Explorez tous les épisodes du podcast The Daily Sicha - השיחה היומית

הביאור במנהג ש"תורה היא" שביום א' דר"ח אלול "תוקעין להתלמד" משא"כ החיוב לתקוע מתחיל ביום ב' דר"ח: עיקר ענין התשובה (התוכן דתקיעת שופר) הוא בחודש אלול, חודש התשובה, שמתחיל ביום בדר"ח ‏–‏ א' אלול, ולאידך: כללות ענין התשובה הוא על "מפני חטאינו גלינו מארצנו" שבחודש אב שלפנ"ז, וכן יש בחודש אב את הענין ד"והפכתי אבלם לששון" ‏–‏ העבודה עם הלעו"ז וכו', ולכן ההכנה לתשובה שבחודש אלול היא, ה"תוקעין להתלמד" והתשובה על ה"מפני חטאינו" והעבודה עם הלעו"ז, כמו שזה ביום השלושים של חודש אב שהוא יום א' דר"ח אלול.

משיחת אור לא' דר"ח אלול ה'תשל"ב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=02-09-2024

The custom is that on the first day of Rosh Chodesh Elul, “one blows for practice,” whereas the obligation to blow shofar begins on the second day of Rosh Chodesh. The reason is: the main time for teshuvah is during the month of Elul, which begins on the second day of Rosh Chodesh. On the other hand, the reason we need teshuvah in the first place is the fact that “Because of our sins, we were exiled from out land,” which is connected to the month of Av. At the same time, in the month of Av we find an aspect of “transforming their mourning into gladness,” which is the service of transforming unholiness. Therefore, the way to prepare for the teshuvah of the month of Elul is the “blowing for practice,” the teshuvah and transforming unholiness, in the manner of the thirtieth day of the month of Av, which is the first day of Rosh Chodesh Elul.

Excerpt from sichah of the first night of Rosh Chodesh Elul 5732

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=02-09-2024

לע”נ מרת יהודית בת ר' נתן ע"ה פרידמאן, ליום היארצייט שלה כ"ט מנחם-אב. ת.נ.צ.ב.ה.
נדבת בנה ר' ניסן שי' פרידמאן

הוראה ממ"ש בהתחלת פ' שופטים "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך": ענינו של השופט הוא לתת הוראות כיצד לנהוג והשופטים ממנים שוטרים להשגיח ע"ז. וכ"ה בנוגע לכל בית יהודי פרטי, שכל ראש משפחה הוא בדוגמת ה"שופט וה"שוטר" ביחס להנהגת בני-ביתו. ועד"ז בנוגע לכל ילד יהודי, שהוא צ"ל ה"שופט" וה"שוטר" בנוגע להנהגתו הפרטית ובנוגע לחדרו הפרטי שבו נמצאים הספרים שלו וקופת צדקה, שהכל יהי' מונח בסדר הראוי, כמו שצ"ל בימי החול וכמו שצ"ל ביום השבת. וצריכים להעמיד "שופטים" ו"שוטרים" "בכל שעריך"‏ – ‏העינים, אזנים, הפה וכיו"ב‏ – ‏שדרכם יכנסו ויצאו רק ענינים הקשורים עם תומ"צ. וכ"ז מחזק את הקשר לאבינו שבשמים. וכך נעשה חדרו הפרטי של כל ילד יהודי "מקדש מעט", שהקב"ה יהי' בו ה"שכן", ועוד יותר‏ – ‏הבעה"ב, ומובן ש"שכן" ו"בעה"ב" כזה מביא אתו מתנות טובות לאלו הנמצאים בחדר... [ועוד].

ב' חלקים משיחת יום ג' דפ' שופטים, כ"ח מנחם-אב ה'תשמ"ט

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=01-09-2024

Parashas Shoftim begins: “You shall set up judges and officers for yourself in all your gates…”: the role of a judge is to show the people how to behave, and the judges appoint officers to keep order in the city etc. The same applies to every Jewish house, where the head of the family is like a “judge” and “officer” with regards to his family’s conduct. Similarly, every Jewish child must be a “judge” and “officer” over his own behavior and over his own room, making sure everything in his room, his sefarim and his tzedakah box etc., are arranged in an orderly fashion (for example, the tzedakah box should be high up on Shabbos so he doesn’t touch it). And these “judges” and “officers” must be set up in “all your gates” – the “gates” being the eyes, ears, and mouth – making sure that only matters of Torah and mitzvos enter and exit through them. All this strengthens their connection to our Father in heaven, and in this fashion, every Jewish child’s room becomes a “Minor Mikdash,” and Hashem becomes his “Neighbor,” and moreover Hashem becomes the “Owner,” and obviously a “Neighbor” and “Owner” like that brings good gifts….

2 excerpts from sichah of Tuesday, Parashas Shoftim, 28 Menachem-Av 5749.

