תיק עבודות – Détails, épisodes et analyse

Détails du podcast

Informations techniques et générales issues du flux RSS du podcast.

תיק עבודות

מגזין פורטפוליו

Arts

Fréquence : 1 épisode/7j. Total Éps: 297

יובל סער, העורך הראשי של מגזין האמנות והעיצוב המקוון פורטפוליו, משוחח מדי שבוע עם יוצרות ויוצרים על עבודה, יצירה והשראה.

Site

RSS

Apple

Données mises à jour le 19/10/2026

Classements récents

Dernières positions dans les classements Apple Podcasts et Spotify.

Apple Podcasts

Spotify

Aucun classement récent disponible

Liens partagés entre épisodes et podcasts

Liens présents dans les descriptions d'épisodes et autres podcasts les utilisant également.

https://catalog.freshpaint.co.il
25 partages
https://catalog.freshpaint.co.il/
13 partages
https://www.freshpaint.co.il/freshpaint-guided-tours-he/
4 partages

Qualité et score du flux RSS

Évaluation technique de la qualité et de la structure du flux RSS.

Qualité du flux RSS

À améliorer

Score global : 53%

Historique des publications

Répartition mensuelle des publications d'épisodes au fil des années.

Year

Derniers épisodes publiés

Liste des épisodes récents, avec titres, durées et descriptions.

פרק 297: סמדר צוק

Épisode 297

dimanche 18 octobre 2026 • Durée 41:34

סמדר צוק היא מנהלת בית הנסן בירושלים והמנהלת בפועל של שבוע העיצוב ירושלים מטעם חברת רן וולף. היא נכנסה לתפקידה לפני חמש שנים (חמש שנים סטנדרטיות, במיוחד כאן בארץ), ומה שהיא למדה בהן בפרספקטיבה הוא ש״בית הנסן זה אנשים, זה הכל אנשים״.

צוק מתייחסת למקום, ששוכן בחלל ההיסטורי של בית המצורעים בירושלים, כבית גידול. הוא מארח כדרך קבע דיירים קבועים ומתחלפים, מציג תערוכות, ובשנה האחרונה מקיים גם מגוון אירועים, לצד אירוע הדגל השנתי שלו – שבוע העיצוב ירושלים. ״אנשים באמת צומחים בתוך המקום, מקבלים הזדמנויות בתוך המקום וגם היום זה ערכים מאוד חשובים. גם אני הייתי סטודנטית בבית הנסן וקיבלתי את ההזדמנויות שלי״.

היא בוגרת התואר הראשון באמנויות המסך בבצלאל (״הייתי סטודנטית בינונית ומטה״), וממנו המשיכה ישירות לתואר שני במדיניות ותיאוריה של האמנויות – שאותו למדה פיזית בבית הנסן. פרויקט הגמר שלה בתואר השני היה תערוכה שאצרה במקום, ואחריו קפצה למים העמוקים כשהציעה להפיק מסיבת פורים. ״הנסן, כמקום שמקדש את הרעיון הזה של צעירים ושל הזדמנויות - נתן לי את ההזדמנות״.

את שבוע העיצוב ירושלים, שמתקיים במקום מדי שנה, הם לפעמים מכנים ״החג שלנו״. ״אנחנו עושים מאמץ אדיר כל שנה לגייס את התקציב הזה מהממשלה במטרה להעביר את רובו חזרה לקהילת המעצבים. אנחנו תומכים ב־100 עבודות חדשות שמופקות עבור האירוע, ונותנים גם ליווי מקצועי וליווי אמנותי.

״בכל שנה אנחנו יוצאים לדרך, בוחרים נושא, מוציאים קול קורא, מקבלים מאות הגשות וצריכים להתחיל לבחור. זו גם בחירה איכותית, אבל גם בחירה של היתכנות. זה שאנחנו מוטציה מאפשר לנו להיות עצמאיים ולייצר בחופשיות את תוכנית הפעילות השנתית שלנו; זו הצלחה אדירה בתוך העיר, הצלחה גם רב־גילית וגם רב־תרבותית״.

