורינגו, שתרם בדיוק חמש מילים לטקסט, זכה בקרדיט כתיבה משולש נדיר.
באותו יום, אחרי שהשלימו את ההקלטה בטייק אחד, נשאר זמן פנוי והם התפרעו בג'אם סשן בלוזי, מהפנט ואוונגרדי באורך שבע דקות שהושפע ישירות מהסול של ראבר סול.

החלק האחרון של הפרק מביא את הזווית של ג'ורג' לאירועים עם שיר שני שלו לאלבום ראבר סול.
רגע קסום במיוחד בפרק מציג הצצה נדירה אל האולפן מתוך הקלטה רציפה שנשמרה, ובה שומעים את ג'ון ופול משתטים לחלוטין, צוחקים ומאלתרים בדיחות, בזמן שג'ורג' המתוסכל רק מנסה לגרום להם להתרכז ולדייק בקולות.
השיר זכה לצליל תוקפני ומלוכלך שהשלים בדיוק את הכעס של ג'ורג', בזכות הברקה של פול שחיבר את גיטרת הבס שלו לדוושת פאז, מהלך חלוצי ששינה את פני השיר לחלוטין.

בפרק הזה החמישי בסדרה 'להקה מגומי', אני עוצר לרגע את ההקלטות לאלבום 'ראבר סול' לטובת יומיים אינטנסיביים של צילומים באולפנים של חברת 'גרנדה' במנצ'סטר.

נקודת המוצא שלנו בפרק היא תור הזהב של הכתיבה המשותפת של ג'ון ופול בתקופה הזו של ההקלטות לאלבום ראבר סול והסנכרון הטלפתי הכמעט בלתי נתפס שהיה ביניהם באותם ימים, רגע לפני שהדינמיקה היצירתית הזו תתחיל להשתנות.

מדובר ביומיים של צילומי הספיישל "המוזיקה של לנון ומקרטני", פרויקט שסימן רגע היסטורי שבו השניים קיבלו הכרה לא רק ככוכבי פופ, אלא כצמד כותבים גאוני שחודר עמוק ללב הקונצנזוס של עולם המוזיקה השמרני.

הספיישל הזה היה הרבה יותר מתוכנית אירוח או הופעה רגילה של הביטלס.
זו הייתה הפקה שאפתנית שכללה מצעד מרשים של אמנים: מכוכבי פופ ועד אנשי ג'אז, מוזיקה קלאסית וקולגות כמו מריאן פיית'פול וסילה בלאק, שהגיעו לבצע גרסאות כיסוי לשירי הצמד בנוכחותם של הכותבים עצמם.

בפרק ארחיב על האופן שבו האירוע הפך למפגן כוח של המותג "לנון-מקרטני" והוכיח שהלחנים שלהם הם סטנדרטים מוזיקליים על זמניים שמתאימים לכל סגנון.
על הדרך, אחזור אחורה בזמן כדי לסקור את ההיסטוריה של הביטלס עם חברת 'גרנדה'. מהצילומים הראשונים במועדון ה"קאברן" ב-1962 ועד לספיישל הזה.

בפרק הרביעי בסדרה 'להקה מגומי' על האלבום ראבר סול, נמשיך להקליט עם הביטלס את האלבום המופתי ומשנה הקריירה שלהם.
בפתח הפרק עומד נושא הבי סייד שצריך להתלוות לסינגל הבא של הביטלס שהיה ברור שעומד להיות "דיי טריפר" אבל כשהוקלט השיר "ווי קאן וורק איט אאוט" החל לעלות וויכוח בין ג'ון לפול לגבי זהותו של השיר המוביל בסינגל החדש. הפתרון הסמנטי הגיע אבל חשף גם לראשונה 'קרע קל' בניהם.
בתקופה הזו ג'ון החל להרגיש שהוא הופך לאדם שמנותק מעצמו האמיתי והופך ל'איש שום מקום' שחי אי שם בבית בקנווד שהפך להיות 'ארץ שום מקום'.
את המחשבות שלו הוא ביטא בשיר שבו חוץ מכתיבה מרגשת שהתחברה מאוד לשירים האישים שהוא כתב בתקופה הזו כמו "הלפ"ו "אין מיי לייף". בהקלטה של השיר באולפן נעשו מאמצים כבירים לצאת מהתבנית הבנאלית ולעשות את הדברים אחרת, הן בגזרת הקולות והן בעבודת הגיטרות.
בין לבין הביטלס מתכנסים בביתו של ג'ון יחד עם הצלם רוברט פרימן, מה שמניב את התמונה האלומותית לעטיפת האלבום ועל הדרך גם את שמו הסופי של האלבום אחרי כמה שמות שנשקלו.
את שיר ה'תלונה' הישיר שלו על היחסים ההולכים ומתדרדרים עם בת זוגו ג'יין אשר, "אני מסתכל דרכך" פול הביא לאולפן והביטלס ניסו 'לתקוף' אותו בדרך שונה ולא מוצלחת במיוחד.
אחרי הפסקה קלה כדי לקבל תארים מהמלכה בארמון בקינגהאם, הם חוזרים לאולפן כדי להכשל איתו שוב. רק ב'זמן הפציעות' ממש בסוף ההקלטות של האלבום השיר הזה מצליח להיות מוקלט ולהכנס לאלבום.

בפרק הזה ננסה להבין איך הכותרת של האלבום ראבר סול שעדיין לא הייתה קיימת בשלבים המוקדמים של ההקלטות, שיקפה במדויק את מה שהביטלס ניסו לעשות: לקחת אלמנטים של מוזיקת 'סול', למתוח אותם ולהגמיש אותם כדי שישרתו את הנרטיב החדש והמורכב של השירים שלהם.

נתחיל בסיפור המרתק של 'דרייב מיי קאר'.

תארו לעצמכם את ג'ון מגיע לפול עם שיר שנקרא 'גולדן רינגז', שיר עם מילים סתמיות ודי משעממות. בפרק נשמע איך השניים הפכו את השיר הזה למפגן של שנינות, עם דמות נשית דומיננטית ומטפורות "תחבורתיות" שכולנו יודעים למה הן רמזו באמת.

נדבר גם על הסאונד החדש: ג'ורג' הביא ריף גיטרה בהשראת אוטיס רדינג, ופול מצטרף אליו עם ריף דומה על הבס, במה שהפך לאחד הקטעים הכי "גרוביים" של הלהקה מצד אחד אבל גם קטע פופ מהוקצע ומופק באופן נהדר.

משם נמשיך לדיי טריפר, קטע שנולד מתוך צורך נואש בסינגל חדש.

באותו יום הקלטה גורלי נכחו באולפן אורחות מסתוריות שהשרו אווירה משפחתית מיוחדת על הסשן בזמן שהן צפו בביטלס מרכיבים את השיר.

נראה את סידור הכלים הייחודי שפותח את השיר ונבין איך מתחת למעטפת של רוקנרול אנרגטי מסתתר טקסט חתרני.

ננסה להבין מה זה באמת "דיי טריפר" ואיך הביטלס הצליחו להגניב מסרים כאלו היישר ללב המיינסטרים הבריטי.

בפרק נתעכב גם על שיר של ג'ורג'. נשמע איך הוא הושפע עמוקות מהסאונד של ה"בירדס" והזיקה שלהם למוזיקה של ראבי שאנקר וגם מהגיטרה בעלת 12 המיתרים שקיבל בסיבוב ההופעות באמריקה. זהו שיר שמסמל את ההתפתחות של ג'ורג' ככותב שעומד בזכות עצמו.

לקינוח, נגיע ליהלום שבכתר. שיר שבו ג'ון פתח את הלב באופן חריג. נראה איך היצירה התפתחה מפואמה בוסרית שהייתה במקור רשימת מקומות נוסטלגית בליברפול והפכה לשיר מרטיט שנוגע בכולנו.

נדבר על המחלוקת בין ג'ון לפול לגבי זהות המלחין, וננסה לנחש מה באמת קרה שם בעבודה המשותפת שלהם, כשהלחן ספג השפעות של סמוקי רובינסון והמיריקלז.

והקסם האמיתי? הוא קרה כרגיל באולפן. ג'ורג' מרטין הרגיש שחסר משהו בעיבוד, ובעזרת טריק אולפני ותיק (ויצירתי במיוחד) ייצר קטע "באכי-בארוקי" שמתח את גבולות היצירה של הביטלס עוד קצת .

מוזמנים להאזין ולחזור איתי לאוקטובר 1965.

הפרק הזה נכנס אל עובי הקורה בתקופה שבין סיום סיבוב ההופעות המתיש של הביטלס בארה"ב בספטמבר 1965 לבין תחילת העבודה על האלבום ראבר סול. התקופה זו מסמנת את המעבר האבולוציוני של הלהקה מעולם הפופ המיינסטרימי ליצירה בוגרת, מורכבת ואמנותית הרבה יותר באולפן.

ברקע נמצאים הלחצים הכלכליים והמשפטיים של המנהל בריאן אפשטיין בארה"ב, והמתח שנוצר מול חברי הלהקה שדרשו יותר חופש ואמת אמנותית.

במרכז הפרק עומד השינוי שעובר ג'ון לנון, שמתחיל למרוד בתדמית ה"ביטל" הממוסחרת ומתבטא בחריפות נגד פרויקטים כמו הסרט Help או הצעות לשיתוף פעולה עם דיסני.

לצד המרדנות, נחשף הצד המשפחתי והנדיב של ג'ון, שדואג לרווחת משפחתו ומוצא שלווה בביתו עם סינתיה וג'וליאן.