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=01-09-2024

עה"פ ברביעי דפ' עקב "ובנ"י נסעו מבארות בני יעקן מוסרה" פרש"י "מה ענין זה לכאן .. אלא אף זו מן התוכחה ועוד עשיתם זאת כשמת אהרן בהר ההר .. ונסתלקו ענני הכבוד יראתם לכם ממלחמת ערד ונתתם ראש לחזור למצרים וחזרתם לאחוריכם ח' מסעות .. שם נלחמו לכם בני לוי .. עד שהחזירו אתכם בדרך חזרתכם וכו'". ועה"פ בהמשך השיעור "בעת ההיא הבדיל ה' את שבט לוי" פרש"י "בעת ההיא ‏–‏ בשנה הא' לצאתכם ממצרים וטעיתם בעגל ובני לוי לא טעו .. וסמך מקרא זה לחזרת בני יעקן [אף שאכ"מ] לומר שאף בזה לא טעו בני לוי אלא עמדו באמונתם". וההוראה: בזמן שמתקרבים לגאולה ורוצים לדעת מי ימשיך עד הסוף ומי יהי' "יורד" ר"ל, הנה אלו שסוברים שיש להדמות לאומות העולם ולעשות "עגל הזהב" כמותם ‏–‏ "ככל הגויים בית ישראל" ‏–‏ נעשה מהם סוכ"ס "יורדים" מארץ ישראל ר"ל, ולא רק בגשמיות, אלא גם ברוחניות ‏–‏ בלי תפילין, כשרות ושבת כו', ודוקא "שבט לוי" שלא טעו בעגל מבטיחים שא"י יהי' "אַ אידישע לאנד"! [המשך יבוא]

משיחת יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם אב ה'תשכ"ד

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=21-08-2024

On the verse (in revi’i of Parashas Ekev), “And the Jewish people journeyed from the wells Bnei Yaakan to Moserah,” Rashi states: “What is the relevance of this here…this is also part of the reproof…When Aaron died on Hor Hahar…and the clouds of the glory departed, you were afraid of the war with the king of Arad. So you appointed a leader to return to Egypt, and you went back eight stations…There, the sons of Levi battled with you…until they forced you to return…” Then, on the verse, “At that time Hashem set apart the tribe of Levi,” Rash writes: “‘At that time’ – During the first year of your departure from Egypt, when you erred with the calf, and the sons of Levi did not err…This verse is juxtaposed to the retreat to Bnei Yaakan, to tell you that here, too, the sons of Levi did not err, but rather remained steadfast in their faith.” The lesson is: as we get closer to the Redemption, if we want to know who will continue on this path and who will become “yordim” (“descenders”) chas v’shalom, we see that those who think it’s necessary to follow the gentiles chas v’shalom and make a golden calf like them – eventually they “descend” from Eretz Yisrael, and not just physically but spiritually – ceasing to put on tefillin, ceasing to keep kosher and Shabbos etc. It is specifically “the tribe of Levi,” who didn’t err with the calf, who guarantees that Eretz Yisrael is a “Jewish land.” [To be continued.]

Excerpt from sichah of 20 Menachem-Av 5724

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=21-08-2024

לזכות מנחם מענדל בן חנה יהודית שי' בחורבערג

ליום ההולדת שלו ט"ז מנחם-אב

לשנת ברכה והצלחה ואריכות ימים ושנים טובות

לזכות החתן הת' ישראל ארי' לייב שי' קיובמאן והכלה מרת חי'ה מושקא שתחי' ווילענקין

לרגל בואם בקשרי השידוכין בשעה טובה ומוצלחת

ולזכות הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומי"ד ממ"ש

א) יום זכאי לענין הגאולה מצד כללות השנה, החודש, היום בחודש, וימי הספירה (שנת "נפלאות אראנו", חודש ניסן, כ"ז בחודש -זך, ג' פעמים ג' פעמים ג' – "חזקה" דחודש ניסן באופן דשילוש משולש, מזה באים לכ"ח – כח, ערב ר"ח, ר"ח, ב' אייר וכו', ימי הספירה – בין חג הפסח – זמן חירותינו למתן תורה – "תורה חדשה וגו'") ועוד. ב) תמיהה הכי גדולה: היתכן שעדיין לא פעלו ביאת משיח צדקנו בפועל?!; צעקת "עד מתי" באמת; "עשו כל אשר ביכלתכם להביא בפועל את משיח צדקנו תיכף ומיד ממש"! ["במילא איז די איינציקע זאַך וואָס איך קאָן נאָך טאָן: איך גיב דאָס איבער יעדערן פון אייך, און טוט אַלץ וואָס איר קענט, און זעט אַראָפּבריינגען משיח תיכף ומיד ממש, אין ענינים טאַקע פון אורות דתוהו אָבער אין כלים דתיקון. . איך האָב אָגעטאָן אַלץ וואָס איך קען און מכאן ולהבא טוט אַלץ וואָס איר קענט און ויהי רצון. . אַז מ'זאָל אויספירן און ס'זאָל זיין תיכף ומיד ממש, און מתוך שמחה וטוב לבב!"].