Lire plusRéduire

פרק 296: אור אלתרמן ברנע

Épisode 296

dimanche 11 octobre 2026 • Durée 41:20

אור אלתרמן ברנע היא מייסדת שותפה ומנכ״לית עמותת ״מקומות שמורים״ - שמנגישה אמנות ותרבות לקהל עם צרכים מיוחדים עם דגש על מגוון נוירולוגי. בעברה רזומה כעיתונאית, בין השאר עורכת מדור התרבות ב־ynet, צלמת חובבת; מייסדת קהילת האמהות ״מאמזון״ – האבטיפוס (או האם־טיפוס) של הרבה מקבוצות האמהות בפייסבוק; וזוכת פרס רפפורט (!) לנשים פורצות דרך (2025).

מקומות שמורים התחילה ב־2018, כפסטיבל להצגות ומופעים לילדים על הרצף, שאותו הקימה עם שותפתה שרון גבריאלוב. ״המוטו הוא כל התנהגות מקובלת וכל תגובה היא טובה. כשהתחלנו חשבנו שנעשה פסטיבל של יומיים אחת לשנה, אבל לפי התגובות היה ברור שיש דרישה הרבה יותר רחבה. ראינו ילדים שבפעם ראשונה יושבים בהצגות, במופעי מחול, במופעי מוזיקה - זה היה בלתי נתפס לחשוב שהם יצטרכו לחכות עכשיו שנה שלמה״. נכון להיום לעמותה יש רפרטואר של יותר מ־30 הצגות שרצות כל השנה בכל הארץ – בעיקר לילדים, אבל לא רק, כולל כאלה של יוצרים ויוצרות שחוזרים עם מופעים חדשים מותאמים.

לצד המופעים וההצגות שרצות כל השנה, העמותה מפעילה חוג תיאטרון לילדים אוטיסטים שייפתח השנה בפעם השלישית בביכורי העתים; הכשרות שהן מעבירות לגופי תרבות וצוותי הדרכה, ומגוון של שיתופי פעולה (כמו, לדוגמה, עם הספרייה הלאומית) שמטרתם להנגיש חוויות תרבות לילדים ולמבוגרים ממגוון נוירולוגי.

בין היוזמות של העמותה גם ״הצגה מתארחת״ שבמסגרתה ״השחקניות מגיעות לשלושה ימים ברצף לבית ספר. כשהילדים רואים את ההצגה ביום השלישי, הם יודעים איך נבנית הצגה, כי פירקו להם אותה למרכיבים ואז בנו בחזרה״. גם עבור היוצרים, היא מספרת, ההשתתפות מפתחת שפה אמנותית אחרת.״רוב מי שהמשתתף אצלנו בפסטיבל או לקח חלק בהצגות האלה, השאירו את הגרסה הרגישה גם לקהל הרחב - כי הם ראו שזה עובד יותר טוב״.

Lire plusRéduire

פרק 295: עמיר מרק

Épisode 295

samedi 3 octobre 2026 • Durée 41:20

עמיר מרק הוא סמנכ״ל העיצוב של Facetune, אפליקציית עריכת התמונות והווידאו מבית לייטריקס שפעילה כבר 12 שנה ומונה כ־300 מיליון משתמשים. מרק הגיע לעולם הטק ממסלול לא שגרתי: הוא בוגר המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר, ופרויקט הגמר שלו, שכלל בגדים מתנפחים, הגיע עד לשבוע אופנה בסיאול.

אחרי שנתיים בוויקס וניהול הסטודיו של ענני תקשורת (״תמיד היה לי ברור שהדברים שאעשה יהיו קצת יותר רחבים מאופנה״) הוא הגיע לפייסטיון לפני כחמש שנים, וכיום מוביל את העיצוב שלה בעת שלייטריקס מתפצלת לשני מוקדים – האפליקציה הרווחית ומודל הוידאו LTX.

מבין הפרויקטים שעבד עליהם במהלך השנים אפשר למצוא את Outfit, שמשחזר בגד מתוך רפרנס על גבי תמונת המשתמש; ומייקאפ, ייצוג דיגיטלי נאמן של מוצרי איפור אמיתיים – הכנה לעולמות ה־try-on שיחברו ייצוג דיגיטלי לחוויית רכישה ויעזרו למשתמשים לקבל החלטות לפני הקנייה.

