.

אדם רז הוא היסטוריון אקטיביסט. לאחרונה פרסם ספר חדש: הדרך לשבעה באוקטובר (הוצאת פרדס). בשיחה עם אברום הם מדברים על ברטולד ברכט, המלחמה על גילוי האמת בין ארכיונים סגורים והתפקיד של ההיסטוריון שהוא גם אקטיביסט בתוך עולם שהאמת בו כתובה בעיפרון, כפי שאמר פעם מישהו, היא תמיד יכולה להשתנות.

ארנון סגל הוא עיתונאי (׳מקור ראשון׳), סופר ואיש חינוך. פעיל לעליית יהודים להר הבית. 

השיחה נסובה סביב תפיסתו הדתית-רוחנית של ארנון וכתיבתו של אורי צבי גרינברג: ׳באוזני ילד אספר׳. 

״הבריחה ההיסטורית, הציונית, מהר הבית, התחילה מאז ראשית הציונות. דווקא הציונות שנשאה את שם ציון על שפתיה, משם היא ברחה. אני מנסה להיות יהודי טוב. הקדוש ברוך הוא נקרא ׳מקום׳, המקום הוא הר הבית. יש ביהדות מקום קדוש. היהדות מאוד תלויה במקום. מאוד תלויה במעשים מוגדרים״. 

״אדם יכול לעשות שקר בנפשו ולהגיד כל זה לא קיים. אני לומד עיוני, לומד מסכת ׳זבחים׳. אני לא יכול להתכחש להיבט הזה של המקדש, שהוא מאוד מרכזי. הוא לא רק קורבנות. הרצל מזכיר את זה ב׳אלטנוילנד׳. אני מרגיש שמה שרבי עקיבא אמר, או המסר הכללי שעולה ממסכת ׳סנהדרין׳ זה להגיד שזה מוסד מחנך. בעיני, זה מאוד מאוד חסר לנו״. 

״המלך שאני הצעתי הוא בעצם במעמד כמו של מלכת אנגליה. אם לאנגלים יש מוסד מלוכה שהם מאוד גאים בו, גם אנחנו יכולים להיות גאים במוסד מלוכה טקסי. מייצג. כל אחד מבית דוד יכול להיות. יש אנשים שאני מכיר שהם טוענים שיש להם ייחוס עד דוד המלך. מה שאני מציע הוא הצעה כללית. לרבנים יהיה בחירות של מי שמוכן לשמוע בקולם. מבחינתי עכשיו שיהיה ערבי. אם הוא מתחייב לקבל את סמכותם ההלכתית, הוא יוכל גם כן לבחור״. 

הרב ד״ר בני לאו הוא ראש מיזם 929 - תנ״ך ביחד שמטרתו היא קריאה כלל ישראלית של התנ״ך. היה רב קהילת ביה״כ הרמב״ן בירושלים. עבודת הדוקטורט שלו פורסמה כספר ׳ממרן עד מרן׳ (ידיעות ספרים) בשנת 2005.

״אני הייתי מורה לתלמוד והלכה, אשתי הייתה תואר שני לתנ״ך והיא הייתה מורה לתנ״ך. היה לנו בבית כמו חדר מורים בבית. לימים, אני התחלתי את המסע הזה של התנ״ך 929 והיא עברה לעולם ההלכה של הנשים. הכסאות התחלפו. במסגרת 929 אנחנו לוקחים את ספר הספרים שהוא האבא של כולם, בכל בית יש תנ״ך, אבל הוא סגור. הרעיון הוא לקחת את ספר הספרים הזה ולהסתובב בכל בית ולהגיד זה שלך. זה הסיפור שלך, זה מכונן. אם אני אצליח לייצר תנועה שאנשים מרגישים בבית עם הספר הזה, שמה אני אתחיל להרגיש סיפוק של הצלחה״.

״התחלתי את לימודיי האקדמאיים, הייתי בתולדות ההלכה של ימי הביניים, הייתי בתוך התפתחויות רוחניות שבין מזרח למערב. איכשהו התגלגלתי לדוקטורט על הרב עובדיה יוסף. הייתי מבוצר בעולם ההלכה. רציתי לראות את הדינמיקה של חכמינו זכרונם לברכה. ככה הגעתי לסדרת ׳חכמים׳. אני בעצם עוד לא השלמתי את הדבר, אבל אני נוגע שם ביסודות שיצרו את התרבות ההלכתית, אבל אז הגעתי לתנ״ך. העקרונות הכי ראשוניים של הנביאים, של התורה עצמה, שם זה מפתיע לשאול שאלות יסוד. מאין באנו? מה חיפשנו פה? ואני שואל את עצמי האם אני מסוגל לקחת את התנ״ך ולייצר משהו רלוונטי לישראל של היום. במובן הזה, אני די פונדמנטליסט״.

״גם אני שחולם עם בן גוריון, אני מרגיש את ההתרגשות הגדולה של ציונות ושיבת ציון והביתה. בו זמנית החוויה שלי היא על תנאי. אם לא נהיה ראויים אנחנו פשוט לא נהיה פה. הזיקה ההיסטורית של כל ההיסטורית אל ציון זה התנ״ך. המקום שבו התחוללה האומה זה משפט האומות, אבל האומה התחוללה מתוך הגעגוע״.

״אוריאל סימון לימד את ההבדל בין השפה המקראית לתרבות היוונית. ביוון האסתטיקה של השלמות הובילה את הטקסטים. הכל היה צריך להיבנות על השלם. התרבות המקראית חייבת להיות מתמודדת עם השלם. היא משתלמת, היא לא שלמה. יש תיקון בעולם. כשלומדים ככה את המקרא מרגישים קרובים אליו ושאפשר תמיד לתקן״. 

לאתר של 929: https://www.929.org.il/p/home

לקבוצת הלימוד של 929 בפייסבוק: https://bit.ly/37fFEz8

אלוף בן הוא פרשן מדיני ועורך ׳הארץ׳. אביו הוא המשורר אריה סיון ז״ל.