שיחת זך ניסן, אור ליום ועש"ק, כח ניסן ה'תנש"א ("השיחה הידועה")

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=06-05-2024

(1) Today is an auspicious day for redemption, by virtue of the year, the month, the day of the month, and the day of the Omer (the year of “I will show him wonders,” the month of Nissan, the 27th (“pure”) of the month (three times three time three), followed by the 28th (“strength”), followed by Erev Rosh Chodesh, the two days of Rosh Chodesh, the 2nd of Iyar etc.). (2) The greatest question arises: how can it be that Moshiach still hasn’t come?! “What more I can do I don’t know…the only thing I can still do: I give it over to every one of you, and do everything you can to see to it to bring Moshiach literally right now… and may it be His will…that it happen literally right now, and with joy and gladness of heart!”

Sichah of Thursday night, 28 Nissan 5751 (the famous sichah).

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=06-05-2024

הוראה מהתחלת פ' קדושים "קדושים תהיו כי קדוש אני": "קדושים תהיו" – לשון רבים – קאי על קדושת הנשמה וקדושת הגוף, וקדושתם של ישראל נפעלת מצד קדושתו של הקב"ה – "כי קדוש אני", לכן כשם שקדושתו של הקב"ה אינה משתנית מצד שינויי מקומות וזמנים, כן הוא גם בקדושתם של ישראל שלא שייך בה גרעון או חלישות, ויתירה מזו: מכיון שקדושתו של הקב"ה היא אין סופית ה"ז מתבטא גם בקדושתו של ישראל בזה ש(לא רק שאין בה גרעון ח"ו אלא) "מעלין בקודש" – מוסיפים בה תמיד בעילוי אחר עילוי עד אין סוף בבחי' "ילכו מחיל אל חיל וגו'".

משיחת כ"ו ניסן ה'תשמ"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=05-05-2024

The verse states, “…Kedoshim tihyu ki Kadosh Ani…” (“You shall be holy, for I am holy”). The word Kedoshim (in the plural) refers to the holiness of the soul and the holiness of the soul, and the Jew’s holiness results from Hashem’s holiness – “for I am holy.” Therefore, just as Hashem’s holiness is unchanging and unaffected by time and place etc., so, too, the holiness of the Jewish people cannot be diminished or weakened. Moreover, since Hashem’s holiness is infinite, that quality is also expressed in the holiness of the Jewish people: not only is not diminished, rather, they “ascend in holiness,” constantly increasing without limit, “from strength to strength.”

Excerpt from sichah of 26 Nissan 5746

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=05-05-2024

לזכות מרת נחמה דינה בת מינדל שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ז ניסן – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

נדבת בעלה ר' אברהם שי' גורארי'

לע”נ מרת מרים בת ר' אהרן דוב ע"ה סוויד ליום היארצייט שלה כ"ו ניסן. ת.נ.צ.ב.ה.
נדבת בתה מרת רוזה חנה ובעלה ר' אברהם הכהן שיחיו

בסיום מס' יומא מביאה המשנה הפסוק "מקוה ישראל ה'" ואומרת ע"ז "מה מקוה מטהר את ישראל אף הקב"ה מטהר את ישראל". וצ"ע הראי' ממקוה שהקב"ה מטהר את ישראל?! אלא אם יאמר א' שאינו מאמין שהקב"ה בעצמו מתעסק לטהר את הטמאים שעשו נגד רצונו ית', "רחץ הוי' את צואת בנות ציון" – הלא מתאים יותר שהוא ישלח לצורך זה מלאך, נביא, רב, שמש..., בשביל מה עליו בעצמו להתעסק בזה"?! ע"ז באה הראי' ממקוה: זה שמקוה מטהרת את הטמאים, וכמה טמאים שלא יטבלו בה הרי היא נשארת בטהרתה, ה"ז דוקא בגלל שהיא מציאות (היחידה שהקב"ה נתן בעולם) שאין לה שום שייכות לטומאה כלל, ואינה בגדר לקבל טומאה (וברוחניות ה"ז התורה ש"אינה מקבלת טומאה"). ועד"ז, דוקא הקב"ה בעצמו שהוא היחיד השלם בתכלית השלימות, ואינו בגדר לקבל טומאה ח"ו, יכול להתעסק עם הטמאים ולטהרם!

משיחת כ"ף מנחם-אב ה'תשכ"ד

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=03-05-2024

At the end of Masechta Yoma, the Mishnah cites the verse “The mikveh of the Jewish people is Hashem,” and says, “Just as a mikveh purifies the impure, so does the Holy One, Blessed be He, purify the Jewish people.” A person might say, he doesn’t believe that Hashem Himself deals with purifying the impure – i.e. someone who has transgressed His will. Seemingly it would be more fitting for Hashem to send a messenger, an angel, an navi, a rabbi to do it, rather than do it Himself?! But a mikveh proves Hashem does so Himself: the mikveh purifies the impure, and no matter how many impure people immerse in it, it remains pure, precisely because it is the one thing in the world that is entirely unsusceptible to impurity at all, and cannot become impure. (In spiritual terms: the Torah cannot become impure). Similarly, it is precisely Hashem Himself, the one perfect being, Who cannot become impure – Who can deal with purifying the impure.