במקביל, שאר חברי הלהקה חווים רגעים משמעותיים: רינגו הופך לאב עם הולדת בנו זאק, ג'ורג' ופאטי מבלים בצרפת, ופול נהנה מזמן איכות עם ג'יין אשר בבית שרכש לאביו.

ב 12 באוקטובר הביטלס מתייצבים באולפן תחת לחץ של חברת התקליטים לשחרר אלבום לפני חג המולד. שני השירים הראשונים שמוקלטים, שניהם של ג'ון, מציגים צדדים מנוגדים באישיות שלו: האחד נשען על האהבה לרוקנרול ולאלביס המוקדם אבל חושף גם צד מאיים במערכת יחסים, והשני, 'עץ נורווגי', הוא שיר פולק מסתורי שמושפע מובהקות מבוב דילן. השיר, שעוטר בצליל הסיטאר ההודי, מתאר רומן עם דמות נשית דומיננטית וסימן את תחילת העידן החדש והחדשני של הלהקה.

אוגוסט 1965, אצטדיון שיי בקווינס, ניו יורק. 56 אלף בני אדם צורחים כל כך חזק שקווי המתח של האצטדיון רועדים. על הבמה עומדים ארבעה בחורים מליברפול, מנגנים בכל הכוח ומחייכים, אבל הם לא מצליחים לשמוע צליל אחד ממה שהם מנגנים. ג'ון מסתכל על ג'ורג' וצוחק בהיסטריה בזמן שהוא מתחיל לנגן על הקלידים עם המרפקים, פשוט כי זה כבר לא משנה. אף אחד לא באמת מקשיב למוזיקה.

פרק 1 בסדרה החדשה בביטלמניקס, "להקה מגומי", עלה היום להאזנה בכל אפליקציות הפודקאסטים.
זו סדרה שבה אני יוצא למסע בעקבות האלבום ראבר סול, שחגג ממש לא מזמן, בחודש דצמבר 2025, 60 שנה לצאתו.

אי אפשר לדבר על ראבר סול בלי להבין איך הביטלס מגיעים להקלטות שהחלו לקראת אמצע חודש אוקטובר 1965. בפרק הזה אני חוזר לרגעים שבהם הביטלמניה הפכה למפלצת שבלעה אליה את הביטלס, ואיך דווקא מתוך תחושת המחנק הזו והפיכתם למוצרים בתוך כלוב של זהב, הם החלו להשתנות ולהפוך לאמנים שמשנים את העולם.

הפרק מתמקד בטירוף של מסע ההופעות לאמריקה ב-1965, בשנה שבה גם ארצות הברית עצמה בערה מבפנים. נדבר על ההחלטה של בריאן אפשטיין להעלות את הרף ולקחת סיכון עם הופעות באצטדיוני ענק.
רכבת ההרים הזו שהיתה סיבוב ההופעות האמריקאי באוגוסט 1965, היתה מלאה בשיאים חיוביים אבל גם בבעיות אבטחה, באיומים על חייהם של חברי הלהקה, ובתחושה גוברת של ניתוק מהקהל ומעצמם.
בתוך כל הרעש הבלתי פוסק הזה, החלו לנבוט זרעי המרד הראשונים . הרצון להפסיק להיות רק "הבויז" המחייכים שמרצים את המעריצים, ולהתחיל להשמיע קול אמיתי, פוליטי ואמנותי, שיוביל אותם בסופו של דבר אל המהפכה של ראבר סול.

ביום שני הקרוב ה-9 במרץ אני מתחיל סדרה חדשה בביטלמניקס!

הסדרה תעסוק באלבום פורץ דרך ששינה את הכל ראבר סול.
אלבום שבו ארבעת המופלאים הפכו מעוד להקה לאמנים שמותחים את הגבולות של עצמם ושל עולם המוזיקה כולו.
בסדרה החדשה ננסה להבין איך ה"להקה מגומי" הצליחה להתגמש, להשתנות ולהמציא את עצמה מחדש בדיוק בנקודת הרתיחה של 1965.
אדבר על המעבר מהבמות הרועשות של אמריקה אל השקט היצירתי של האולפן.
תכינו את האוזניות, כי הולך להיות מרתק.

נתראה ביום שני בפרק הראשון!

אחרי שעברנו יחד את ההרפתקאות בנאשוויל, נמשיך לתחנה הבאה בתוכנית השאפתנית של פול: ניסיון נוסף לגיבוש הזהות של "ווינגז". הפעם זה קרה בבית הטבעי והמוכר מכולם, אולפני "אבי רואד".
תחת הכותרת One Hand Clapping, פול והלהקה קיימו סדרת חזרות אינטנסיבית שצולמה והוקלטה בזמן אמת. למרות המתחים האישיים והשינויים התכופים בהרכב, פול נוכח לדעת שהלהקה מנגנת יחד בצורה הדוקה ומצוינת, דווקא בין הכתלים של האולפן האגדי שבו צמח עם הביטלס ושבו נשמרו הסנטימנטים הכי עמוקים שלו.

כשהוא מבין שיש לו ביד הרכב מנצח, פול שאף לקחת את האנרגיה הזו לארצות הברית כדי להקליט את האלבום הבא. אולם, המציאות הציבה מכשול בלתי צפוי: קשיים בקבלת אשרת עבודה בגלל אירועי העבר גרמו לעיכובים בתוכניות. בלית ברירה, נקבעו סשנים ראשוניים באולפנים הוותיקים בלונדון, במה שהרגיש כחזרה לשורשים לפני הזינוק הגדול.

אלא שאז הגיעה תפנית דרמטית בעלילה. ההפקה נדדה בסופו של דבר לאווירה החמה והתוססת של ניו אורלינס, ושם, בלב העיר המוזיקלית, כמעט התרחש רגע ששינה את ההיסטוריה של המוזיקה. באותה תקופה חלה התקרבות מפתיעה ומרגשת בין פול לבין ג'ון לנון. הקשר התחמם עד כדי כך שג'ון כבר תכנן להגיע לאולפן בניו אורלינס ולהשתתף בהקלטות של ונוס ומארס – איחוד מוזיקלי שהיה יכול להרעיד את העולם.

אחרי שבשני הפרקים האחרונים בביטלמניקס עסקתי ב 1974 המורכבת של ג'ון וג'ורג', הגיע הזמן לעבור לפול מקרטני.

בפרק החדש, נצא למסע שמתחיל מסוף 1973, מיד אחרי הניצחון האדיר של באנד און דה ראן.

פול, שרצה להוכיח שהוא יכול להנהיג להקה אמיתית ולא רק "פרויקט ליווי", היה צריך עכשיו לגייס גיטריסט ומתופף במקום הנרי מקולו ודני סיוול שעזבו לפני תחילת ההקלטות באנד און דה ראן.

את עמדת הגיטריסט, פול אייש די במהירות, לעומת זאת מתופף קבוע להרכב היה קשה הרבה יותר למצוא.

אחרי ביקור קצר באולפנים בפריז שבהם הם עבדו על שירים של לינדה ועל הדרך בדקו את האינטרקציה עם ג'ימי מקולוק הגיטריסט הצעיר והחדש, הם חזרו כדי לעשות לג'ימי את האודישן האחרון - הקלטה של אלבום עבור האח הצעיר של פול, מייק מקרטני הלוא הוא מקגיר.

ביקור בלוס אנג'לס ופגישה עם ג'ון מעלים בו רגשות געגוע והוא כותב שיר שעורג לחידוש הקשר הזה איתו. לשיר אחר פול מכניס אלמנטים לירים שמזכירים דברים שג'ון כתב ב'וולרס'.

אחרי תקופת ה'אודישנים' למתופף, וההחלטה לקבל להרכב את ג'ף ברייטון, פול החליט לקחת את ווינגז החדשה למגרש המשחקים של הגדולים בנאשוויל. שם פול קיווה למצוא שם שותפים למסע וצליל חדש, אבל הוא גילה שם גם דברים פחות נעימים על ההרכב החדש שלו.

על הכל ועוד המון תוכלו להאזין בחלק א' של הפרק שחוגג 50 שנה לאלבום "ונוס ומארס".

שנת 1974 הייתה אולי השנה הסוערת ביותר בחייו של ג'ורג' הריסון.
בזמן שהוא מנסה לתחזק לייבל עצמאי חדש, להתמודד עם התמוטטות נישואיו ועם קול פצוע רגע לפני סיבוב הופעות ענק – נולד האלבום Dark Horse.
אם חושבים על כך, ג'ורג' תמיד היה הסוס האפל שרץ במסלול משלו.

בפרק החדש של ביטלמניקס, אני בוחן מקרוב את האלבום שסימן את נקודת המפנה בקריירת הסולו של ג'ורג'.

זה אלבום של ניגודים בין הרוחניות המזוהה איתו לבין הצרות הגשמיות של החיים, בין הפקה עשירה לבין סאונד מחוספס וחשוף.

בפרק אני מדבר על הנסיבות המורכבות שהובילו לצרידות הקיצונית של ג'ורג' בזמן ההקלטות והסיבוב, על המשולש הרומנטי עם פאטי בויד ואריק קלפטון שקיבל ביטוי בין השורות, על הקמת הלייבל העצמאי, סיבוב ההופעות המייסר ועל ההקלטה של האלבום שהפך ל'כבשה השחורה' בקטלוג שלו.

בין אם אתם חושבים שמדובר בפנינה לא מוערכת או בנפילה של אחרי השיא, הצטרפו אלי לפרק על התקופה הסבוכה הזו של ג'ורג' שהניבה את האלבום הלא טוב הזה אבל אולי הכי כנה וישיר בדיסקוגרפיה של ג'ורג'.