השיחה נסובה סביב כתיבתו של אביו המנוח.

 ״אנחנו גדלנו בבית שהיו שואלים אותי מה אבא עושה? הייתי אומר הוא מורה בתיכון. השירה הייתה מן דבר שהיה ברקע. בשבילנו זה היה מן סוג של תחביב. סיון היה רק השם שלו לצורכי הכתיבה. זה יצר איזה זרות מסוימת. אף איחד מאיתנו לא קרא שירה. בשנים האחרונות דווקא כעורך ׳הארץ׳ נכנסתי לזה יותר״.

״באיזשהו שלב, בגיל 40 ומשהו הוא התחיל לצום ביום כיפור, ללכת לבית כנסת. בשנותיו האחרונות הוא בוודאות האמין באלוהים״.

״הוא כתב אולי 1000 שירים, באולי שניים מהם רמת השרון, איפה שהוא גר 60 שנה, מוזכרת. הוא כותב לכסית. הוא תמיד התלונן איך חטפו אותו לכפר, ההוויה הייתה מאוד חקלאית״.

״זה היה דור ראשון של צברים. הוריהם שבאו הנה מעולם היידיש והרוסית מהצד של אבא שלי הם דיברו איתם עברית. הם לימדו את עצמם יידיש כדי לדבר עם הסבתות שלהם. הם יכלו לקרוא שלום עליכם. העולם של ההורים שלהם היה לגמרי העולם של יידיש, אבל הם ידעו עברית תקנית. ככה הם ידעו שצריך לדבר״.

ליצירותיו של אריה סיון ז״ל בפרויקט בן יהודה https://benyehuda.org/author/510

לעמוד פייסבוק של Allin הבית של הפודקסטים: https://bit.ly/3inT9PD

אליאס ח׳ורי הוא סופר, מחזאי, מבקר ופעיל פוליטי לבנוני. מספריו שתורגמו לעברית: באב אלשמס, סטלה מאריס. השיחה נסובה סביב הכתיבה שלו ושל מחמוד דרוויש. הלך לעולמו ב15 בספטמבר 2024.

״ב-1968, מיד אחרי המלחמה, נסענו קבוצה של אנשים לירדן, למחנה פליטים שכינס את הפליטים מאזור יריחו. הם חיו בתנאים קשים. חבר אמר לי מה נעשה? אמרתי לו נישאר וננסה להיות חלק מזה. להיות חלק מהסיפור שלהם. זה מה שעשיתי״. ״המעשה של כתיבת ספרות, הוא מעשה אהבה. היופי, השבירות, מבוססים על זה. אני כותב בגלל שאני אוהב. שנאה לא נותנת ספרות, היא נותנת משהו אחר״.

״לבנון היא המראה של המזרח הערבי. כל המורכבות של לבנון, מסמלת את המורכבות של האזור כולו. פלשתין היא כאן. לא הלכתי לפלשתין. פלשתין באה אליי. האנשים האלה שחיים באומללות, שהזמינו אותי אליהם הביתה, הם באו אלינו לבנון וההיסטוריה של לבנון היא היסטוריה של פליטים. ״וזה פיתח את הרגישות שלי

אביהו מדינה הוא כותב, מלחין וזמר. 

השיחה נסובה סביב הכתיבה שלו, סביב המקורות היהודיים שמהם ינק. 

״אני גדלתי בבית דתי, ובביתנו התנ״ך וההיסטוריה היהודית על פי התנ״ך היו מוקד חיינו. הממלכה כיוונה אותנו להיות אירופאים בעל כורחנו. יש כאלה שבאמת היו כנועים״. 

״אף פעם לא היה לי רגשי נחיתות, אבא שלי היה איש גאה ואני יצאתי בדמותו. מוצא משפחתנו היה מספרד. היינו שישה דורות בתימן״. 

״המוזיקה האשכנזית אהובה עליי מאוד, שסיימנו להתפלל בבית כנסת התימני, הלכנו לבית כנסת האשכנזי, פעם אחת אפילו חיללנו שבת ונסענו לבית הכנסת הגדול האשכנזי בתל אביב״. 

*עקב מגבלות הקורונה התוכנית הוקלטה מרחוק, התוכן שווה. 

רון כחלילי הוא במאי ומפיק. מהדוברים והפעילים הבולטים נגד אפליית המזרחים בישראל. 

השיחה נסובה סביב ״שווים ושווים יותר״ של סמי מיכאל. 

״ברגע שאני מגיע להדסים אני עובר סוג של חינוך מחדש, כמו אלפים מבני הדור שלי, שמבין שהוא חייב להתנכר להוריו. אתה יוצא משם נכנס רון אחד ויוצא רון אחר״. 

״אני בתוך המירוץ להצלחה, בחור צעיר בתל אביב החדשה, אני מוחק את ׳שווים ושווים יותר׳ הוא נכנס לתוכי אבל לא הופך לאידאולוגיה״. 

״אנחנו כבר לא מדברים ערבית, השפה הערבית הפכה משפה מקטלגת, לשפה יוקרתית. כשמזרחי מדבר ערבית זה מקוטלג כדבר מסויים, וכשאשכנזי מדבר ערבית זה נתפס אחרת״. 

״מגיעים לפה אנשים מכל הערים הקוסמופוליטיות, הם מסומנים כלא-ציונים, כלא אנחנו. ההורים שלנו דיברו יהודית-ערבית והפכו להיות הפוסטר של שנאת ערבים,  לאלאור עזריה ומירי רגב״. 

פרופ׳ אבי שגיא הוא פילוסוף וחוקר של הפילוסופיה היהודית. ר׳ התוכנית ללימודי פרשנות ותרבות באוניברסיטת בר אילן. 

השיחה נסובה סביב עקידת יצחק. 