Excerpt from sichah of 20 Menachem-Av 5724

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=03-05-2024

לזכות שמואל הכהן בן רוזה חנה שי' ליום ההולדת שלו כ"ה ניסן – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות
נדבת אביו ר' ‏אברהם הכהן שי'‏

לזכות הרב יוסף יצחק בן שרה שי' עמאר ליום הולדת שלו כ"ו ניסן – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות
נדבת משפחתו שי'

"חכמה" (ללא קשר להנהגה בפועל) יש גם בגוים אבל לא ענין ה"תורה" (הוראה שמיישמים אותה בפועל). כי כדי לפעול עם האדם לוותר על כבודו, על הקנאה והתאוה וכדומה – אין הדבר אפשרי אא"כ זה מיוסד על קיום רצונו של בורא העולם ומנהיגו. ובדורנו זה, כאשר דוקא אצל אותו עם שהתפאר בענינים של חכמה ומדע חקירה ומוסר וכו' הי' היפך הענין דצדק ויושר באופן הכי מבהיל – הוכח זאת. וזהו גם מה שמסכת אבות, שבו מדובר בעניני מוסר ומדות טובות, מתחיל "משה קיבל תורה מסיני", שכן זוהי הערובה היחידה להנהגה עפ"י צדק ויושר בנוגע לעצמו ובנוגע לזולת – "והעמידו תלמידים הרבה" (כהמשך המשנה). וכמדובר כמ"פ ש"הרבה" פירושו שלא שייך ריבוי גדול יותר! היינו שלא נשאר אפילו יהודי אחד שאינו בכלל זה. ועד"ז צ"ל ההשפעה על אוה"ע. וכאשר ה"דברים יוצאים מן הלב – נכנסים אל הלב ופועלים פעולתם", ורואה "פרי טוב בעמלו".

ב' חלקים משיחת י"ב תמוז ה'תשד"מ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=02-05-2024

“Wisdom” (unmoored from practical deed) can be found even among the nations, but “Torah” comes only from Sinai. Because to get a person to forego his own honor, jealousy, and desires etc. – is impossible unless built on the foundation of fulfilling the will of the Creator and Ruler of the world. This is especially proven in our generation, the nation which boasted of being the most advanced in wisdom, science, philosophy and morality etc. – stooped to the most horrifying evil. This is also why Pirkei Avos, which is about ethics and positive traits, begins with “Moshe received the Torah from Sinai.” Because that is the only guarantee for just and upright conduct with regards to oneself and others. The Mishna continues, “Raise many students.” “Many” means that not even one Jew remains unreached; similarly, we must influence the nations of the world as well. And “Words spoken from the heart enter the heart and have their effect,” allowing one to see “good fruits from his labor.”

Two excerpts from sichah of 12 Tammuz 5744

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=02-05-2024

הענין של ספירת העומר [כמ"ש ברביעי דפ' אמור] הוא שסופרים ימים. ולכאו' מהו התועלת בזה?! אלא, מכיון שתכלית ימים אלו הוא - תוכנם, להזכר על ה"עומר", ואם אינו סופר היום "לעומר" - הפסיד היום! ומזה לימוד נפלא על הצורך לייקר הזמן - כי לכל רגע שניתן לאדם יש תכלית מסויימת - למלא את שליחותו של הקב"ה המוטלת עליו לקיים ברגע זה, ודוקא עי"ז נעשה רגע זה למציאות בעלת תוכן אמיתי, ואם עובר רגע ללא תוכן המתאים, הרי לא זו בלבד שחסר אצלו המעשה שהי' יכול לעשות ברגע זה, אלא גם כללות המציאות דרגע זה! וע"ד שהי' אצל אאע"ה שהי' "בא בימים" - ימיו היו שלמים, "מלאים" בתוכן אמיתי, וענין זה בא בירושה לכאו"א מישראל, ויש לו הכחות שכל רגע ורגע מהיום יהי' ממולא בתוכן אמיתי!

ב' חלקים משיחת י"א ניסן ה'תשמ"ב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=01-05-2024

Seemingly, what is the point of counting days during Sefiras HaOmer [as described in the fourth Aliyah of Emor]? The point of the Omer is to remember the Omer offering (“to the Omer”), and if one fails to count a day, he loses that day. This teaches us a wondrous lesson about the importance of valuing time: every moment a person is given is for a specific purpose – to give the moment true meaning by using it to fulfill his Divine mission for that moment. If a moment passes without being properly filled with meaning, he not only loses the deed he could have done at that moment, rather, he also loses the very moment itself. It says that Avraham Avinu was “coming in days,” meaning, his days were complete, filled with true meaning. This ability is given to every Jew as an inheritance, to fill every moment of the day with true meaning.