בפרק 135 החדש של ביטלמניקס אני נכנס אל תוך נבכי “סוף השבוע האבוד”.
התקופה שבה ג’ון לנון, בן 33, מאבד שליטה על חייו, אבל ממשיך ליצור. בלי יוקו, בלי הביטלס, ועם יותר מדי אלכוהול מסביב.

אחד הצירים המרכזיים של הפרק הוא שיתוף הפעולה ההרסני עם פיל ספקטור.
המפיק האגדי, האיש שעיצב את הצליל של שנות השישים, הופך כאן לדמות טראגית כמעט כמו ג’ון עצמו. ההתנגשות ביניהם בלתי נמנעת. ספקטור מגיע לאולפן שיכור וחמוש באקדח, והכאוס משתלט.
כשספקטור נעלם עם סלילי ההקלטה של אלבום הקאברים שג’ון מנסה להקליט, הכול מתפרק.

ג’ון שוקע בלוס אנג’לס למסע הוללות חסר כיוון. לילות פרועים, תקריות אלימות, והתרסקות פומבית של אמן שכבר היה בפסגה.
לצידו נמצאת מיי פאנג, שנדחפת לתפקיד בת הזוג, מתאהבת באמת, ומוצאת את עצמה בלב סיפור סבוך.

פגישה עם פול שמביא איתו מסר מיוקו גורמת לו לחשוב שהוא צריך לעזוב את עיר המלאכים ולחזור לניו יורק.
ומתוך כל זה, כמעט באורח נס, נולד גם האלבום חומות וגשרים.

הפרק הזה הוא על התמוטטות, על פחד, על איבוד דרך, ועל מוזיקה גדולה שנולדת מתוך כאוס מוחלט.

פרק שמתחיל עם סוף השבוע האבוד בלוס אנג'לס ומסתיים עם הפירוק הרשמי של הביטלס והחזרה ליוקו.

בחלק הקודם עסקתי בהקלטות של רוב השירים (למעט שיר הנושא) עבור הסרט השני של הביטלס שהתרחשו לפני היציאה לצילומים.
בפרק הזה ראינו איך הביטלס הולכים ומשתכללים הן בכתיבת השירים והן בהקלטות באולפן עם שיטות הקלטה חדשות ושימוש במגוון של כלי נגינה מעבר לגיטרות, בס, תופים.

בחלק ב, הפרק החדש, נצא עם הביטלס למסע הצילומים של הסרט הלפ, שמתחיל באיי הבהאמה השמשיים וממשיך לאוסטריה המושלגת.
נחזור איתם ללונדון וננסה להבין איך ריצ'רד לסטר מצא את השם החדש עבור הסרט שהוביל לכך שג'ון כתב את אחד השירים האישיים שלו באותה תקופה, שבו הוא ממש זועק לעזרה.

נמשיך להצטרף לביטלס באולפנים כדי להשלים את האלבום החמישי שלהם, כולל הקלטת שיר הנושא לצד א, וכל שירי צד ב וביניהם גם השיר האלמותי שנולד מהבדיחה הפנימית “ביצים מקושקשות”, אבל אוצר בו המון עצב.

לאורך הדרך נראה איך בתוך כל הלחץ, הצילומים והטייקים מתחילים גם להופיע רמזים למה שיגיע כמה חודשים לאחר מכן באחד האלבומים המכוננים שלהם, ראבר סול.

הפרק הזה הוא חלק א לפרק שחוגג, אמנם באיחור קל את יום הולדתו ה 60 של האלבום 'הלפ', האלבום החמישי של הביטלס, שיצא בשישה באוגוסט 1965.

יש מי שנוהגים לחשוב ש'הלפ' הוא אלבום מעבר, אפילו חלש יחסית, אבל אני כאן כדי להראות לכם אחרת.
זה אלבום שאני אוהב מאוד מסיבות אישיות שמכיל את כל ניצני המהפכה שתגיע אחר כך באלבום Rubber Soul ובכלל, תקופה שבה הביטלס מתחילים להעז להיות אישיים, רגישים, לכתוב על הצדדים הפחות יפים ביחסים או על ה'טרגדיות של האהבה' ולהשתמש בכלי נגינה שונים וטכניקות שונות באולפן.

בפרק הזה אני לוקח אתכם אל תחילת 1965, תקופה סוערת, שבה תופעת הביטלמניה כבר בשיאה, אבל מאחורי כל הזוהר מסתתרים עייפות, בלבול, ולחץ אינסופי.

ג'ון לנון כותב את שיר הנושא כמעט כקריאת מצוקה אמיתית.
זה רגע שבו ארבעה צעירים, שכבר כבשו את העולם, מבינים שהם צריכים למצוא דרך חדשה, מוזיקלית ונפשית ולהמשיך להתקדם למחוזות שונים ואחרים.

בפרק נכנס אל מאחורי הקלעים של ההקלטות הראשונות, אל הסיפורים הקטנים מהאולפן, אל הניסיונות והחזרות, ואל הדרך שבה הביטלס שינו את שיטת העבודה שלהם באולפן והחלו ליצור שכבה אחר שכבה, צליל אחר צלילף בשיטות שישתכללו מאוחר יותר ב'ראבר סול' וב'ריבולבר'.

ולמה קראתי לפרק “עזרה בדרך”?
זו מחווה לאלבום הנהדר של נועם רותם, שנושא את אותו השם ועוסק בדיוק באותם נושאים של כאב, סופניות, ותקווה.
נועם הסכים באדיבות שאשתמש בשם, ואני מודה לו על כך מקרב לב.

זהו פרק ראשון מתוך שניים. בחלק א׳ אעסוק בתחילת 1965 ובחלק הראשון של ההקלטות, ובחלק ב׳ בהמשך הדרך, אחרי צילומי הסרט השני של הביטלס.
אני מזמין אתכם לחזור איתי לשנה שבה הכול החל להשתנות.

אז איך מסכמים סדרה כזו על שנת 1968 ועל האלבום הלבן של הביטלס?

בפרק על סופים והתחלות, על אהבה וניתוק, על יצירה שנולדה מתוך כאוס, ועל האלבום הלבן, שעטיפתו הפשוטה מסתירה בתוכה את הסיפור המורכב ביותר של הביטלס.

בפרק הזה אני סוגר את כל הפינות שנשארו פתוחות:אדבר על לידתו של האלבום שתי בתולות, האלבום האוונגרדי והנועז שבו ג'ון ויוקו פרצו את כל הגבולות, ועל עטיפת העירום שעוררה סערה אדירה.

נלך אל מאחורי הקלעים של עיצוב העטיפה הלבנה. איך הפשטות של ריצ’רד המילטון, האמן הבריטי הגאון, יצרה את הניגוד המושלם לפסיכדליה של פפר. עטיפה לבנה לגמרי, בלי צבע, בלי פנים, רק שם מוטבע ומספר סידורי. קונספט שהפך לאייקון נצחי.

נשמע על המעצר הדרמטי של ג'ון ויוקו, על הימים הקשים בבית החולים, ועל איך דווקא מתוך השבר הזה הם החליטו ללכת יחד עד הסוף.

ובצד השני של העולם, פול עם לינדה בניו יורק, מתאהב באמת ויוצא לדרך חדשה אישית.

גם ג’ורג’ מוצא את עצמו מחדש. אלבום הסולו הראשון שלו רואה אור והוא מתפקד כמפיק של האלבום של ג'קי לומקס, עובד עם אריק קלפטון, בילי פרסטון ודילן, ומתחיל להרגיש סוף סוף חופשי.

זהו פרק על סוף של תקופה והתחלה של עידן חדש.

בפרק הזה, חלק א לפינאלה של הסדרה, אנחנו מגיעים אל הרגעים האחרונים של הקלטות האלבום הלבן, ולשיר האינטימי ביותר שהוקלט לא רק לאלבום הזה, אלא בכל תולדות הביטלס, ג'וליה.

זהו השיר היחיד שג’ון לנון הקליט לבדו במסגרת הביטלס. הוא חושף בו את נפשו הפצועה, שר על אמו שאיבד בצעירותו ועל יוקו אונו, בת זוגו החדשה. שתי הדמויות מתמזגות לשיר עדין ומטלטל שבו געגוע, כאב ואהבה נכרכים זה בזה.

בפרק אני צולל לתהליך הכתיבה וההקלטה של ג'וליה, עם רגעים קטנים מאחורי הקלעים – כמו התמיכה שפול העניק לג’ון באולפן, עדות נדירה לידידות שעדיין החזיקה מעמד בתוך כל השברים.

לכבוד סיום הסדרה מצטרף אליי האורח המכובד דני רובס – מוזיקאי ויוצר ענק, ואדם שהביטלס שזורים בכל נימי חייו. דני, שגם כתב את ההקדמה לספרי הביטלס המהפכניים, ואני נפגשנו לשיחה מרגשת ומלאת קסם על האלבום הלבן, על שנת 1968, ועל אינספור נושאים מרתקים. שילבנו גם כמה מהשאלות שלכם לדני, ואני מתנצל מראש שלא כולן הספיקו להיכנס.

(00:00) התחלה

(02:03) פתיחה

(07:30) בעיות בחברת אפל

(20:02) מרי הופקין

(21:35) חוזרים להופיע?

(25:35) ג'וליה

(57:46) שיחה עם דני רובס

(01:58:57) סיום

אנחנו מגיעים ממש כמעט לישורת האחרונה של ההקלטות לאלבום הלבן.