בעבודה היומיומית מרק אוהב במיוחד את האינטראקציה עם אנשים ואת המפגש עם המשתמשים, וזאת אחת הסיבות שבכל הקשור לבינה מלאכותית הוא אופטימי, וסבור שתמיד תתעורר גם מגמת הנגד של חזרה לקראפט ולאותנטיות. ״מעצבים זה לא משהו שאפשר יהיה לוותר עליהם או להחליף, הם פשוט יצטרכו להיות ורסטיליים יותר״; ולסטודנטים הוא אומר ש״מי שלא מאמץ את היכולות החדשות פשוט לא יהיה רלוונטי״.

Lire plusRéduire

פרק 294: עמרי מרכוס

Épisode 294

dimanche 27 septembre 2026 • Durée 41:44

עמרי מרכוס הוא תסריטאי, אסטרטג תוכן ומרצה; מלמד בסם שפיגל קורס ליוצרים על שימוש בבינה מלאכותית, מעביר סדנאות ליוצרים בכירים ומלמד בזום כותבים אמריקאים זוכי אמי ואוסקר (!). ב־11.10 ישתתף הוא בכנס Intent של פורטפוליו, טאבטאבטאב ו־open, שייערך בבית ליסין, ויעזור לנו להכריע האם אפשר להגיד היום משהו מקורי.

״הבינה המלאכותית נותנת לך אשליה שאתה יכול לייצר המון המון תוכן. מה שנורא זול זה היצירה, אבל מה שנורא יקר זה השיפוט״. לדבריו, זו גם נקודת המפנה של העידן החדש: המעבר מלהיות יוצר ללהיות אוצר. לאחרונה, לדוגמה, ביקש מצ׳אט gpt למפות יותר מ־20 שנה של הדרייב והג׳ימייל שלו, וקיבל 49 עמודים שסרקו למעלה מ־6,700 פריטים מאז 2003 וזיהו את הדפוס שליווה אותו לאורך כל הקריירה: החיבור בין טכנולוגיה לתוכן.

את המתודה שלו הוא מסביר דרך ״מודל שלוש הקומות״ (תנסו להתרכז): בקומה הראשונה אוספים את כל המידע על הנושא, מראיינים את עצמך בעזרת הבינה ונועלים את הכל ב״גן סגור״ שלא מאפשר הזיות; השנייה היא ״בית מלאכה סינתטי״ של מומחים שמכסים את החסרונות של היוצר; והשלישית היא קבוצת מיקוד סינתטית, הבאפר שמחליף את המפיק או הקהל. כך, לדוגמה, הוא בדק ספר מול קבוצת מיקוד של ארבעה תחקירנים (סינתטיים) מערוץ 14, כדי לאתר בו מוקשים.

עוד לפני שהפך ל״בינרקומן״ (מילה שהמציא, בסיוע הבינה, כמובן), עבד בין השאר בקמפיין של מרצ, שבו הוחלפו תמונות הטינדר של העובדים בסלוגנים של המפלגה והותקנו בווייז שני נרטורים – ניצן הורוביץ לשמאלנים ומירי רגב לימנים. הוא היה גם שותף ליצירה של אפליקציית ליקוק־המסך אחרי בחירת טראמפ, שגרמה ללא מעט אמריקאים ללקק (ליטרלי) את הטלפון שלהם.

דווקא בעבודה עם החסר, שאפשר להבחין בה עכשיו בתערוכה של נומה בר במוזיאון תל אביב, הוא רואה אתגר אפשרי: ״אני לא יודע אם הבינה המלאכותית אי פעם תדע לעשות את זה״. אנחנו מחזיקים אצבעות (או משהו).