״מנקודת מבט מוסרית אין ספק שעקידת יצחק הוא מעשה פסול, שאפילו המסורת היהודית הזדעזעה ממנו. הביקורת מצויה רבות בספרות חז״ל. למסורת היהודית יש דין ודברים קשים עם סיפור העקידה. הרב קוק בפירושו לעקידה כותב את הקביעות הבאות: מעשה העקידה הוא פסול, כל מעשה העקידה הוא חינוך להכוונה של הפאתוס הדתי״. 

״קירקגור מתאר את אברהם כאדם מתלבט, מצוי בניסיון, הוא אומר בעצם שהכרעת אברהם היא הכרעה ספציפית של האיש, המאמין הסטנדרטי נמצא במתחים הללו״. 

לאורך השיחה, מנותח סיפור העקידה דרך עמדתם של כותבים שונים: יריב בן אהרון, חנוך לוין ומלכת האמבטיה, הרב סולובייצ׳יק, פרידריך הגל, ישעיהו ליבוביץ ועוד. 

פרופ׳ שלמה בן עמי הוא לשעבר שר החוץ והשר לביטחון הפנים, שגריר ישראל בספרד ופרופ׳ להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. 

השיחה נסובה סביב ״גלוריה״ של פרס גלדוס, סופר ספרדי מהמחצית השנייה של המאה ה-19. הוא סופר שכתב על ההיסטוריה הספרדית. הספרים שלו מלאים בביקורת קשה מאוד על הכנסייה הקתולית, והגעגועים שלו לאנטי-תזה, היינו היהודים שגורשו מספרד. 

גלוריה מתאהבת בדניאל, שכולם חושבים שהוא פרוטסטנטי, ורוצים להמיר את דתו לקתולי, אלא שהוא בכלל יהודי. בספרים של גלדוס מתנהל תמיד ויכוח בין פנאטיות דתיות לפתיחות. 

היהודים הם חלק מהמורשת הספרדית, או כמו שאומר שלמה: בעיני הספרדים, הם איבר בגוף הלאומי״. השיחה נוגעת באחר הספרדי, ביהדות ספרד והאינקוויזציה וגם על טנג׳יר העיר שבה נולד. 

נורמן עיסא הוא שחקן ובמאי. 

השיחה נסובה סביב כתיבתם של מחמוד דרוויש וחליל ג׳ובראן. 

״יש משהו בהיותי אני, שאני באמת אוהב אנשים, בעיני אני האדם שבאמת רוצה לחיות כאן, המקום הזה הוא כמו שדה פרחים, כל פרח צריך להשקות אותו בדרך שלו״. 

״אפשר לדבר על עם שבורא אותו מהמקום שלו, שמביא את הסיפור האנושי שלו, אותו ילד שיצא עם אבא שלו והשאיפה הייתה שנחזור״. 

אסף ליברמן הוא עיתונאי, מגיש ״קלמן ליברמן״ בכאן ב׳ ותוכנית התחקירים ״זמן אמת״ בכאן 11.

השיחה נסובה סביב הכתיבה של מאיר אריאל.

למרות שהוא מודה שהוא לא תמיד מבין אותו, אסף ליברמן נמשך אל המוזיקה והשפה המטריפה של מאיר אריאל עוד כשהיה נער. הוא מקפיד לעסוק בטקסטים עצמם ״אני לא יודע איזה איש הוא היה״ ומנסה לתרגם לעצמו עד היום דברים שהוא לא מבין בכתיבה. ״מאיר אריאל זה רבדים על רבדים״, הוא אומר.

הוא לא מתחבר לכתיבה על המלחמה, ולא התחבר במיוחד ל״רישומי פחם״ (למרות שהוא אוהב מאוד את הקאבר של ברי סחרוף ל״חיית הברזל״), וככלל הוא פחות מתחבר למניפסטים, לפילוסופיה שמאחורי השירים, אלא לטקסטים עצמם ולרצון להבין אותם כמות שהם. ״אני חושב שמשהו מהשפה שלו נטמע בי״.

לינקים מאוצרות היוטיוב👇

ראיון של קובי מידן (״חוצה ישראל״ בחינוכית) עם פרופ׳ ניסים קלדרון עם צאת הביוגרפיה שכתב אודות מאיר אריאל- ״ארול אחד״ https://youtu.be/vQD4S_b7_ic

ראיון של יאיר לפיד בתוכנית ״יאיר לפיד חי בעשר״ עם מאיר אריאל https://youtu.be/XM34ah11Ckw

פרופ׳ דוד אלכסנדר לימד בין היתר תיאטרון ותקשורת בחיפה ובתל אביב, עד לפני כשנתיים כיהן כנשיא המרכז האקדמי לעיצוב ויצו בחיפה.

בשיחה עם אברום הוא מדבר על מרכזיותו של חנוך לוין, היהודים באים ואולי המוסלמים באים? ארץ נהדרת, ניקוי ראש, והדברים שהופכים אמן סאטירה לכזה שישרוד את מבחן הזמן.

יהודה שנהב הוא פרופ׳ אמריטוס לסוציולוגיה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ממייסדי הקשת הדמוקרטית המזרחית. הוא עמית מחקר בכיר במכון ון-ליר ועורך סדרת ספרי ׳מכתוב׳ בהוצאת המכון. 

הוא נולד כיהודה שהרבני. בילדותו בפתח תקווה הוא הניח תפילין. בשלב מסויים הוא הבין שלהיות מסורתי זאת שלמה, שהיא אינה מורכבת מחצי חילוני וחצי דתי, אלא עומדת בזכות עצמה.

השיחה נסובה סביב השפה.

״יהדות עיראק הביאה איתה את השפה, כחלק מהעסקה עם מדינת ישראל, העסקה הייתה השפה, אני לא זוכר אבטלה כילד, כולם עסקו בשפה״. הזהות הישראלית המזרחית קשורה בהכרח בשפה הערבית ש0.4% אחוז בלבד מהאוכלוסייה היהודית מסוגלים לקרוא.