אחרי פרסום דבר האלבום הכפול שלהם בעיתונות המוזיקה בבריטניה, הביטלס במקום להוריד הילוך ולשחרר את השירים שהוקלטו והצטברו עד כה ויכלו לשמש כאלבום כפול מכובד, העלו הילוך ועבדו במרץ הן באולפני טריידנט והן באולפני EMI.

פול משך את הלהקה להקליט את Honey Pie ו Martha My Dear, ג'ורג' הביא את Savoy Truffle ו Long Long Long, וג'ון התעקש לדחוף פנימה שירי אשראם כמו I’m So Tired ואת ה'סיפור המתמשך על באנגלו ביל'.

במקביל, מחוץ לאולפן, מתחילים לרחף שמועות על הופעה חיה של הביטלס. הצילומים ל־Hey Jude ו־Revolution עם קהל הדליקו מחדש את הניצוץ, ועכשיו כבר מדברים בתקשורת על מופע טלוויזיוני ואפילו על הופעה ברויאל אלברט הול.

ארבעת הביטלס, שהפסיקו להופיע כבר ב 1966, מתחילים לשקול ברצינות את האפשרות לעלות שוב על במה. ב 1968 הביטלס כבר שנתיים לא היו על הבמות ובשיר האחרון שלו שהוקלט לאלבום הכפול של הביטלס, אפשר לשמוע כמעט את הגעגוע של פול לעלות שוב על במה ולקיים את הקשר של להקה עם הקהל שלה. "למה שלא נעשה את זה בדרכים?" הוא כמו מתחנן לחברי הלהקה.

לינק לרכישת הספר 'הביטלס המהפכניים'

https://www.netbook.co.il/Book.aspx?id=15358

בפרק הזה נגלה מגמה חדשה שנולדת בעקבות צילומי סרטוני הפרומו לסינגל החדש: הביטלס מוצאים את עצמם "מופיעים" מול קהל לראשונה מזה שנתיים והם מגלים שהם מתגעגעים לזה.

מכאן הדרך קצרה אל רעיון מפתיע: לתכנן מופע טלוויזיוני חי, שישחזר את תחושת ההופעה האבודה.

הדומיננטיות של יוקו אונו בחייו של ג’ון מחלחלת עמוק אל תוך המוזיקה. ב Glass Onion ג’ון זורק רמיזות ומודה על יחסיו המתערערים עם פול שנובע מהקשר שלו עם יוקו, בעוד ב Happiness Is a Warm Gun הוא הוא יוצר לראשונה “מיני אופרה” בת שלושה פרגמנטים מוזיקליים שונים. חיבור מרהיב בין תשוקה, תלות, מיניות ודימויים של נשק טעון.

פול מנסה לכתוב שיר חדש עם ג’ון, אבל הניסיון מתמסמס לנוכח יוקו ומה שנשאר הוא I Will, קלאסיקה עדינה שצומחת מתוך רגעי משחק באולפן. שם גם נולד ההרכב הפיקטיבי "לוס פראנויאס" – חגיגה לטינית מלאת הומור וקולות מופרעים, שמזכירה שלמרות הכל, עדיין נותר קסם משותף.

ג’ורג’ שולף מהמגירה רעיון ישן מימי Revolver, את Piggies, גרסה סאטירית חברתית שהפעם זוכה לליטוש בעזרת אימו של ג’ורג’ וג’ון עצמו. המפיק כריס תומס מוסיף לה צבע בארוקי והופך אותה לקטע עוקצני וקלאסי-ביקורתי.

והביטלס לא שוכחים גם לחגוג – הם כותבים ומקליטים במקום את Birthday, מחווה מתפרצת לרוקנרול של ליטל ריצ’ארד. השיר הזה מביא איתו רגעים נדירים כמו סולו התופים הראשון של רינגו, ריפי גיטרות ובס מחשמלים, ואפילו קולות רקע של פטי ויוקו.

בקיצור פרק מגוון מאוד.

לינק לרכישת הספר 'הביטלס המהפכניים'

https://www.netbook.co.il/Book.aspx?id=15358

במרכז הפרק החדש: רינגו עוזב את הביטלס.
כן, רינגו. זה שתמיד היה הדבק, הקונצנזוס, האהוב על כולם – פשוט קם, עזב את האולפן ונסע לסרדיניה.
מה גרם לו להישבר?
מה בדיוק קרה שם עם פול?
ומי ניגן על התופים ב'חזרה לברה"מ' וב'פרודנס היקרה'?
תוך כדי, המשברים האישים שפוקדים את ג'ון ופול ממשיכים ביתר שאת, כשסינתיה מגישה תביעת גירושין משלה לג'ון ופול נפרד מפרנסי שוורץ ומחפש לחדש את הקשר עם לינדה בניו יורק.
בזמן העזיבה של רינגו, הסינגל הראשון של הביטלס בחברת אפל רקורדס Hey Jude רואה אור ומצליח להחזיר את הצבע ללחיים של הלהקה עם מתחרה מפתיעה מבית.
זה פרק על משבר, על אגו, על חברות – ועל איך למרות הכל, הביטלס ברגעים האלה, עדיין היו להקה.

לינק לרכישת הספר 'הביטלס המהפכניים'

https://www.netbook.co.il/Book.aspx?id=15358

בפרק הזה נצא עם הביטלס ליום משוגע בחוץ – יום צילום חסר תקדים ברחובות לונדון, שבו נולדו מאות תמונות איקוניות. אבל מאחורי הקלעים, הריחוק בין חברי הלהקה כבר נוכח וברור.

נלווה את פול ומרי הופקין בהפקת הסינגל הראשון שלה ונגלה את הסיפור המרתק של שיר רוסי עתיק שהפך ללהיט עולמי.

נחזור אל ההקלטות של האלבום הלבן, כשפול מתחיל לראשונה לבנות את גישת ה'עשה זאת בעצמך' שתגשים את עצמה שנה לאחר מכן באלבום מקרטני.
הוא מקליט לבדו את שיר אישי, שקט ועמוק על ילדות, טבע והתרחקות וגם שני קטעים נוספים: אחד שנגנז ואחד אוונגרדי, שהצליח להשתחל לאלבום הלבן.

ניכנס עם ג'ון, פול, ג'ורג' ורינגו לחדר קטן וצפוף באולפן, כדי להקליט את שיר בלוז קודר שבו ג'ון חושף את הדיכאון שמלווה אותו באותם ימים.

נכיר גם את רוקי ראקון – שיר קאנטרי מוזר, שנולד בגג האשראם שברישיקש, ומביא איתו סיפור של גיבורים, קרב יריות, רופא שיכור ותנ"ך במגירה.

ובסופו של הפרק – גם רינגו נשבר. המתופף שתמיד היה עוגן היציבות של הלהקה מגיע לקו האדום שלו.

זה פרק שבו המצלמות תופסות את החוץ, והמוזיקה חושפת את הפנים.
שיאים של יצירה, לצד סדקים שכבר אי אפשר להסתיר.

לינק לרכישת הספר החדש שלי 'הביטלס המהפכניים'

https://www.netbook.co.il/Book.aspx?id=15358

בריאן ווילסון הלך לעולמו – ואי אפשר היה שלא לעצור ולהיזכר באחת מהיריבויות היפות והעמוקות בתולדות הרוק.

יריבות של כבוד, של השראה הדדית, של תשוקה משותפת לפרוץ את גבולות הדמיון.

בפרק החדש של ביטלמניקס, אני מתעמק בקשר המופלא בין בריאן לארבעת המופלאים מליברפול.

זו לא סתם השוואה בין להקות – אלא התבוננות בדיאלוג יצירתי מרתק,שנרקם משני עברי האוקיינוס, דרך שירים שהפכו לאבני דרך בתולדות המוזיקה.

ג'ורג' מרטין אמר פעם: "ללא Rubber Soul לא היה Pet Sounds, וללא Pet Sounds לא היה Sgt. Pepper".

ומרטין צדק.

ללא ההרמוניות של הביץ' בויז – ייתכן שהביטלס, ופול מקרטני בפרט,לא היו מעיזים לחלום כל כך רחוק.

בואו לצאת איתי למסע – מהימים שבהם בריאן הצעיר גיבש את אחיו לטריו ווקאלי, ועד לחלומותיו על כתיבת הסימפוניה האמריקאית הגדולה.

מהחופים התמימים של שירי הסרף ועד העומק הרגשי של פט סאונדס ו-סמייל.

זהו גם סיפור על איך הביטלס שימשו כיריבים שהעניקו לבריאן אנרגיה ליצור, לדחוף, לגלות עולמות חדשים – אבל גם, אולי, תרמו בעקיפין לשבר, להתמוטטות ולסיומו של המרדף אחרי הצליל המושלם.לינק לרכישת הספר 'הביטלס המהפכניים'

https://www.netbook.co.il/Book.aspx?id=15358

בפרק הזה ננסה יחד להבין את הקונפליקטים שג’ורג’ הריסון חווה במהלך העבודה על האלבום הלבן.
בדרך מהודו ללונדון, ג'ורג' עבר תהליך חזרה על הגיטרה ואל חיק המערב.

נדבר על השיר המייצג של התקופה הזו - שיר המופת הראשון של ג'ורג' על הגיטרה המיבבת.

נלווה אותו בפרק מהפריטה האקוסטית בהקלטות האישר דמוז ועד ל'להבה' החשמלית באולפן.
אדבר על איך הוא נולד מתוך צמד מילים אקראי, למה הוא כמעט נשאר שיר אקוסטי מצומצם, ואיך אריק קלפטון מצא את עצמו לפתע חלק מהביטלס.