כנס intent, פרטים וכרטיסים: https://www.intent.co.il

Lire plusRéduire

פרק 293: יחזקאל לזרוב

Épisode 293

samedi 19 septembre 2026 • Durée 49:53

יחזקאל לזרוב - שחקן, במאי, אוצר ואיש חינוך - הוא ראש בית הספר לאמנויות הבמה בסמינר הקיבוצים ומייסד שותף של סטודיו אנקורי, שחוגג השנה בר מצווה. השנה, בגלל שהיה לו קצת זמן פנוי, הוא יזם גם תוכנית לתואר שני בסמינר הקיבוצים בשיתוף תיאטרון הבימה, שבה יעברו 12 סטודנטים תהליך מחקרי של שנתיים וגם יתחילו ליצור בעצמם יצירה לתיאטרון.

״אני מאמין גדול שאנחנו צריכים להפסיק לעשות הפרדה בין אקדמיה לשדה התיאטרוני או האמנותי. סטודנט חייב לדעת שהמערכת דואגת לו - לא רק להמשך דרכו כשיעזוב את בית הספר, אלא גם תוך כדי. הוא צריך לפגוש את השדה כמה שיותר״.

לצד ההכנות לפתיחת שנת הלימודים, הוא עובד בימים אלה על בימוי של ״פונדק הרוחות״ - ״היצירה הראשונה שאני באמת לוקח עליה אחריות. אני קורא לזה תיאטרון מוזיאלי - תיאטרון שהוא מפורק ויש בו גם מיצגים ויש בו גם ארט ועוד דברים שאני אוצר״.

ברזומה שלו אפשר למצוא ריקוד סטפס (מגיל שמונה), שנה בלהקת המחול בת שבע (״אחרי שבוע ביקשתי מאוהד נהרין לעזוב״), משחק ובימוי, אוצרות וחינוך. ״היום אני כבר לא עובד בנרטיבים מקבילים, אלא חווה את החיים כיחידה אחת. אני מגדיר את זה כתהליך ספירלי.

״אתה צריך לעבור קודם את השלב שבו אתה מפסיק להרגיש רגשות אשם על זה שכל פעם אתה עובר מדבר לדבר - פתאום אתה רוקד, פתאום אתה משחק, פתאום אתה מביים, פתאום אתה מעצב. אין את זה יותר אצלי היום. הכל זו יחידה אחת והיא מאגר של ידע וניסיון, והיופי והכיף האמיתי הם בתוך המהלך הזה.

״היום אני כל בוקר קם בניצחון. אני מביים משהו, משחק במשהו, אוצר משהו, מנהל משהו. אני פשוט נהנה״.

Lire plusRéduire

פרק 292: מאיה איש שלום

Épisode 292

dimanche 13 septembre 2026 • Durée 39:41

המאיירת מאיה איש שלום היתה בטוחה שתלמד עיצוב אופנה. מכיתה ח׳ תפרה לעצמה את כל הבגדים על מכונת תפירה שקנה לה סבא, כולל דברים ״מוגזמים ומשונים״, ואת שמלת הכלה שלה תפרה בעצמה. מה שהטה את הכף היתה ההבנה ש״בתקשורת חזותית אפשר לגעת בכל נושא בעולם״.

פרויקט הגמר שלה במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל עסק בזיכרון: היא פרסמה קול קורא, קיבלה כ־400 זיכרונות ילדות מזרים, איירה 30 מהם וציירה את עצמה כילדה בתוך הזיכרונות של אחרים. גם הרומן הגרפי שאיירה, Homebound, מבוסס במידה מסוימת על חוויותיה האישיות אחרי שחיה שבע שנים בניו יורק וחזרה ארצה בתקופת הקורונה, לבית שכבר לא היה בדיוק הבית שהכירה.

זהו ספר מקסים של 160 עמודים בלי מילה אחת, על אישה שיורדת מרכבת ומטיילת עם מזוודת טרולי בין בתים - קטן מדי, גדול מדי, פנטסטי מדי - בחיפוש אחר בית. הדמויות שלה מספרות את הרגש דרך הגוף, לא דרך הבעות הפנים.