״הכניסה שלי לערבית הייתה מסוכסכת, אבל הבנתי שם שתרגום אינו מה שחשבתי, בורחס אמר שהמקור הוא פאדיחה למתרגמים״.

״תשעים ותשע אחוז״-סיפור קצר של יהודה באתר ״העוקץ״
https://bit.ly/3AF87sM

מאמר ״על הכלאה וטיהור-אוריינטליזם כשיח בעל שוליים רחבים״ מתוך ״תיאוריה וביקורת״
https://bit.ly/3IJ4XH7

המושג ״יהודים ערבים״ מויקיפדיה
https://bit.ly/3H5ED9Q

נועה מנהיים היא ראש מחלקת ספרות מקור בכנרת זמורה ביתן.

לבית ילדותה של נועה נכנסה ספרות ילדים עברית או כזאת שתורגמה מרוסית. בגיל מאוחר יותר הבינה שאגדות מהלכות עליה קסם וגם לשיחה הזאת היא בחרה את ״הנס הקיפודי״ כטקסט המכונן שלה.

״אני גיליתי עם השנים…שאחד הדברים שמוליכים אותי תמיד הוא הנטייה שלי לזהות תבניות, וזה קיים בקריאה של אגדות, אפשר להבחין מהר מאוד בתבניות, היום כשאני עורכת, הזיהוי של התבנית שהספר יצוק לתוכה הוא חלק חשוב בתהליך העבודה עליו״.

היא עובדת על עשרה ספרים במקביל, מנסה לנסח את עשרת הדיברות לעורך הספרותי ולא חרדה לעתידה של הקריאה. היא לא שולחת את ידה לפרוזה ואומרת: ״הצורך לבדות קיים אצלי בקריאה ולא בכתיבה״. 

הויקיפדיה של נועה
https://bit.ly/3qM04am

הויקיפדיה של מעשיות האחים גרים
https://bit.ly/3nMZhnt

לאה לב היא קומיקאית, שחקנית ומגישת רדיו. 

היא לא באה לייצג אף ציבור, אבל ככל שהיא יותר שנים על הבמה, כך היא מרגישה שיותר ויותר אנשים מצטרפים לקולשהיא משמיעה. בשיחה היא אומרת:  ״יש לזה משמעות לנפש של אנשים, שווה לתת מסרים עמוקים יותר״. 

השיחה נסובה סביב טקסט אקדמי ״ניתוח קבוצת נערים יוצאי חבר המדינות השייכים לדור השני או דור וחצי בראייה רב-תרבותית״ (ד״ר לנה גולצמן ואינה פרוג).

״מדברים עליי במאמר הזה״, היא אומרת ומשם השיחה מתקדמת לזהות, הגירה, סטנד אפ, מקורות השראה וריאליטי. 

משה פייגלין הוא יו״ר מפלגת ״זהות״ וחבר כנסת לשעבר מטעם ״הליכוד״. מייסד תנועת ״זו ארצנו״ בימי הסכמי אוסלו. 

השיחה התמקדה בכתיבתו של אהרון אפלפלד והגיעה גם לאמונה, חירות, שיוויון, הר הבית, הזהות היהודית והקורונה.  

כמה מהציטוטים המעניינים: 

על המחלוקת והמכנה המשותף ״ביני ובינך אין שום דבר משותף מלבד העברית״. 

״המהפכה הצרפתית היא מהפכה קומוניסטית, המדינה רוצה להיות בכל מקום״. 

״בישראל יש בעיית חקקת, אם אתה לא מחוקק הרבה חוקים אתה לא חבר כנסת טוב״. 

גילה אלמגור היא שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלויזיה, סופרת ותסריטאית כלת פרס ישראל לשנת תשס״ד 2004. 

השיחה התמקדה ב׳שיר זמני׳ של יהודה עמיחי ז״ל שבו כתב כך: 

הכתב העברי והערבי הולכים ממזרח למערב
הכתב הלטיני, ממערב למזרח,
שפות הן כמו חתולים;
אסור ללכת נגד כיוון השערות,
העננים באים מן הים, החמסין מן המדבר,
העצים מתכופפים עם הרוח,
ואבנים עפות מכל רוח
ולכל הרוחות, זורקים אבנים,
זורקים את הארץ, האחד על השני,
אבל הארץ תמיד נופלת בחזרה על הארץ,
זורקים את הארץ, רוצים להיפטר ממנה,
מאבניה ומאדמתה, אבל אי אפשר להיפטר ממנה […]

השיחה עוברת דרך תחנות בחייה של הגברת הגדולה של התיאטרון הישראלי, שקולה הייחודי בנוף התרבותי מלווה אותנו כבר למעלה מ-60 שנה.

חיים באר הוא סופר, משורר ועורך. פרופ׳ אמריטוס לספרות באוניברסיטת בן גוריון.  

במהלך השיחה נתמקד ב״תמול שלשום״ של עגנון וביצירתו של באר עצמו. 

כל ספר מספריו כתוב בשלש שפות שונות לחלוטין המשתלבות זו בזו בטיבעיות המאופשרת כיום רק תחת עטו של באר. הוא כותב עברית. או ליתר דיוק ישראלית יום יומית. מדוברת, מחולנת ומובנת. לרוב הוא משתמש בה במעברונים. בשיחתם של גיבורי המשנה הישראלים ובפיהם של שחקניו הלא יהודיים.

 באותה משיכת קולמוס הוא כותב גם יהודית. שפה עשירה וחושנית הלקוחה מהתלמודים, מספרות המדרשים, מהפרשנות בת ימי הביניים ומפיוטי התפילה. היהודית שפי גיבורי המעשה שלו איננה שפה נלעגת, מצועצעת, רצוצה או בוריינית, באר מכבד את השפה ואת הדוברים בה. מעטים, אם בכלל, מסוגלים היום ליצור כמוהו עִם ובתוך חומרי הגלם של התרבות היהודית הגדולה. מרבית המבעים הספרותיים של ימינו כתובים בישראלית צעירה, רדודה ושדופה מכל מעמקיה. 