בפרק אדבר גם על קטע נוסף של ג'ורג' מהתקופה הזו, השיר החריף , המאשים והחבוי שג'ורג' כתב מתוך תסכול, על מקומו בלהקה ועל השליטה של לנון ומקרטני. שיר שהוא כתב אישום שקט, מלא כאב, שהוקלט כמעט עד הסוף – אבל נותר מחוץ לאלבום.
שני שירים שונים, שנולדו מאותו הצורך – להישמע. להיראות. להיות.

לינק לרכישת הספר החדש שלי - הביטלס המהפכניים

https://www.netbook.co.il/Book.aspx?id=15358

האלבום הלבן ממשיך להיבנות, אבל מתחת לפני השטח – משהו בביטלס כבר לא אותו דבר.

בפרק החדש של ביטלמניקס, אולי הדרמטי ביותר עד כה בסדרה "ארבעה גוונים של לבן", נראה איך רגעים של גאונות משתלבים עם עייפות, תסכול – והרבה רעש באולפן.

נעבור בין חמישה שירים שמייצגים את התקופה הזו :

מ-Ob-La-Di, Ob-La-Da שנשמע כמו שיר קליל עם וייב ג'מייקני וסיפור אהבה תמים, אבל מאחוריו מסתתרת סאגה של חזרות מתישות, פרפקציוניזם עיקש של פול, פיצוץ עם ג'ורג' מרטין, פרישה של ג'ף אמריק – ורגע בלתי נשכח שבו ג'ון לנון נכנס לאולפן, צועק שהוא מסטול לגמרי, ומתיישב על הפסנתר כדי להראות לכולם איך זה באמת צריך להישמע.

מול הגישה המלוטשת של פול, ג'ון מביא גרסה חדשה, מהירה ורועשת ל-Revolution – במטרה לזכות בסינגל הנחשק.ופול? הוא מגיב ב-Helter Skelter – שיר שמנסה להמציא אותו מחדש ברעש, בצרחות ובכאוס. ההשראה מגיעה, לדבריו, משיר של The Who – אבל אולי גם מתוך תחרות שקטה עם ג'ון על הצליל הכי פראי ורועש באלבום.

ב-Cry Baby Cry, שמגיע גם הוא אל אולפן ההקלטות, ג'ון ממשיך ליצור עולם לירי אפל שמתכתב עם לואיס קרול – ומציג עוד יצירת מופת מהפנטת.

ובצד, מתגלגלת חידה: Sexy Sadie – שיר שהתחיל כטרוניה על המהרישי, אבל בפרק הזה אני מציע פרשנות חדשה ומטלטלת לשיר.כך או כך, השיר הזה הופך לחידה אולפנית שמאתגרת את הביטלס – והם לא מצליחים לפתור אותה בקלות.

זה לא רק פרק על חמישה שירים – זה פרק על תחילתו של קיץ שבו הביטלס, למרות שהם עדיין יחד, כבר לא באותו המקום.

פרק חדש בפודקאסט ביטלמניקס - פרק 8 בסדרה "ארבעה גוונים של לבן" שעוסק בג’וליאן לנון והשירים שנכתבו עליו באמצע 1968.
בזמן שהביטלס שוקעים אל תוך ההקלטות המורכבות של האלבום הלבן, החיים הפרטיים של ג’ון לנון עוברים טלטלה: הוא עוזב את סינתיה לטובת מערכת יחסים חדשה עם יוקו אונו. במרכז השבר הזה ניצב ילד בן חמש – ג'וליאן לנון.

שני שירים נכתבים עליו באותה תקופה:

בהיי ג'וד, פול, שחווה בעצמו אובדן של הורה בילדותו, חש אמפתיה לג'וליאן הקטן. אחרי ביקור אצל סינתיה וג'וליאן, הוא עולה על הרכב ובדרך חזרה כותב שיר שמיועד לעודד ילד קטן שמתמודד עם פרידה של הוריו. שיר שמתפתח ליצירה מרגשת בת 7 דקות, שמעניקה מקום לכאב, לתקווה ולתחושת שייכות.

לעומת זאת, ג'ון לנון בוחר להביע את רגשותיו באופן שקט, כמעט מהוסס.

בשיר הערש המלטף שסוגר את האלבום הלבן ונכתב לג'וליאן – אך מושר בקולו של רינגו, בליווי תזמורת. הבחירה הזו אינה מקרית: ג'ון מתקשה לבטא רגש ישיר כלפי בנו, והשיר הופך לתזכורת עדינה ומכאיבה ליחסים שהתרחקו. שיר ערש שנשמע כמו פרידה.

בפרק החדש אבחן את הסיפורים שמאחורי השירים ואת הדרך בה הילד הקטן הזה הפך – מבלי שהתכוון – לחלק בלתי נפרד מההיסטוריה המוזיקלית של הביטלס.

פול שמחפש בתקופה הזו הגדרה עצמית מחודשת, מנהל יחסים עם פרנסי שוורץ בזמן שהוא מאורס לג'יין אשר שעסוקה בקריירה שלה כשחקנית.

בין לבין, הוא מתחיל לעבוד על השיר הראשון שלו לאלבום הלבן, בלקבירד, ומקליט אותו ב-11 ביוני כשפרנסי לצידו.

פרנסי סיפרה שבאחד הימים ג'יין נכנסה לבית בקבנדיש באופן בלתי מתוכנן ותפסה את השניים במיטה, מה שגרם לשבר ביחסים בין ג'יין לפול.

לאחר מספר ימים, פול טס ללוס אנג'לס כדי להמשיך ולקדם את חברת אפל ושם הוא נפגש עם לינדה איסטמן, הצלמת שהוא הכיר בשנה שעברה ומתאהב בה סופית.

כשהוא חוזר הביטלס עובדים על שיר נוסף של ג'ון שעוסק באופן מסקרן בקוף. שיר שהחל להכתב באשראם ברישקש וכמו בלקבירד, משנה את יעודו או את הנושא שנכתב עליו והופך להיות על היחסים בין ג'ון ליוקו.

איך נשמעת מהפכה?

מהפכה יכולה להישמע כמו הרבה דברים – תלוי מי מקשיב. זה היה הקו המנחה את ג'ון בהקלטה של השיר רבולשן שעליו הביטלס החלו לעבוד ביום ההקלטה הראשון לעבודה על האלבום הלבן.המהפכה, יכולה להגיע כמשהו מפוייס, מיסטי, בעל קצב איטי יותר, עם קולות רכים יותר, אבל באיווחה אחת היא יכולה להתפתח לקולות שדוהרים אחורה, בעל נופך מעוות, סיוטי, מצמרר, מפחיד ואלים.הפרק החדש בבילמניקס יעסוק בשני הצדדים הללו לשיר המהפכה של ג’ון.

שיר שהתחיל על גיטרה אקוסטית באשראם והפך ליצירה שונה באולפן ההקלטות שהכילה אמירה משלה כשיוקו החלה להשפיע על חייו ועל יצירתו של ג'ון.

איך החל להיות מוקלט השיר הזה של ג'ון?

איזה כיוון מפתיע הוא תפס כבר ביום ההקלטות הראשון?

מה היה השיר השני והמפתיע עליו עבדו הביטלס במהלך העבודה על האלבום?

איך הרכיב ג'ון את יצירת האוונגרד הראשונה של הביטלס שתראה אור ומי עזר לו?

על כל השאלות האלה ועוד ינסה לענות הפרק החדש.

בסופו של חודש מאי 1968, אחרי אפיזודת העסקים בניו יורק, רגע לפני שהביטלס נכנסו לאולפני EMI להקליט את מה שיהיה האלבום הלבן הכפול, הם התכנסו בביתו של ג'ורג' הריסון באישר כדי להקליט סקיצות ל-27 שירים חדשים.

ההקלטות האינטימיות הללו, שנעשו על טייפ 4 ערוצים ביתי, מאפשרות לנו הצצה נדירה לרגע שבו השירים היו עדיין בראשית דרכם – חשופים, טבעיים וללא עיבודים מורכבים.

בפרק החדש של ביטלמניקס אני צולל אל הדמואים של אישר ובוחן:

איך נשמעה המוזיקה של הביטלס כשהיא עדיין לא עברה עיבוד, בלי להקה שמלווית את השירים?

איזה שירים השתנו לחלוטין במעבר לאולפן ההקלטות, ואיזה לא שינו כלל את צורתם?

איך הדינמיקה בין החברים הושפעה מההקלטות האלו והאם ניתן להרגיש את המתח שהחל להיווצר בתוך הלהקה?

ההקלטות הללו הן צוהר מרתק ביותר לתהליך היצירה של הביטלס בתקופה קריטית, והם נותנים לנו הצצה לעבודה המוזיקלית של הלהקה בשלב מכונן בקריירה שלה.