איש שלום עובדת לא מעט עבור העיתונות, מאיור לניו יורקר בתקופת הקורונה על אימהות יחידניות בבידוד, ועד לאיור לכתבה בהארץ על ״האבולוציה של האבולוציה״. לצד זה יצרה לאחרונה פרויקטים למחלקת החינוך של הספרייה הלאומית, שם איירה בין השאר כרטיס פופ־אפ משלוש שכבות שמזמין ילדים להרכיב סיפורים משלהם. לא מזמן איירה גם עבור אירועי בתים מבפנים, בירושלים ובתל אביב - ״אלה תכלס שני הדברים שאני הכי אוהבת לאייר - בתים ואנשים״.

בשנה האחרונה היא הציגה את ״ברכת שלום״ במסגרת פסטיבל אאוטליין בכיכר ספרא בירושלים - איורים אישיים ברובם, שאיירה מחדש בפורמט של שני מטר; וגם ציירה את ציור הקיר הראשון שלה, בבית ספר בחריש (״שלושה ימים בלי לחשוב״). את הקירות בבית ה״חדש״ שעברה אליו לפני כמעט שנה עוד לא אבזרה, אבל אנחנו סומכים עליה.

Lire plusRéduire

פרק 291: אבישג שאר־ישוב

Épisode 291

dimanche 6 septembre 2026 • Durée 41:00

אבישג שאר־ישוב היא צלמת עיתונות ודוקומנטרית, שעובדת בתחום כבר 16 שנה. בין תצלומיה המוכרים ואלה שהפכו אותה לסטארית מקומית הם אלה של בנימין ושרה נתניהו בחגיגות המימונה ושל איילת שקד אל מול שולחן ריק. בארבע השנים האחרונות וחצי היא יוצרת ומצלמת גם עבור הניו יורק טיימס – דבר שהתגלגל קצת במקרה, אחרי שהיתה בטוחה שאחד מעורכי העיתון בכלל שנא את העבודות שלה.

היא לא למדה צילום מעולם, והחלה את דרכה כצלמת שסיקרה בעיקר אסונות (ולא חסרים כאלה אצלנו). לאורך כל השנים היא עובדת במקביל על צילומי עיתונות ועל פרויקטים אישיים שלה, גם הם מתחילים לפעמים מעבודה. בין אלה נמצא גם הפרויקט שבמסגרתו היא מתעדת כבר למעלה מעשור קהילות אקולוגיות ברחבי הארץ (״אולי זו תהיה תערוכת היחיד הראשונה שלי״), וזה שצילמה בנורבגיה כשהגשימה חלום לשחות עם לוויתני אורקה.

בשבוע הראשון של המלחמה היא נשלחה לצלם שורדות ושורדים מ־7 באוקטובר ולתעד את עדויותיהם. סדרת הפורטרטים פורסמה בשער ובכפולת עמודים בניו יורק טיימס וזכתה בתמונת השנה של יוניסף. ״פתאום מצאתי את עצמי מול שורדים, כשאין איתי כתב, ואני לא יכולה רק לצלם אותם - מישהו צריך לתעד את הסיפור שלהם. חלקם סיפרו לי לראשונה את מה שעבר עליהם. הבנתי שזה תיעוד שמישהו חייב לכתוב אותו. ואיכשהו, לא משנה לאן הגעתי, לא משנה באיזה שעה צילמתי - תמיד היתה שם איזו קרן אור״.

אחד הדברים שמושכים אותה בצילום הוא חוסר הוודאות. ״אני מגיעה למקום שהכי לא סביר שיהיה בו תמונה טובה, ופתאום קורה משהו״. בעידן הבינה המלאכותית היא מאמינה שצילום עיתונאי חשוב אפילו יותר, כי התפקיד שלה הוא להביא את האמת. ״המחמאה הכי טובה שנותנים לי כצלמת, היא שהצילום שלי נראה כמו ציור. אני לא יודעת לצייר, וזה גורם להרגיש כאילו פרצתי את המדיום, כאילו הצלחתי לצייר באור״.

Lire plusRéduire

פרק 290: עידית סוסליק

Épisode 290

dimanche 30 août 2026 • Durée 43:36

עידית סוסליק היא חוקרת מחול, מרצה, כותבת ורקדנית (למרות שהיא כבר לא מגדירה את עצמה ככזו) - שבשנים האחרונות מתמקדת במחקר ובכתיבה על מחול ישראלי. ״מבחינתי כתיבה היא אקט של תקשורת, היא ה־being שאני הכי מלאה בו בעולם, המקום שבו אני הכי חשופה״.