שפתו השלישית היא השפה החסידית. זאת שפה מיוחדת של סמלים ואליגוריות. של אותות ומופתים. שפת ניו אייג' ישנה שלמאזין ערל האוזן נשמעת כמו גיבוב ריק של קלישאות חסרות פשר. ולמשוחח המצוי בתוכה של החוויה אלו עולמות ומלואם. איך אומרת מורת הדרך הסינית שלו: "רוב בני האדם סבורים ששפת האם שלהם היא חלק מהותי מאישיותם...אבל אצלי השפה היא בסך הכל כמו בגד – פושטים אחד ולובשים אחר.” כמוה כמוהו. חיים באר פושט ולובש את שֹלְמות השפה כחלק מהותי מאישיותו.

פרופ׳ יוני מנדל הוא ראש המחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בן גוריון. עורך המשנה של סדרת ״מכתוב״ במכון ון ליר בירושלים שמוקדשת לתרגום ספרות ערבית.

בשיחה עם אברום הם מדברים על ״הולך על הרוח״ ספרו של סלמאן נאטור שפרופ׳ מנדל במסגרת הסדרה. סופר דרוזי, יליד דלית אל כרמל, שאת המפגש איתו מגדיר פרופ׳ מנדל ככזה ששינה את חייו.

תומר פרסיקו הוא חוקר הדת העכשווית, פעיל למען חופש הדת, עמית מחקר במכון הרטמן ובמרכז רובינשטיין לאתגרים חוקתיים. הוא בעל הבלוג-לולאת האל-ולאחרונה הוציא ספר חדש: ליברליזם - שורשיו, עקרונותיו, משבריו

לולאת האל זמין כאן https://tomerpersico.com/

מלילה הלנר-אשד היא חוקרת קבלה במכון שלום הרטמן. בשיחה עם אברום הם מדברים על ל״ג בעומר. היום שצריך להפוך ליום המורים הגדולים. רבי שמעון בר יוחאי הדמות שנמצאת בלב היצירה הגדולה שבסיס השיחה. ספר הזוהר.

בפרק הקודם עם פרופ׳ חגי רם אברום והוא שוחחו על ספרות איראנית. בפרק היום הם מדברים על חשיש. הסם המועדף על המעמדות הנמוכים במזרח התיכון.

לאורך השנים, היו במזרח התיכון שושלות שמנסות להגביל את החשיש, אך הן הבינו שהן לא יכולות לנצח את החשיש שהיה שם לפניהם. מה מסלולו של החשיש במזרח התיכון הקולוניאלי? ומה היה תפקידו החברתי במשטור האוכלוסייה שצריך להכניס אל המודרנה?

שי פורסטנברג הוא חייל מילואים בן 24, חובב ספרות ומתרגם. השיחה עם אברום נסובה סביב ״הגשש החיוור״. הגששים.

ליסה פרץ בחרה את ״בדם קר״ של טרומן קפוטה כטקסט שבליבת השיחה שלה עם אברום. תיעוד רזה, שנכתב בידי איש מוזר, על רצח שאירע בקנזס שבה הוא ״האחר המוחלט״.

בימים אלה, חוץ מזה שהיא מנהלת את התרבות בעיר חיפה, היא מסתובבת בין מלונות המפונים ומקרינה את סרטה ״הבית בקרית שמונה״ שחוזר לטבח שאירע בעיר בפסח 1974. לא קנזס, לא באמריקה, אבל בהחלט ניו ז׳ורנליזם. שיחה על עיתונות ופריפריה, קולנוע דוקומנטרי ו״פרטים קטנים שצריכים להתכנס לפאזל מאוד גדול״.

כשהרמב״ם מגיע למצרים הוא כותב תעודה היסטורית, מכתב פרי עטו, שבו הוא מתייחס התייחסות מפורטת לסוגיית פדיון השבויים. הרמב״ם הופך להיות דמות ציבורית, כתוצאה מכך שהוא מעורב בעניין שיש בו עניין ציבורי. פדיון השבויים הוא גם מצווה דתית, אבל יש לו גם היבט לאומי מובהק. כל יהודי יצטרך לתת את חלקו כדי לסייע בפדיון השבויים. אברום בשיחה מיוחדת עם אחד האנשים היחידים שקוראים לו אברהם והוא מגיב. פרופ׳ מנחם בן ששון, לשעבר נשיא האוניברסיטה העברית, חבר כנסת והגיס של אברום.

פרופ׳ שלמה בן עמי ואברום התכנסו לקראת פסח לשיחה נוספת. אם לא הקשבתם לפרק הקודם עם שלמה זה זמן טוב לחזור לזה. הלינק למטה 👇

בפרק היום הם נותנים סימנים במעבר של אומות בין עבדות לחירות. בתהליך אבולוציוני (יוון, ספרד, פורטוגל) או כתוצאה מטראומה (יפן, גרמניה), בין רומא לפורטוגל, בין דורות מייסדים לדורות המתעייפים שבאים אחריהם-מה הוא מנגנון ההשתנות של החברה?

הפרק הקודם | בעיני הספרדים, היהודים הם איבר בגוף הלאומי | https://shorturl.at/CRSV7

נעמה לזימי היא פוליטיקאית ישראלית, וחברת כנסת מטעם מפלגת העבודה, זוכת פרס אבירת איכות השלטון.

בשיחה סוערת עם אברום היא מדברת המשנה ובית הגידול הפוליטי שלה, החיבור שלה לתנועת השמאל בעולם בכלל ובישראל בפרט והמחויבות שלה לזכויות האדם והפרט כערך ראשוני, "אני בכנסת כדי שיבוא יום ותהיה פה מדינת רווחה".