אחרי שלושה חודשים בהודו, כל חברי הביטלס חזרו ללונדון עם יצירתיות מתפרצת – אבל גם עם מתחים שהחלו לבצבץ מתחת לפני השטח. רגע לפני שהם נכנסים לאולפן להקליט את האלבום הלבן, התרחשו כמה אירועים משמעותיים שעיצבו את דרכם קדימה. בפרק החדש של ביטלמניקס, אני צולל אל החודשים הדרמטיים האלו, שבהם הכל התחיל להשתנות. בסופו של חודש אפריל 1968, סינת'יה נסעה לחופשה ביוון. לקראת סופה הזמין ג'ון את יוקו אונו לביתו. הלילה הזה היה יותר מרומן – הוא היה נקודת מפנה. לא רק שהשניים החלו את מערכת היחסים האינטנסיבית שלהם, אלא שג'ון החל להתרחק יותר ויותר מהחבורה המגובשת של הביטלס. אחרי שנים שבהן היו תחת ניהול של אחרים, הביטלס החליטו לקחת שליטה על עתידם והקימו את חברת Apple Corps. החזון שלהם היה הרבה יותר מחברת תקליטים – הם רצו אימפריית יצירה שתתמוך במוזיקאים, אמנים, קולנוענים ואפילו ממציאים. אבל איך חלום כל כך יפה התחיל להסתבך כבר מההתחלה? בחודש מאי 1968, ג'ון ופול טסו לניו יורק כדי לקדם את החזון של Apple בפני התקשורת האמריקאית. הם הופיעו בתוכניות טלוויזיה, התראיינו לעיתונים וניסו לשכנע את העולם שזה העתיד של המוזיקה. אבל מאחורי החיוכים והבדיחות בראיונות, היה ברור שמשהו מתחיל להשתנות בדינמיקה של השניים.

הכינו דרכונים, הכינו ויזות והכינו חיסונים - אנחנו חוזרים בזמן וממריאים לרישקש שבהודו לתקופה של פברואר - אפריל 1968 בה הביטלס שהו באשראם של המהרישי מאהשיוגי ברישיקש שבהודו.

זו תקופה שונה מאוד בהוויי של הביטלס שבה לראשונה אף אחד מהם לא ידע כיצד היא יכולה להסתיים.ה'גורו המצחקק' או המהרישי שנכנס לואקום שהשאיר אחריו בריאן אפשטיין, הבין שזו היא שעת כושר עבורו לנצל את הכאב ואת הבלבול שהביטלס היו שרויים בו ולקחת אותם למסע רוחני יחד איתו וללמד אותם את תורת המדיטציה הטרנסנדנטלית.

כל אחד מחברי הביטלס שהגיעו בשתי קבוצות לאשראם ברישיקש, הגיע איתו עם מטען אחר וסיבות שונות לשהייה שלו שם. רינגו שהגיע לחופשה, היה הראשון לפרוש מהאשראם.

פול שהיה הבא לפרוש, ניסה בכל מאודו להתחבר לעניין אבל הוא לא יכל להתנתק מהעשייה הלונדונית ומחברת אפל ההולכת ומתהווה וכמובן מהמוזיקה שזרמה בעורקיו.

ג'ון שהגיע על מנת להקל על הכאב שהקיף אותו מכל עבר, לא הצליח למצוא את התשובה המיוחלת וברגע שהוא החליט שהמהרישי לא יוכל לתת לו אותה, הוא סחף איתו גם את ג'ורג' שהתמסר כל כולו למדיטציות ולהארה הרוחנית, אבל החל גם הוא למאוס בהסגר מרצון הזה.

מוזיקלית זו התקופה הפורייה ביותר בתולדות הביטלס שהולידה את האלבום הלבן הכפול וסימנה חזרה לפשטות המוזיקלית אחרי האפיזודה הפסיכדלית של פפר.

בפרק החדש שיכלול בו בסך הכל שבועיים, נתכונן עם הביטלס למסע להודו.

ההכנות הללו כוללות בהן הקלטה של לא פחות מארבעה שירים שמתוכם יבחרו שניים לסינגל החדש של הביטלס שישתחרר כשהם כבר יהיו אי שם ברישקש.

ליידי מדונה, הביא שוב את הכתיבה הנוסטלגית של פול אבל גם המשיך את קו הגעגוע שלו לאימו מרי כשהוא החליט לפאר אותה בשיר שיוקדש לה ולכל האמהות והנשים.

ג'ון החל לכתוב את 'מסביב ליקום' כשיר שלילי, אבל סיים עם שיר קוסמי שהיה שיר הלל לתורת המהרישי.

ג'ורג' השלים בעידודו של פול את הקלטת 'האור הפנימי' שלו שהחלה בבומביי.

לבסוף, כדי להשלים את ההכנות, נתבקש ג'ון להביא שיר נוסף עבור פסקול הסרט 'צוללת צהובה' והביא שיר נבחני במיוחד - היי בולדוג.

1968 הייתה שנה שבה הביטלס עברו שינויי עומק – אישי ויצירתי – שהשפיעו על הדרך שבה ראו את העולם ואת המוזיקה שלהם.

הפרק הראשון בסדרה, מתמקד בחודש ינואר 1968 - חודש מעניין, מורכב ושונה עבור הביטלס

ג'ורג' עבד על פסקול הסרט וונדרוול והקליט את מה שיהיה The Inner Light בבומביי עם מוזיקאים הודים, שיר שהפך לאחת היצירות הייחודיות שנרשם תחת הביטלס.

ג'ון התמודד עם מתחים אישיים – מערכת היחסים שלו עם סינת'יה וחידוש הקשר עם אביו פרדי לנון לאחר שנים של נתק.

בחודש הזה, הביטלס קידמו את להקת Grapefruit, שג'ון ופול חשבו שתהיה הבטחה גדולה בשוק הפופ הבריטי ולראשונה התנסו שניהם יחד בהפקה.

במקביל, ריחפה מעל כולם נסיעתם להודו, צעד ששינה לא רק את חייהם אלא גם את המוזיקה שלהם.

איזה כיף זה להתחיל סדרה חדשה בביטלמניקס!

ביום שני הקרוב אני אפצח בסדרה על שנת 1968 של הביטלס.שנת 1968 הייתה שנה שונה מאוד בנופך של הביטלס. שנה מאוד יצירתית אבל גם שנה של אי שקט וכאוטיות.

הביטלס, פוסט 'מסע הקסם המסתורי', התכוננו בתחילת השנה למסע להודו.המטרה היתה ללמוד מדיטציה טרנסצנדנטלית אצל המהארישי, חוויה שהשפיעה על חלק גדול מכתיבתם באותה תקופה. באותה השנה הם הקימו את חברת אפל, שהפכה למוקד לניסיונות יצירתיים אבל גם לאתגרים ניהוליים.

בסופה של השנה, הם הוציאו את האלבום הלבן הכפול שהיה האלבום הכי ארוך והכי מגוון שראה אור תחת ידי הביטלס והציג את הפנים השונות של כל אחד מחברי הלהקה, ועל הדרך חשף גם מתחים וקונפליקטים שהלכו וגברו ביניהם. אלבום בארבעה גוונים של לבן.

הצטרפו אלי לסדרה על שנת 1968 של הביטלס בביטלמניקס.

בפרק החדש של ביטלמניקס אני מתעמק באלבום מיינד גיימז של ג'ון לנון.

אלבום שנוצר בתקופה מורכבת בחייו של לנון, במיוחד מהפן האישי-זוגי אבל לא רק. איום מוחשי ומהותי היה קיים מצד רשויות ההגירה של ארה"ב שאיימו לגרשו מהמדינה בכל עת.

אחרי האפיזודה הפוליטית באלבום הקודם, ג'ון הוריד הילוך באקטיביזם הפוליטי שלו ובעזרת עורך הדין ליאון וויילדס, התמקד במאבק לקבל את הגרין קארד הנכסף.

כשלון האלבום הפוליטי, הביא אותו לפרישה קצרה מעשיית מוזיקה והתמקדות בקריירה של יוקו. לאט לאט התעורר בו התאבון והמשבר הזוגי ביניהם הביא לכתיבה של שירים אפולוגטים מאוד ששיקפו הן את הבעיות הזוגיות, אבל גם את המשבר עם רשויות ההגירה, את הורדת ההילוך מהאקטיביזם הפוליטי שלא הניב עבורו פרי, את הצד הרוחני של ג'ון שתמיד היה קיים שם אבל הרים שוב את ראשו וכמובן את החיבה הגדולה לרוקנרול הישן והטוב.

הפרק החדש יעסוק בתקופה שבאה אחרי הקלטת האלבום אימג'ן שבו עסקתי בפרק הקודם. ג'ון לנון ויוקו אונו העתיקו את חייהם לניו יורק סיטי. היו סיבות רבות לכך והסיבה העיקרית היתה קיוקו, בתה של יוקו מנישואיה לטוני קוקס שהקפיד להעלם עם קיוקו ולמנוע ממנה להפגש עם אימה.המאבק עבר לבתי המשפט בארה"ב כשטוני ויוקו מגישים בקשות שונות למשמורת על קיוקו ויוקו מקבלת סוף סוף את המשמורת המיוחלת. האם זה היה סוף הפסוק לפרשה הזו? בד בבד ג'ון התחבר לחוגי האקטיבסטים הפוליטים בניו יורק - ג'רי רובין ואבי הופמן, מייסדי ה 'ייפיז'. יחד עם המוזיקאי דיויד פיל והלהקה שלו ה'לואר איסט סייד באנד', ג'ון ויוקו החלו לנדוד בין עצרות שונות: ממישגן עבור ג'ון סינקלייר ועד הארלם עבור אסירי כלא ה'אטיקה סטייט'. התוצאה היא שירים סלוגנים, פוליטים שהלכו והתערמו. כשג'ון שמע על להקת פאבים בשם ה'אלפנטס ממורי' הוא נדלק והחליט להקליט אלבום שלם מתוך השירים הפוליטים הללו.על הרקע לאלבום, המעבר של ג'ון ויוקו לניו יורק, האקטיביזים הפוליטי, הקלטת האלבום ועל עוד המון דברים בפרק החדש בביטלמניקס - 'רוקנרול בניו יורק סיטי'.