בתחילת שנת 2023 חשפה את תהליך הכתיבה שלה גם מול קהל במסגרת התערוכה ״דמיינו מוזיאון (או: הגוף הזוכר)״ במוזיאון תל אביב, שבמסגרתה הזמינה אותה האוצרת רותי דירקטור להשתתף בתהליך פרפורמטיבי, לצד ניב שינפלד ואורן לאור, שעל עבודתם היא כותבת ספר.

סוסליק מגיעה מעולמות הפלמנקו, וגם את לימודיה האקדמיים הקדישה למחול הספרדי (הדוקטורט שלה עסק בפלמנקו ופיוז׳ן). ״לי היה ברור מתחילת המסע שאכתוב דוקטורט על פלמנקו. זה סוג של ריקוד שבאמת מזמין לצלול למעמקים רגשיים שהם שונים ממחול אחר. זו חוויה מאוד חשופה, גם בתהומות של העצב וגם באקסטזה של השמחה״.

היא רואה את עצמה כשליחה של השדה שבו היא עובדת: ״אני אוהבת את הגם וגם, אבל במיוחד את ההתעסקות עם המילה. מילים מעסיקות אותי והן כל כך מקודשות עבורי, שלפעמים לוקח לי שבוע להעלות פוסט לפייסבוק״ (וזו הסיבה, אם אתם שואלים, שבגללה אין לה אינסטגרם).

״בחרתי לוותר על להיות מבקרת כי הרגשתי שזה גורם לי מועקה אמיתית לכתוב טקסט שבסיומו יש ציפייה שאתן פסקת פאנץ׳; אבל את כל ההרצאות והשיחות שלי אני מסיימת ב׳לכו לראות מחול ישראלי׳״. אנחנו מחזקים.

Lire plusRéduire

פרק 289: סנדרה וייל

Épisode 289

dimanche 23 août 2026 • Durée 40:13

סנדרה וייל היא אוצרת, אקטיביסטית והמנהלת של מגזין III, מוזיאון לאמנות עכשווית בשטוקהולם, וגם של השלוחה שלו ביפו, שפועלת מאז 2018. את מגזין III בשוודיה הקים אביה, רוברט וייל, יחד עם דיוויד נוימן שניהל אותו עד השנה שעברה, ואותו החליפה בתפקיד.

וייל נולדה וגדלה בשוודיה, והגיע לארץ לפני 30 שנה. ״באתי כמו יהודיה טובה, התכוונתי לבוא לחצי שנה. התחלתי ללמוד פה באוניברסיטה ופגשתי אנשי תרבות ואמנות שרצו לשנות את העולם ולעשות אותו יותר טוב״.

היא עשתה עלייה רשמית, ומאז חיה ופועלת על קו ישראל־שוודיה. במהלך השנים יצרה קשרים ושיתופי פעולה בין המדינות, בין השאר בתצוגה של אמנים ואמניות מישראל בשוודיה, ביניהם גם כאלה מהחברה הערבית, מבקשות מקלט מאפריקה ועוד.

במגזין III היא עובדת לצד האוצרת כרמית גלילי, ויחד גם אצרו את התערוכה הנוכחית במקום - So Let Us Now Begin at the Beginning, שבה מוצגות עבודות של ארבעה אמנים בינלאומיים מתוך אוסף מגזין III - כריסטיאן בולטנסקי, פול צ׳אן, ג׳ונתן מונק וטוני אורסלר; יחד עם עבודות של שתי אמניות מקומיות - יעל בורשטיין וסמאח שחאדה.