Two excerpts from sichah of 11 Nissan 5742

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=01-05-2024

מעלת הימים האחרונים דחג הפסח מצד הענין ד"הכל הולך אחר החיתום", וכן עפ"י הידוע שההדגשה בימים האחרונים דחה"פ היא על הגאולה העתידה, וכמו שמודגש בהפטרות של ימים אלו וכן בקריאת התורה דשביעי של פסח ‏–‏ השירה ד"אז ישיר וגו'", ובמילא יש להוסיף בפעולות טובות בימים האחרונים דחה"פ ביתר שאת עוד יותר מבימים הראשונים, ובמיוחד פעולות הקשורות עם ילדי ישראל, כי הרי הענין ד"הם הכירוהו תחלה" הי' בשביעי של פסח! וענין זה ד"הם הכירוהו תחילה" הוא בכל ילדי ישראל בכל מקום ובכל זמן והם פועלים גם על הוריהם ‏–‏ "והשיב לב אבות (להקב"ה) על (ידי) בנים".

משיחת יום ד' דחוה"מ פסח, ערב ימים האחרונים דחג הפסח ה'תש"מ, אחרי תפילת שחרית

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=28-04-2024

The emphasis during the second days of Pesach is on the coming Redemption, as seen in the Haftoros of the second days as well as in the Torah reading of the seventh day of Pesach – the song of Az yashir etc. Therefore, one should increase in positive deeds during the last days of Pesach, even more so than during the first days, especially activities involving Jewish children, because [at Kerias Yam Suf, which took place] on the seventh day of Pesach, “They recognized Him first.” The idea that “They recognized Him first” applies to all Jewish children in every time and place, and they also influence their parents – “He will turn the hearts of the fathers to [Hashem, through] the children.”

Excerpt from sichah of the 4th day of Chol Hamoed Pesach 5740

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=28-04-2024

לזכות נחמה בת חי' שרה שתחי' וויינבוים ליום ההולדת שלה שביעי של פסח
לשנת ברכה והצלחה‏, ואריכות ימים ושנים טובות

לע"נ הת' יוסף יצחק ע"ה בן - יבלחט"א - ר' צבי זאב שי' זקלס ליום היארצייט שלו שביעי של פסח. ת.נ.צ.ב.ה.
נדבת ר' מאיר שי' זקלס

חג הפסח נק' בתורה "חג המצות". החילוק בין חמץ למצה הוא, שבצק של "חמץ" הולך ותופח ומגביה א"ע, ואילו בצק של "מצה" שומרים עליו שלא יתפח. ובעבודה: "חמץ" מורה על רגש של גאוה והתנשאות, ו"מצה" - על רגש של ביטול וענווה. וההוראה: הנהגתו של יהודי צ"ל באופן של "מצה" - לא בתנועה של גאוה אלא של ביטול. ובנוגע לכאו"א מ"צבאות ה'" שזכו להיות בצבא שהרמטכ"ל שלו הוא ממה"מ הקב"ה, זקוקים הם לאזהרה מיוחדת שידיעת דבר זה לא תביא אותם לידי גאווה ח"ו כ"א לתוקף במילוי הוראותיו של ה'.

משיחת יום ועש"ק, ג' דחול המועד פסח, ח"י ניסן ה'תשמ"ג, להילדים והילדות "צבאות השם" שיחיו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=26-04-2024

Pesach is called Chag Hamatzos; the difference between chametz and matzah is that chametz rises, whereas matzah is guarded so that it doesn’t rise. In terms of divine service: chametz represents haughtiness and arrogance, and matzah represents humility and bittul. A Jew must behave like “matzah” – with bittul and humility. Every member of Tzivos Hashem, who has merited to be in the army whose Commander-in-Chief is Hashem, must make sure that despite having this great privilege and quality, he doesn’t let it lead to arrogance, chas v’shalom, but rather that it gives him strength for fulfilling Hashem’s instructions.

Excerpt from sichah of Friday, 3rd day of Chol Hamo’ed Pesach, 18 Nissan 5743, to members of Tzivos Hashem

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=26-04-2024

לע”נ ר' משה ב"ר דוד הכהן ע"ה ליום היארצייט שלו ח"י ניסן. ת.נ.צ.ב.ה.
נדבת בנו ר' אברהם הכהן שי'‏

לזכות שמעון נצח בן קרן ברכה לבנה שי' ליום ההולדת שלו י"ט ניסן - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

נדבת ‏הוריו ר' יהודה וזוגתו שיחיו גוזלן

כיון ש"תורת אמת" דורשת "בכל יום יום חייב אדם לראות עצמו כאלו הוא יצא ממצרים" מובן שישנו הענין ד"יציאת מצרים" בכל אחד בכל יום! והביאור: הרי ענינו של יציאת מצרים הוא הנסים גלויים שהיו אז, הנה כאשר כל אחד יתבונן בעצמו יראה שקורים אצלו נסים בכל יום ויום! לפעמים נסים גלויים, לפעמים הוא רואה השגחה פרטית גלוי' ולפעמים הנסים מלובשים בטבע, עד שאפי' הפרנסה של יהודי תלוי' באמת בנסים (רק הם מלובשים בטבע), כמסופר על ר' המנונא שגם כשהי' לו האוכל על השולחן הי' מתפלל לה' למזונות! וזהו גם הענין דברכת האוכל שעי"ז נעשה האוכל ברשותו של המברך ואז מותר לו ליהנות מזה, והרי אין נס גדול מזה שע"י בקשתו מממה"מ הקב"ה ה"ה מקבל מיד לחם ברשותו!