לאחר אלבום ה'פלסטיק אונו באנד' המטלטל של ג'ון לנון, זה נראה היה כמו משימה בלתי אפשרית לצור אלבום המשך שיוכל להשתוות לו יצירתית.

בפועל ג'ון יצר אלבום המשך שנשמע פנטסטי ומלא חיים ולרוב יש בו גם שירים טובים ומגובשים. אלבום שהתעלה על קודמו בהצלחה ובמכירות, אבל האמירה בו התפזרה לכל הכיוונים ובעיקר השאירה טעם רע כשהיא שיקפה באופן שקשה היה להתעלם ממנו את הריב המתוקשר בין ג'ון ופול בתקופה הזו.האלבום שהוקלט לראשונה באולפני אסקוט החדשים שהקים ג'ון באחוזת טיטנהארסט, רצה להשיג בו הכל: קצת מההצלחה של ג'ורג' עם האלבום המשולש שלו, אמירות פוליטיות שיתכתבו עם הפעילים איתם הוא החל להתרועע, אבל בעיקר להביא לתוכו את פול מקרטני כמו לומר - גם אני יכול לעשות את מה שהוא עושה.ההתכתבות שהחלה באלבום הקודם עם שנת 1968 ותקופת הודו והאלבום הלבן העלתה הילוך והתוצאה היא מישמש של שירים וסגנונות בהפקה נוצצת שדיברו מיד לקהל הרחב שאותו הוא רצה לכבוש.הפרק החדש יעסוק בתקופת צומת הדרכים של ג'ון ב 1971 שהניבה את האלבום הזה והסתיימה בגלות בניו יורק.

פרק 7, האחרון בסדרה על מסע הקסם המסתורי של הביטלס, יסגור סופית את התקופה הקצרה של הביטלס שבה לאחר מותו של בריאן, הם הימרו על פרויקט שונה מאוד ממה שהם עשו עד כה. בפרק הזה כל הקצוות יתחברו יחדיו: סינגל חדש וראשון לביטלס מאז מותו של בריאן, הסרט 'המג'יקל מיסטרי טור' יגיע לקו הסיום וישודר בטלוויזיה וחברת Apple Corps קרמה עור וגידים והוקמה כשהביטלס התפזרו איתה לכל עבר ומינו את מקורביהם למנהלים בה. בפרק הזה מתארח אלי פיכמן האחד והיחיד, אספן התקליטים המקסים ומומחה לתקליטי הביטלס בעל אוסף תקליטי הביטלס הישראלי המושלם.

אלי הגיע לשוחח איתי על הוצאות התקליטים הישראליות עבור תקליטי הביטלס ובהתמקדות בהוצאות הייחודיות עבור פרויקט 'מסע הקסם המסתורי'. אני מזהיר מראש, זו שיחה מרתקת מאוד.

איך זה נראה כששירים מתעוררים לחיים והופכים מצלילים ודמיון למשהו מוחשי, צבעוני, סוריאליסטי ונפלא?

הפרק החדש ינסה לענות על השאלה ויעסוק בפעם הראשונה בה הביטלס בוראים לבדם (ובעזרת אנשי צוות נבחרים), עולם של ויז'ואל שמשלים את עולם הצלילים שהם יצרו באולפן ההקלטות.

הפרק יעסוק במסע הצילום עבור הסרט שהם מעקשים לעשות לבדם. שישה עשר ימים של צילומים מבולגנים, לא מתוכננים, סצנות שנגנזות ושחקנים מקצועיים שמקטרים.

גם הערכת חסר יוצאת דופן של עריכת הסרט, מובילה לעריכה קשה וסיזיפית וארוכה פי עשרה ממה שהם תכננו עבור הסרט.

התוצאה בעיניי נפלאה, אבל מה חשבו על המוצר המוגמר אנשי חברת NEMS כשפול הציג להם את הסרט?

על הכל כולל הכל ועוד, אדבר בפרק החדש.

בפרק החדש נשמע על צד אחר של הביטלס. צד שבעצם לא שמענו עד לפרויקט מסע הקסם המסתורי. צד שהוציא מהביטלס את אותו האוונגרד שהתגלה להם במהלך שנת 1966 ותחילתה של 1967.

זו לא היתה הפעם הראשונה בה שולבו בסרטים של הביטלס יצירות שלא היו קשורות באופן ישיר למוזיקה של הביטלס אלא נעשו על מנת להדגיש סצנות בסרטים, אבל הפעם לצד השירים ה'רגילים' בסרט, הקליטו הביטלס בעצמם את אותן יצירות קטנות ושונות. חלקן נכנס לסרט עליו הם עמלו וחלקם נשאר בחוץ: קטעים שקיבלו שמות מוזרים ברוח הפרויקט המוזר הזה: 'מסע אווירי אינסטרומנטלי' - יצירה אוונגרדית ארוכה ממנה זוקק הקטע Flying, 'החלום של ג'סי' שליווה את אחת הסצנות המפורסמות מהסרט, ו'האקורדיון הפראי של שירלי' שאמור היה ללוות את 'החלום של נאט', סצנה שצולמה ונגנזה בסופו של דבר.

בנוסף שולבה בסרט מוזיקה נוספת אותה הביטלס לא יצרו אבל חלקה היה עיבודים שונים למוזיקה שלהם וחלקה שימש כחיזוק לסצנות המוזרות.

זו היתה תקופת ביניים מוזרה עבור ג'ורג'. האלבום סרג'נט פפר השאיר אותו כשהוא חצוי לגבי הביטלס, מעמדו ככותב שירים היה לוט בערפל והוא היה רגל פה רגל שם בין העולם המערבי לזה המזרחי.
קביעת היתד בפפר עם Within You Without You היתה צעד אחד בכיוון שג'ורג' רצה לצעוד אליו. לאחר סיום ההקלטות הוא הלך ושקע במה שלמד במסע להודו בשנה הקודמת.
בהזדמנות הראשונה הוא טס יחד אם פאטי, מג'יק אלכס וניל אספינל לחוף המערבי של ארצות הברית כדי לגמול טובה לראבי שאנקר ולצפות בו מופיע.

הביקור בלוס אנג'לס וסן פרנסיסקו חידד לו עד כמה הכיוון הפסיכדלי של הביטלס לא היה עבורו. הוא כתב שיר שנראה שבפשטות היה על איחור של דרק טיילור להגיע לבית ששכרו בני הזוג ב LA, אבל זה היה שיר קינה על תקופה שהסתיימה ועל דור מבולבל שריחף בחלל ללא שום מטרה.

במידה מסויימת השיר Blue Jay Way היה אנטיתזה לפרויקט שהגה פול - מסע הקסם המסתורי וראה בו את איבוד דרכה של הלהקה במיוחד עכשיו לאחר מותו של בריאן אפשטיין ולכן מה יותר טוב מלשלב אותו בפרויקט הזה?

אחרי הפרק השני בסדרה על I am the Walrus המוזר והנפלא של ג'ון שהיה תלוש מרעיון מרכזי ועמוס באסוציאציות, מגיע מקרטני עם שני שירים אישים וביוגרפים שעוסקים בנושאים הקרובים לליבו, משפחה והביטלס שגם היא היתה סוג של משפחה עבורו. ב The Fool on the Hill פול שפך את תסכולו על המעמד החדש שאותו הוא קיבל בלהקה בעל כורחו, המחליף של בריאן. ב Your Mother Should Know, פול מתרפק על המשפחה הגרעינית שלו ועל ערבי השירה ליד הפסנתר ומצדיע למוזיקה הישנה ועוסק גם בפער הדורות בין הדור הישן לדור החדש, משהו שהטריד את מנוחתו אז כשהיה בסך הכל בן 25. שני השירים המקסימים הללו של פול ישמשו עבור הפרויקט החדש של הביטלס ויעניקו לו את המימד הישן והמהורהר לצד הצד פסיכדלי שיביאו איתם ג'ון וג'ורג'. מי היה הגורו שעליו חשב פול שכתב את 'השוטה על הגבעה', איך קשור המלך ליר לשיר, איזה סרט השפיע על הכותרת של Your Mother Should Know ? על הכל ועוד אדבר בפרק החדש.

האלבום השלישי של הביטלס עמד בסימן סרט הבכורה של הלהקה שלכד בו את תופעת הביטלמניה כשהוא מעניק אופי לכל אחד מחברי הלהקה, אבל האלבום העניק אופי חדש לצליל של הביטלס שבשני האלבומים הקודמים עדיין חיפשו אותו. באלבום הזה שהוא היצירה השלמה הראשונה שראתה אור תחת ידי הלהקה, נוצר צליל חדש, מקורי, מרענן שהראה שמוזיקה פופלארית יכולה להשמע אחרת. בנוסף זה היה הזמן של ג'ון לזרוח ולהביא שירים אישים יותר ליצירה של הביטלס. בפרק החדש נראה איך מתפתח האלבום הזה מתחילתה של שנת 1964. מסיבוב ההופעות בפריז ועד להגעה לאמריקה כשמעל הכל עומד הדד ליין הקשיח שהתוותה חברת יונייטד ארטיסטס, חברת ההפקות של הסרט שחששה מאוד שתופעת הביטלס היא דבר חולף ושעדיף לשחרר את הסרט כמה שיותר מהר. ימים ספורים לפני תחילת הצילומים, הביטלס כבר הקליטו 8 שירים כפי שהתחייבו עבור חברת ההפקות. לקראת סופם של הצילומים, התברר ששם עדיין אין לסרט. ג'ון ופול הציעו משפט אלמותי של רינגו וג'ון התנדב לספק את שיר הנושא על בסיסו שאותו הוא הביא כבר למחרת היום. לאחר סיום הצילומים, משימה נוספת חשובה עמדה לנגד עיניהם: סיום הקלטת האלבום השלישי שברגע הזה היה נדמה שיורכב מקאברים שהוקלטו לצד השירים המקוריים. תוך כדי תהליך ההקלטה, דחף ג'ורג' מרטין ליצירה שלמה ומקורית של הביטלס והקאברים עשו דרכם אל EP.