איך מייצרים מדינת לאום לעם היהודי ואיך מיישבים את ההתנגשות עם ערך השוויון לכלל אזרחיה, והאם ניתן להקים בישראל של היום מפלגה שאינה סקטוריאלית?

אבנר וישניצר הוא פרופ׳ בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב. מתמחה באימפריה העותמאנית.

בשיחה עם אברום הם מדברים על כתיבתו של קול נסימי, משורר בן המאה ה-17 שכתיבתו מבוססת על השירה העממית באיסלאם הסופי. הזרם באיסלאם שמדגים את החוויה הפנימית של המאמין.

סמי אבו שחאדה הוא חבר כנסת לשעבר וחוקר ההיסטוריה המודרנית של יפו. בשיחה עם אברום הוא מדבר על הספר של של מארק לוין Overthrowing Geography: Jaffa, Tel Aviv, and the Struggle for Palestine, 1880-1948.

בין היתר, על אזרחות: ״אני פלשתיני ואזרח בישראל שלא הייתי חלק מההגדרה שלה״, על התנועה הציונית: ״להקים מדינה יהודית במקום שאין בו רוב יהודי? זה לא יכול היה להיגמר טוב״, הטיולים עם הסבים שלו ברחובות יפו ״יש להם עיר אחרת בזיכרון״ והסיורים שקיים ביפו ״המטיילים היו מסרבים להאמין שאנחנו היינו יכולים להתפתח בלי הציונות״.

ניר חסון לא מאוהב בירושלים, אבל נאמנים עליו דברי הנציב הבריטי: ״אין קידום אחרי ירושלים״. בשיחה עם אברום הם מנתחים את פרוטוקול ישיבת הממשלה מה17 בספטמבר 1967 ודרכו מנסים להבין: למה משחקים כדורגל באל-אקצה?

הפסיכולוגית של נורית גפן אמרה לה שהשגרה שומרת עליה. אחרי החתונה נשברו ההרגלים והחיים הפכו יותר בלתי צפויים. ״כששמים את הטבעת, הגבר מתעורר לאישה אחרת״, על הבוהמה ״דור הפרחים נכשל״.

פרופ׳ דוד קרצמר הוא מגדולי המשפטנים הישראלים. מומחה למשפט בינלאומי וחוקתי. ממקימי מרכז מינרבה לזכויות אדם, ממייסדי ״בצלם״ וסבא. אברום ופרופ׳ קרצמר חולקים דעות, וחשוב מזה: נכדים.

בפרק הפעם, פרופ׳ קרצמר מנתח את הצהרת בלפור, הפוליטיקה שמסביבה והניסוח המשפטי שלה. באמצעותה הוא עונה על השאלה: האם יהודה ושומרון זה שטח כבוש?

אמנון רז קרקוצקין הוא פרופסור להיסטוריה יהודית באוניברסיטת בן גוריון שמרבה לעסוק ולחקור את התודעה ההיסטורית הציונית על שלל היבטיה השונים והשלכותיה.

אברום פגש את אמנון פעמים ספורות אבל קרקוצקין השפיע עליו יותר משיוכל לדמיין. נתעמק בטקסט ״הצהרת אמונים לשפה שלנו״ שכתב גדול חוקרי הקבלה, גרשום שלום.

בשיחה על חוזק התרבות היהודית ועל הסכנה שהיא מציבה לעצמה, נצלול אל ההיסטוריה התודעתית של המושג הרחב ״ציונות״.

פרופ׳ ליעד מודריק היא פרופ׳ למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב. היא זכורה לכולנו מימי הרדיו והתוכנית הנהדרת שהגישה במשך תקופה עם פרופ׳ מיכאל הרסגור המנוח. ״שעה היסטורית״.

בשיחה עם אברום הם משוחחים על עטלפים והחיבור המפורסם של תומאס נייגל.

יורם מלצר הוא סופר, מתרגם, מבקר תרבות והתארים רק ממשיכים. לאחרונה סיים את הדוקטורט שלו בבלשנות או כפי שיעיד על עצמו בצניעות : ״אני קורא וכותב״.

את הפרק של השבוע הקלטנו בספרייה הלאומית החדשה בירושלים.

נדבר על כתבי קורתאסר, סופר ארגנטינאי שגלה לפריז ומרבה לעסוק בפרספקטיבה משתנה.

נתעכב על סיפורו הקצר ״שם אבל איפה? איך?״ ונבחן אותו דרך המבט המאפיין את ״אלכסון״ - כתב העת הדיגיטלי שיורם הוא עורכו הראשי בשמונה השנים האחרונות.

בשיחה מרתקת וחוצת תודעות נחקור את הטקסט בצורה ״האלכסונית״ שיורם מתמחה בה.

מיכאל מנקין הוא ממובילי השמאל האמוני, מנהל התכנית הערבית יהודית ״השותפות״ וכתבת את הספר ״רך ונוקב״ על מוסר ומסורת בעידן של כוח יהודי.

מיכאל לוקח אותנו לצפת התוססת של המאה ה16 אל ספרו של הרב משה קורדובירו , ״תומר דבורה״.

נולדה שיחה מרתקת על הכמיהה של האדם ל״מדריכים״ אלים והסכנה שבכמיהה הזו ועל הפרשנות השגויה של מנהיגי הציונות הדתית את המרדף אחרי מידות טובות והחלפתן בניצחונות ריקים.

רחלי רוטנר מגישה את הפודקסט ״ wako הפודקסט״ ביחד עם בן זוגה אריאל ויסמן. למרבה פליאתה של רחלי אברום הוא מאזין קבוע שחושב שהשיח שלה ושל אריאל הוא מהסנסורים הדקים של המחשבה הישראלית של היום. זה הוליד שיחה מרתקת על ״סיפורי נרניה״ וכמיהה למשהו רוחני. עבור שניים שגדלו בציונות הדתית זה לא דבר של מה בכך.