משיחת י"א ניסן ה'תשל"ג

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=25-04-2024

Since the Torah of Truth demands that “Every single day a person is obligated to view himself as though he went out from Egypt,” it is understood that the Exodus occurs every single day. Being that the Exodus involved open miracles, this means that a person experiences miracles every day, and when he contemplates this, he will see it. Sometimes open miracles, sometimes open displays of Hashgacha Pratis, and sometimes miracles clothed in the ways of nature; indeed, a Jew’s livelihood is entirely miraculous (just that it is clothed in nature). In this vein, the Gemara tells the story of Rav Hamnuna, who would daven to Hashem for food even when he already had food on his table. This is also the significance of the brachos made before eating food – the brachah places the food in the person’s domain, giving him permission to enjoy it. And there is no greater miracle than this: that by asking the King of Kings, the Holy One, blessed be He for food, one is immediately given food that belongs to him.

Excerpt from sichah of 11 Nissan 5733

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=25-04-2024

נמצאים אנו בערב חג הפסח - ה"ראשון לרגלים", ובו מתחילים כבר עניני הפסח - קרבן פסח ומצות "תשביתו שאור"; היום הוא יום הולדת של הרמב"ם [ולהעיר שבדרך כלל לא מפורסם ימי ההולדת של גדולי ישראל] ויש לנצלו לעורר עוה"פ אודות השיעורים בלימוד הרמב"ם; יש להזכיר גם אודות ההוספה בלימוד תורתו של הצ"צ - בעל יום ההילולא די"ג ניסן; כאן המקום לעורר ע"ד ההשתדלות בנתינת צרכי החג, שיהיו "מצה ומרור מונחים לפניך" - לפני כאו"א מישראל; ויה"ר שתיכף ומיד ממש תבוא הגאולה האמיתית והשלימה ובאים "עם ענני שמיא" לארצנו הקדושה "ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים" וכו'. ועוד.

ב' חלקים משיחת ערב חג הפסח ה'תש"נ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=22-04-2024

Today is Erev Pesach, the “first of the festivals”; it is the time of the final preparations for the holiday, including the Korban Pesach and the mitzvah to obliterate chametz. Today is also the Rambam’s birthday (and notably, we don’t know the birthdays of most great Jewish leaders), and therefore it’s an opportunity to once again emphasize the study of the daily Rambam. It is also an opportunity to encourage more study of the teachings of the Tzemach Tzedek, whose yom hilulah is on 13 Nissan, and the efforts toward providing every Jew with all their holiday needs, in such a way that everything is “placed before you.” May it be Hashem’s will that we merit the true and complete Redemption immediately, and go “with heavenly clouds” to our Holy Land, “and eat there from the sacrifices and from the Pesach sacrifices.”

2 excerpts from sichah of Erev Pesach 5750

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=22-04-2024

בזמנו של הצ"צ הי' פשוט שבימיו "תושע יהודה וגו'" כיון שהוא נשיא השלישי שענינו ספי' הדעת שכולל הכל וכו'. ב) אין להסתפק רק ב"אחכה לו" לביאת המשיח..., ה"אחכה לו" צריך לבא במעשה בפועל‏ – ‏שכשיתעורר בבוקר ויראה את משיח עומד בחדרו, ימצא משיח אותו באופן המתאים לקבלת פני משיח צדקנו! וכיון ש"איני מבקש כו' אלא לפי כחן" ו"הקב"ה עוזרו" הרי כאו"א שייך לזה! ג) הצ"צ התעסק במס"נ עם ילדי ישראל שהלכו ל"שקאָלע'ס" (בתי ספר עממים) ועם ה"קאַנטאָניסטין" שניתקו אותם מיהדות בגיל צעיר כו'. וההוראה: להתעסק עם ילדים כאלו ולהכניסם ל"צבאות ה'".

‏משיחת אור לי"ג ניסן ה'תשמ"א

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=21-04-2024

(1) In the times of the Tzemach Tzedek, it was considered obvious that “In those days, Yehudah would be saved,” because he was the third nasi, the sefirah of Da’as, which encompasses everything etc. (2) One should not be satisfied with merely “awaiting” Moshiach’s coming; rather, it must actually happen – that when wakes up in the morning he will find Moshiach standing in his room, and he will be in a state fitting for greeting Moshiach Tzidkeinu. And since “He asks only according to their ability,” surely “Hashem helps him,” and this applies to every Jew. (3) The Tzemach Tzedek devoted himself with mesiras-nefesh to the plight of Jewish children who attended the government schools, as well as that of the Cantonists, children who were torn away from Yiddishkeit at a young age, etc. The lesson is that we must likewise get involved with the plight of such children, and bring them in to “Tzivos Hashem.”