לאחר שבביתו של פול, נפלה ההחלטה ב-1 בספטמבר 1967 שהביטלס יתחילו לעבוד על פרויקט חדש, הראשון ללא בריאן אפשטיין. העבודה על הפרויקט נפתחה ב-5 בספטמבר עם תחילת עבודת ההקלטה על שיר חדש שהשלים ג'ון - I am the Walrus. זה לא היה שיר רגיל. ג'ון החל לעשות שימוש בשיטת כתיבה יחודית - הוא אגר משפטים ומילים שלא היה בניהם קשר, אבל יכלו לשמש אותו ליום פקודה בו הוא יצטרך להביא שיר חדש. יום הפקודה הזה הגיע מהר מהצפוי כשפול הטיל עליו לכתוב שיר חדש לפרויקט החדש של הביטלס- 'מסע הקסם המסתורי'. הכתיבה הייחודית, האסוציאטיבית שהגיעה היישר מתת המודע של ג'ון, יצרה את אחד הקטעים היחודיים של הביטלס, הן מבחינת הכתיבה, והן בעבודת ההקלטה שהחלה אמנם ברגל שמאל, אבל הלכה ותפסה תאוצה ושיאה היה בכתיבת התזמור המופלא והחדשני של ג'ורג' מרטין עבורו יחד עם ניצוח על הרכב ווקאלי שביצע משפטים תלושים שג'ון המציא עבורם. מהיכן הגיע ה'וולרס'? מי הוא ה'אג-מן?', מהיכן שאב ג'ון את ההשראה לשורה I'm Crying ואיך קשור המלך ליר של שיקספייר לשיר? על הכל ועוד בפרק החדש, פרק 2 בסדרה על 'מסע הקסם המסתורי'.

בימים הראשונים לאחר מותו של בריאן אפשטיין, היתה תחושה קשה במחנה הביטלס. הם היו אבודים וחיפשו את דרכם. פול מקרטני שהניע את גלגלי התאגיד החדש שלהם יחד עם בריאן, הבין שאם הלהקה הזו לו תעבוד עכשיו יחד, יש סכנה ברורה ומיידית שהיא לעולם לא תחזור לעבוד כלהקה. בישיבה שנערכה בביתו של פול, הוא הוביל את הביטלס לפרויקט חדש ומסקרן. משהו שהם לא עשו עד כה בקריירה שלהם - סרט שהם יוצרים בעצמם! מהיכן הגיע הרעיון לסרט שיזם פול? מהיכן הוא שאב את ההשראה לסרט ייחודי שבו אין קו מנחה או תסריט קוהרנטי? האם בכל זאת היתה מחשבה כלשהי מאחורי הסרט שנראה שנחשב בעיניי רבים לאנדרלמוסי ומבולגן? איך הגיבו שאר חברי הלהקה לרעיון של פול? על הכל ועוד בפרק הראשון על תקופת ה'טריפ' הרע שעברה על הביטלס, תקופת 'מסע הקסם המסתורי'.

ביום שני הקרוב ה-27 במאי, תתחיל סדרה חדשה בביטלמניקס שתעסוק בתקופה הראשונה של הביטלס לאחר מותו של בריאן אפשטיין. בתקופה הזו הביטלס עשו את פרויקט מסע הקסם המסתורי שהניב סרט טלוויזיה אחד שנוי במחלוקת שנחשב לכשלון הראשון של הביטלס ו EP כפול מופלא שהיה המשך ישיר לאלבום סרג'נט פפר.בתקופת הדשדוש הראשונה הזו של הביטלס אני אעסוק בסדרה החדשה על ה Magical Mystery Tour.יום שני הקרוב! ,פרק חדש, בסדרה חדשה!

לאחר הפרק הקודם, חלק א על הרקע לפרויקט האנתולוגיה של הביטלס, בפרק החדש, חלק ב, נגיע סוף סוף לדבר האמיתי. הדוקומנטרי הגדול שנעשה על הביטלס יצא אל הפועל בתחילת שנות ה-90 וכלל בו אירוע טלוויזיוני אדיר ונדיר, אלבומים עם כל טוב בהם, ספר עב כרס ואיחוד אחד חשוב. האיחוד של הביטלס אמנם לא היה שלם ללא ג'ון, אבל רעיון סנסציוני חדשני ונועז הציע לקחת שירים שג'ון כתב והקליט להם דוגמאות בסוף שנות ה-70 ולסיים אותם על ידי שאר חברי הלהקה כשקולו של ג'ון משולב בהם. התוצאה היתה התכנסות של שלושת חברי הביטלס באולפן ההקלטות יחד ב1994 ו ב 1995 - הפעם הראשונה מאז ינואר 1970. המפגשים הללו התחילו בחריקות, אבל חוץ מהשלמת השירים של ג'ון, חברי הלהקה ובמיוחד פול וג'ורג', השכילו לסגור יחד מעגלים. ג'ורג' הבין שחוץ מהצד הכדאיות הכלכלית של הפרויקט, זו תהיה ההזדמנות האחרונה ליישר את ההדורים ולסגור את סיפור הביטלס באופן הכי מכובד והכי יפה שאפשר לאור הנסיבות. בפרק החדש נעבור את סיפור פרויקט האנתולוגיה והאיחוד המרגש מההתהוות בתחילת שנות ה-90 ועד להשלמתו.

באמצע שנות ה-90 הביטלס הנותרים ללא ג'ון לנון התאחדו ועשו מוזיקה חדשה. זו כותרת בומבסטית שיש בה שמחה ועצב בו זמנית. עצב על כך שג'ון לא זכה להיות שותף לכך, ושמחה על היכולת של שלושת חברי הלהקה להתעלות מעל הכעסים והאגו ולסגור את הסיפור של הביטלס באופן מכובד לאחר שני עשורים של רכבת הרים עסקית ודם רע. עוד לפני הרעיון לאחד את הביטלס, היה רעיון אחר שליווה את הביטלס עוד מ 1968, שנתיים לפני הפירוק הפיזי של הלהקה: סרט דוקומנטרי שיסקור את ההיסטוריה של הלהקה מתחילת העשור של שנות ה-60 ועד לסוף העשור. ב 1968 הוקם ארכיון הקטעים המצולמים של הביטלס וניל אספינל שהוביל את חברת אפל, החל לקדם את הרעיון הזה של סרט דוקומנטרי. בכל פעם שזה נראה שהרעיון הולך ותופס תאוצה, קרה משהו לא צפוי והרעיון נידחק הצידה. ככה עברו להם שני עשורים במהלכן נרצח ג'ון וחברי הביטלס הנותרים, פול, ג'ורג' ורינגו עברו תלאות ועשור אחד קשה עבור כולם - שנות ה-80. בסופן הכוכבים החלו להסתדר וכל ארבעת הצלעות של ריבוע האיחוד החלו להסגר יחדיו. הצלע האחרונה של ג'ורג' הריסון היתה העקשנית והסרבנית ביותר אבל סיבה לא צפויה דחקה בג'ורג' לסגור את הריבוע הזה. על הרקע לפרויקט האנתולוגיה אספר בחלק א' ב'תחייה מחודשת' - שני פרקים שיספרו את כל הסיפור של פרויקט האנתולוגיה של הביטלס שהדור שלי ודורות נוספים 'התחנכו' על ברכיו ולמדו על הסיפור של הביטלס לעומק.

בפרק השביעי במיני הסדרה על בריאן בביטלמניקס אספר על השנה האחרונה בחייו של בריאן - 1967. בפרק נראה כיצד בריאן מנסה לחזור לשורשים ולהיות המנהל הבלעדי של הביטלס. הוא מיזג בין החברה שלו Nems Enterprises לבין החברה של רוברט סטיגווד - מהלך שנעשה על דעתו ללא התייעצות עם מנהלי החברה שלו. המהלך הזה הקנה לסטיגווד את האפשרות לרכוש שליטה ב Nems בינואר 1968 ולקבל גם את הדבר היקר ביותר לבריאן, את הביטלס. הביטלס כמובן התקוממו על המהלך הזה והחל תהליך מנוגד אליו - יציאה של הביטלס לעצמאות עסקית עם חברה שתאגד את הפעילות שלהם תחת קורת גג אחת. בריאן שיתף עם כך פעולה למרות שהוא חשב שזה היה רעיון לא טוב עבורם. מצבי הרוח המשתנים של בריאן המשיכו בשנה הזו ביתר שאת. הוא נכנס ויצא מבית החולים ה'פריורי' וניסה למצוא עניין בקידום הקריירה שלו עצמו. הסוף הטראגי הגיע ב-27 באוגוסט 1967 - בריאן נמצא מת בביתו. מה הוביל לשם? מדוע זה קרה? מה היה קורה אילולא זה היה נגמר ככה? על הכל דיברתי וניסיתי לחשוב ולתהות בפרק החדש והאחרון בסדרה 'אתה חייב להסתיר את אהבתך' על חייו של בריאן אפשטיין.