תמר הרמן היא פרופסור אמריטה למדע המדינה וסוציולוגיה באוניברסיטה הפתוחה ועמיתת מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה. בשיחה עם אברום היא מסדרת את השבטים הישראלים ״אני מעדיפה לקרוא לזה רצף״, החילוניות הישראלית האם בכלל יש דבר כזה? האם הפוליטיקה והפוליטיקאים נבנים מהחלוקה השבטית והשפעות ה-7 באוקטובר על הדיון הציבורי הישראלי “הקרקע נשמטה מתחת לרגליים של אלה שחשבו שאולי הם קבוצת מיעוט, אבל הם יכולים לישון בשקט עם ההבנה שלהם את המציאות״.

-הפרק הוקלט לפני אירועי ה7.10-

נועה סתת היא רבה רפורמית ומנכ״לית האגודה לזכויות האזרח. בשיחה עם אברום הם משוחחים על פרדריק דאגלס, מההוגים האמריקאים הגדולים בכל הזמנים, שלמד לקרוא מסוורי נמל לבנים איתם עבד ומארונות האחוזה שאליה נמסר כעבד.

על צמיחה מתוך שורשים, כליאתם של של המדוכאים והמדכאים, פוליטיקת הזהויות ומקומה של הדת.

אברום בורג ועופרי אילני בשיחה על טכנולוגיה ואינטרנט, הנרקסיזם של העיר הגדולה ואורי אבנרי וגורלו של מוסד המדינה.

פרופ׳ עירן הלפרין הוא פרופ׳ לפסיכולוגיה חברתית. מייסד מרכז ׳אקורד׳-פסיכולוגיה חברתית לשינוי חברתי. בשיחה עם אברום הוא אומר ״אנשים שפוחדים לא רוצים להשמיד את האחר, הם רוצים ביטחון. התפיסה אצלנו היא שאפשר להשיג ביטחון רק באמצעים מיליטריסטיים״.

וגם: תשובה לשאלה מהי תקווה?

גרשון בסקין מכיר את החמאס. כבר שנים שהוא משמש איש הקשר מטעמה של מדינת ישראל לגוף האזרחי של חמאס.

בשיחה עם אברום הוא אומר: העולם מתכוון לכפות תהליך שלום, עם גוף בינלאומי ואבני דרך להקמת מדינה פלשתינית.

״שום ילד מאוהיו לא יגן פה על השלום, צריכים להיות סיורים משותפים, אני לא רוצה תהליך שלום מונחה על ידי האמריקאים, הם הכי גרועים בזה…זה צריך להיות מהלך אזורי, לא יהיה ״הסכם שהפלשתינים יכולים לחיות איתו״.

וגם: מספר לראשונה על ערוץ שהיה מעורב בו בניסיון להגיע לפריצת דרך.

פרופ׳ דוד אנוך הוא ראש הקתדרה לפילוסופיה של המשפט באוניברסיטת אוקספורד. בשיחה עם אברום הם מדברים על מוסר בלחימה, המושגים ׳פרופורציונליות׳ ו׳נזק אגבי׳ ואבן הריחיים המוסרית: ׳אנחנו בשדה שבו הכל נכתב בדם, אבל זה לא אומר שמגבלות מוסריות לא קיימות׳ והמצפון האנושי: ׳אנשים רעים מאוד הם גם מצפוניים׳.

ד״ר אופיר וינטר הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי.

אברום השתתף במסיבת העיתונאים שערכה ועדת המעקב לרגל המצב. בטור מיוחד הוא מציג את מה שאמר שם.

פרופ׳ אוריה שביט הוא ר׳ החוג ללימודי ערבית ואיסלאם באוניברסיטת תל אביב. הוא התארח פה בעבר בפרק מרתק שעסק באבן ח׳לדון. מטבע הדברים והאירועים, פרופ׳ שביט מסייע לנו להבין טוב יותר את האידיאולוגיה שמאחורי חמאס שאותו הוא מגדיר: ״נאצי ועוד״. וגם: אברום מספר על הפגישה שקיים עם אחמד יאסין כשזה ישב בכלא הישראלי ומה הייתה ההתרשמות שלו מהמנהיג הדתי של חמאס?

הצטרפו אלינו למפגש קוראים בזום. מוצ״ש 20:00. אתם מוזמנים לשלוח לנו לפני כן טקסטים, אם תרצו להקריא אותם https://us05web.zoom.us/j/84104336511?pwd=wbktPXsNB4RfMnaRIcRH0HMbUIKJgp.1

הצטרפו אלינו לקבוצת הווטאספ ״הקוגיטו הקהילה״ https://chat.whatsapp.com/KfrtLDgA5a41lE2GnesTLS

כל אחד מאיתנו חווה את בעירות הקיץ, אין מי שלא רואה בפני האחר את השתקפות חרדותיו. ביחד כולנו מסתובבים כהלומים כה זקוקים לנחמה. היצרים כמו מרק מהביל; כעס ופחד. חרון נורא על החמאס האיום ועל הממשלה שהכזיבה. עצב קיומי על גן העדן הפורח שקמל לגיהנום. על חפים מפשע באשר הם. חיינו כבר לא יהיו כשהיו. מתוך התהומות והחושך, אני מבקש להציע בעדינות ובצניעות את נחמת אימי המנוחה. הפוסט טראומה היא חלק בלתי נפרד מחיי משפחתי. ועם כל זאת מי שלא הכיר את ההיסטוריה של אמי לא היה יכול להעלות על דעתו שיש בה משהו פגוע. שמחת החיים שלה לא הועבה על ידי זיכרונות שבאו לבעת אותה בלילה או להשבית את האושר המתמיד שלה. החבילה שלה היתה ענקית. יתומה שלא הכירה את אימה, פליטת טבח שראתה במו עיניה זוועות שקשוחים ממנה נשברו נכחם, שהתייתמה שוב מאביה בגיל ההתבגרות ואם בכל אלה לא די אז בחצי השני של חייה היא שכלה את אחותי הבכורה. למרות כל אלה היא המקור של כל שמחת החיים שלי, של אחותי ושל כל ילדינו. השפעתה על אהבת החיים החיובית שלנו היתה מכרעת. בכל פעם שהגעתי לצומת שבה נאלצתי להכריע בין אופטימיות לפסימיות בחרתי בדרכה ומעולם לא הצטערתי.