Excerpt from sichah of 13 Nissan 5741

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=21-04-2024

לזכות חי' לובא בת ריקל שתחי' ליום ההולדת שלה י"ב ניסן – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות
נדבת זקני' ר' דוד וזוגתו מרת חנה שיחיו יוניק

1) הוראה משם פ' עקב – "והי' עקב תשמעון", ופרש"י "אם המצוות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון", שיש לקיים גם מצוות שה"יצר" טוען שהם קטנות וקלות, כמו מצוות שילד קטן עושה, ובשכר זה "ושמר ה"א לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך". 2) כשה"יצר" בא עם טענה אחרת לילד יהודי: 'כיצד הנך ממתין לגאולה האמיתית והשלימה שתבוא תיכף ומיד, בשעה שאני (היצה"ר) מסתובב בחוץ ורואה מה נעשה בעולם, גלות קשה והרבה מכשולים וכו'', הנה התשובה לזה הוא בפסוק מפורש בשלישי דפ' עקב, "והם עמך ונחלתך אשר הוצאת בכחך הגדול ובזרועך הנטוי'": כשם שיצי"מ היתה "כהרף עין", כמו"כ תהי' גם הגאולה העתידה!, ואין פלא בדבר שהרי "הם עמך ונחלתך!".

ב' חלקים מהשיחות יום ג' פ' עקב, ט"ז מנחם-אב ה'תשד"מ, להילדים והילדות – "צבאות השם" שיחיו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=20-08-2024

(1)Parashas Eikev begins: “And it will be, because (‘Eikev’) you will heed…”; and Rashi explains, “If you will heed the minor mitzvos which one tramples with his heels (‘eikev’): one must keep even the mitzvos that the yetzer argues are minor and unimportant, like the mitzvos performed by a young child, and in reward, “Hashem your G-d, will keep for you the covenant and the kindness that He swore to your forefathers. (2) The yetzer comes to a Jewish child and argues: How can you be waiting for the true and complete Redemption and expecting it to come imminently, when I go around and see what’s happening in the world and the difficult exile with so many challenges etc. But the answer appears in an explicit verse in shelishi of Parashas Eikev, “But they are Your people and Your inheritance, which You brought out with Your great strength and with Your outstretched arm”: just like the Exodus from Egypt took place “in the blink of an eye,” so, too, will the coming Redemption. And it’s no wonder, because “they are Your people and Your inheritance.”

Two excerpts from sichos of Tuesday, Parashas Eikev, 16 Menachem-Av 5744, to Tzivos Hashem

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=20-08-2024

לזכות מנחם מענדל בן חנה יהודית שי' בחורבערג ליום הולדת שלו ט"ז מנחם-אב – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

נדבת בני משפחתו שיחיו

לזכות ר' אברהם דוד הכהן בן לאה שי' טייטלבוים ליום הולדת שלו ט"ז מנחם-אב
לשנת ברכה והצלחה‏, ואריכות ימים ושנים טובות

ב' חלקים ממאמר ד"ה ביום עשתי עשר יום, י"א ניסן ה'תשל"א [המשך].

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=19-04-2024

2 excerpts from Maamar B’yom Ashtei Asar Yom, 11 Nissan 5731 (continued).

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=19-04-2024

חלק ממאמר ד"ה ביום עשתי עשר יום, י"א ניסן ה'תשל"א.

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=18-04-2024

Excerpt from Maamar B’yom Ashtei Asar Yom, 11 Nissan 5731

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=18-04-2024

עה"פ [ברביעי דפ' מצורע, בנוגע לנגעי בתים] "וצוה הכהן ופנו את הבית גו' ולא יטמא כל אשר בבית וגו'" מביא רש"י "על מה חסה תורה אם על כלי שטף (כלי מתכות) יטבילום ויטהרו... הא לא חסה תורה אלא על כלי חרס שאין להם טהרה במקוה". ומכאן רואים עד כמה יקר ונוגע דבר גשמי, אפי' דבר שערכו פחות ביותר ככלי חרס, של כ"א מישראל, אפי' של יהודי שנמצא במעמד ומצב שיש מקום לחשוד שמגיע לו עונש של טומאה שיש בה חומר מיוחד ש"בדד ישב מחוץ למחנה"!!; ויש לקשר זה עם ביאת משיח צדקנו שנק' "מנוגע, דכתיב והוא מחולל מפשעינו וגו'", והגאולה תהי' באופן ש"כספם וזהבם אתם"!