כמי שנמצאת באינטראקציה רציפה עם אמנים ומוסדות אמנות בעולם, וייל שמה לעצמה למטרה לגרום להם להבין ש״אנחנו לא הממשלה. אני חיה ונושמת את האווירה הזו כי אני בין מדינות כל הזמן. לקח לנו הרבה זמן להחליט שאנחנו מציגים עבודות מהאוסף, אבל הבנו שאם לא נעשה את זה – אנחנו מחרימים את עצמנו. הדבר הכי חשוב שיש לי לעשות הוא לספר איך אנחנו עובדים. אני מבינה את האמנים בעולם ואת הדרך שבה הם מסתכלים עלינו, אבל באותה צורה חשוב לספר גם מה אנחנו עושים״.

Lire plusRéduire

פרק 288: נומה בר

Épisode 288

dimanche 16 août 2026 • Durée 51:01

פרק לייב מיוחד ממוזיאון תל אביב לאמנות עם המאייר נומה בר, בעקבות תערוכת היחיד שמושכת אלפי מבקרות ומבקרים מדי יום מאז שנפתחה. ״אנשים באים, מצלמים, מצטלמים. לא חשבתי שזה יכול להגיע לכזה קהל רחב. אנחנו תמיד בתחושת נישה, ופתאום אנחנו לא נישה. אנחנו מגיעים לקהל אחר, זה מדהים וזה כיף״.

בר נולד בעפולה וגדל בעמק יזרעאל, ובחופשים הלך עם אביו, שעבד 46 שנה בקק״ל, להסתובב ביערות. ״גדלתי מוקף בכפרים ערבים ובדו־קיום, שאני לא יודע אם כבר קיים היום. לקחתי את זה איתי ואני מנסה בעבודות שלי לעסוק בצדדים שאולי לא בהכרח מתחברים״.

הוא למד תקשורת חזותית בבצלאל, שם פגש את אשתו דנה, ומאז שנת 2000 הם חיים ועובדים בלונדון. ״כילד רציתי להיות צייר. לא ידענו אז מה זה מאייר או מעצב. בבצלאל הדברים התחברו, כשגיליתי את העולם של האיור. נמשכתי למקום של ציור כדרך תקשורת מיידית. היום אני יוצר משהו ותוך כמה שעות הוא מתפרסם ואנשים רואים אותו. ברחבי העולם אנשים רואים את העבודות שלי בטורים קבועים שבועיים, זה משהו שפחות קורה בתחום האמנות הפלסטית״.

לצד כל זה הוא גם מרגיש אמן, ״במסירות, בהקרבה החברתית. אתה תמיד בתוך תהליך, לפעמים אתה עם אנשים והראש במקום אחר לגמרי. אין לי סדר יום, העבודה היא לא טכנית ולא צפויה. זה לא קל, אבל זה מרתק. אלה סוג של חיים שלמים כסטודנט שכל הזמן סקרן, מתבונן, חוקר. אין איזה רגע של ׳כבר עשיתי את זה׳, יש כל הזמן את הדבר הבא״.

התערוכה במוזיאון תל אביב היא גם התערוכה המוזיאלית הראשונה שלו, והיא כוללת עשרות עבודות מתקופות שונות ומפרויקטים שונים, כולל אחת שנוצרה במיוחד עבור התערוכה, מחווה לקיץ בחוף הים של תל אביב, וכוללת הרבה מטקות (תצטרכו לבוא לראות בעצמכם). ״מאחורי כל דבר יש סיפור, וכל סיפור אפשר לצייר. לפעמים מילה אחת או שתיים מספיקות״.

Lire plusRéduire

Podcasts Similaires Basées sur le Contenu

Découvrez des podcasts liées à תיק עבודות. Explorez des podcasts avec des thèmes, sujets, et formats similaires. Ces similarités sont calculées grâce à des données tangibles, pas d'extrapolations !

Il n'y a pas de contenu associé à ce podcast.

À propos Méthodologie Contact Me soutenir Politique de confidentialité Mentions légales

תיק עבודות – Détails, épisodes et analyse

Détails du podcast

Classements récents

Apple Podcasts

Spotify

Liens partagés entre épisodes et podcasts

Other12

Qualité et score du flux RSS

Historique des publications

Derniers épisodes publiés

Podcasts et contenus similaires

Podcasts Similaires Basées sur le Contenu

Apple Podcasts

Spotify

Podcasts Similaires Basées sur le Contenu

Other12