כשאמא היתה בת שמונה, ב 1929, בתרפ״ט הארורה, רעדה האדמה בחברון. 'מה את זוכרת מהימים ההם?' שאלתי אותה כמעט שמונה עשורים יותר מאוחר. 'כמעט כלום,' היא הודתה בכנות, 'אני חושבת שמרבית הזיכרונות שלי הם סיפורים שסיפרו לי על הימים ההם ואימצתי אותם לעצמי כמו נולדו בתוכי מאז ומעולם.' היתה שבת של קיץ. המשפחה התאספה בחברון כדי לחגוג שמחה כלשהי, אבל האוויר הארץ ישראלי כבר היה מלא ברגשות אחרים. המתח בין יהודים לפלשתינים היה בשיאו. הם לא ידעו את זה אבל אז בעצם התחיל הקונפליקט. בתרפ״ט אצלנו ואתנו. הרבה פוליטיקה והמון הסתה דתית קנאית. לא זה המקום לקבוע מי התחיל, מספיק לדעת שבשני הצדדים לא היתה מנהיגות מרסנת, לא היתה הידברות והשלטון הבריטי שקיבל את הארץ כמנדט, לא עשה די, לא עשה כלום, כדי להרגיע את הרוחות.

כשהטבח החל התכנסו היהודים בשכונה לשני בתים. לבית של דודי, אליעזר דן סלונים, ולבית של סבא, הרב יעקב יוסף משה סלונים. ההורה היחיד של אמא אחיותיה ואחיה. אליעזר דן היה צעיר ומכובד. הוא היה מנהל סניף הבנק המקומי, היה לו אקדח ברישיון והיו לו מהלכים בקרב השלטון הבריטי והמנהיגות הפלסטינית גם יחד. בערב שבת הוא עוד התרוצץ בעיר, ניסה להרגיע, הציל בפועל כמה קרבנות מלינץ' אכזרי והגיע להסכמות רופפות עם הבריטים ועם כמה מהמנהיגים הערבים. 'נלך אליו, בו הם לא יעזו לגעת.' אמרו היהודים, ונטבחו כמעט כולם בביתו. 65 בני הישוב היהודי נרצחו באכזריות חסרת תקדים במשכן של שעתיים איומות בעיר האבות. יותר מרבע מהם בביתו של דודי. כמעט לא היו שם ניצולים, חוץ מבן דודי שלמה, שהיה בן שנתיים ונפצע בראשו. בין הגופות לפצועים ובתוך נהרות הדם שזרמו במקום, חשבוהו הטבחים למת ונפשו ניצלה. אמא וכל אשר התכנסו אל ביתו של סבא ניצלו בשל גבורתם של שני חסידי אומות העולם, פלסטינים חברונים או שאקר ואבו שאקר. שחירפו נפשם והצילו אותם, וממילא גם אותנו.

קשה מאד, ממרחקי הזמן, להבחין בין הזיכרונות הרשמיים, המיתולוגיים, כפי שהונצחו בתולדות הישוב הישראלי הצעיר לבין הזיכרונות הפרטיים והאישים של אמא. ובכל זאת משפט אחד שלה נראה היה לי תמיד כמאוד אמיתי, שלה ולא של אלה שסיפרו לה. "אחי גר בכניסה לעיר," היא סיפרה לי מאות פעמים, "ואנחנו גרנו במעלה הגבעה, כאשר בינינו מפריד שדה ריק, כך שמחלון ביתנו יכולנו לראות את המדרגות של בית אחי. באותו הבית, למטה, היה בית הספר בו למדתי. ביום הנורא ההוא ראיתי על המדרגות נוצות מתעופפות וחשבתי שזה שלג. שזה יפה כמו שלג." אוי, אמא'לה עצובה שלי. היית אז מבוגרת רק מעט מהנכדים שלי היום. ואני רוצה כל כך להושיט לך את ידי ולחבק אותך שוב. רק עוד פעם אחת. חיבוק גדול ואוהב. כי אז, ביום הגדול והנורא ההוא, אפילו על שמיכות לא ריחמו, שיספו אותן כמו היו גם הן גרונות אנושיים. אמא, עכשיו אני מבין. רק את היית מסוגלת לראות את הנוצות שהתעופפו מהשמיכות השחוטות ולחשוב שזה שלג. רק כך הצלחת להפוך את נקודת השפל האנושית ההיא לנקודת היציאה שלך אל החיים שלנו. כמעט את הכל רצחו וטבחו ואנסו לך שם. רק את האופטימיות שלך לא הצליחו להרוג. נקודת המבט הזו, ילדה שמאמינה שהחיים עבורה הם שלג טהור בכל בוקר מחדש, הפכה אותך לאפשרית. לגדולה מהחיים של כולנו. האופטימיות ששמרה אותך שפויה ומאוזנת, שמחה ואימהית.

אחי בני האדם, בני ערב, נצרת ובני עמי. הביטו בשחיטה, בערו את השוחטים. וחפשו את נקודת השלג הטהור שלכם, כדי להתחיל ממנה את הכל מההתחלה.

יהיה זיכרה של אמא וזכרם של החפים ברוך.

בצאת החג נתפנה לבנות את הסוכה. על כן, הכנו לכם פרק מיוחד. פרופ׳ ורד נעם היא פילולוגית, כלת פרס ישראל לחקר התלמוד תש״ף. בשיחה עם אברום הם משוחחים על מסכת ״סוכה״, סמליות המנהג, תפקידו של הסכך והרלוונטיות של לימודי התלמוד בזמננו.