ב' חלקים משיחת אור לכ"ט אלול ה'תשמ"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=17-04-2024

On the verse [in revi’i of Parashas Metzora, regarding tzara’as on houses], “The kohen shall order that they clear out the house…so that everything in the house should not become unclean,” Rashi states: “For what objects did the Torah have consideration? If it was upon [metal] vessels, let him immerse them, and they will become clean…Hence, the Torah has consideration only for earthenware vessels, which cannot be cleansed in a mikvah.” From here we see the preciousness and importance of a Jew’s physical objects, even something of very little value like earthenware vessels, and even when it belongs to a Jew whose level is such that there’s a possibility that he deserves tzara’as, a particularly severe form of impurity requiring one to “live alone; outside the camp.” This can be tied to the coming of Moshiach Tzidkeinu: Moshiach is called “afflicted, as it is written, ‘But he was pained because of our transgressions, etc.’” and additionally, the Redemption will be in a manner of “their silver and their gold with them.”

Two excerpts from sichah of 29 Elul 5746

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=17-04-2024

לזכות ר' משה הכהן בן רוזה חנה שי' ליום ההולדת שלו ט' ניסן – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות
נדבת אביו ‏ר' אברהם הכהן שי'‏

על האדם לנצל את הכחות שניתנו לו לטובת הבריאה כולה וכמ"ש "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה". החל מקיום ציווי זה כפשוטו. ובקשר לטענה אודות הוצאות הפרנסה וכו' – אומרת התורה שכל יהודי הוא "עולם מלא" בדוגמת אדם הראשון ש"נברא בערב שבת . . כדי שיכנס לסעודה מיד", שהכל מוכן בשבילו!; ביחד עם לידת הילד נולדה עמו פרנסתו; על ההורים לחנך את הילדים באופן שגם הם "יכבשו" את ארציות העולם ולנצלו לקדושה; כללות ענין החינוך קשור עם יציאת מצרים שענינו הוא לידת עם ישראל שמיד התחיל ענין החינוך כמ"ש "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים וגו'" [וכן בנוגע לילדים כפשוטו – הרי הם "הכירוהו תחילה" וכן קרבן פסח הי' צ"ל באופן ד"שה לבית אבות...", "למשפחותיכם", כולל אפי' הקטנים וכו']. וכמו שאת ענין החינוך מתחיל באמת (לפני ש"הגיע לחינוך" כפשוטו) מרגע הלידה, שכבר אז נחקק בזכרונו כל מה שרואה ושומע (ואפילו לפנ"ז וכו').

משיחת אור ליום ועש"ק, שבת הגדול, י"א ניסן ה'תשד"מ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=16-04-2024

A person must utilize the abilities Hashem gives him for the benefit of the entire world, as it says, “Be fruitful and multiply, and fill the earth and conquer it,” beginning with the mitzvah of “be fruitful and multiple” in the literal sense. As to those who are concerned about livelihood and expenses etc. – the Torah says that every Jew is a “full world” like Adam Harishon, who “was created on Erev Shabbos…in order that he enter into a feast immediately,” with everything prepared for him. When a child is born, his sustenance is born with him. Parents must educate their children in such a way that they, too, will “conquer” the materiality of the world and utilize it for holiness. Jewish education is connected to the Exodus from Egypt, which was the birth of the Jewish nation. Just like the “education” of the Jewish people began immediately at “birth” (“When you bring this people out of Egypt, you shall serve G-d etc.”), so, too, a child’s Jewish education begins long before the formal age of chinuch; it begins immediately upon birth (and even before that), because already then, a child absorbs everything they see and hear.

Excerpt from sichah of Thursday night, 11 Nissan 5744

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=16-04-2024

עפ"י המבואר בנבואת יחזקאל שיציאת מצרים נמשלה ללידת עם ישראל – מובן שאז מודגש כללות ענין החינוך [יש את ענין החינוך גם לפני הזמן המסויים עבור חינוך לקיום המצוות בפועל – להעמיד את הבית באופן כזה שמרגע שנולד יהי' הילד באויר של תומ"צ], וכמודגש בליל הסדר – הציווי של "והגדת לבנך", ו"כנגד ארבעה בנים דברה תורה", וגם זה דורש "הכנה" בימים שלפני הפסח, כמו כל עניני ה"סדר". בנוגע לגודל החשיבות דענין החינוך וההכרח להעניק לילדים חינוך יהודי כשר – כבר דובר כמ"פ. לדאבוננו ישנם עשרות אלפים מילדי ישראל שמתחנכים בבתי-ספר עממיים, ועד שיצליחו לפעול על הוריהם להעבירם לבתי ספר שמתחנכים עפ"י התורה – יש להשתדל עכ"פ להנהיג בבתי-ספר עממיים שיתחילו את היום עם "רגע של שתיקה", שבו יתבונן הילד בדבר שנוגע אליו – מחשבה אודות בורא עולם ומנהיגו. שזהו "יסוד" לכללות ענין החינוך של הילדים.

משיחת י"א ניסן ה'תשמ"ג

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=15-04-2024

Yechezkel describes the Exodus from Egypt as the birth of the Jewish people as a nation, which indicates the centrality to Pesach of Jewish education (which begins even before the child’s formal education, by establishing an atmosphere in the home of Torah and mitzvos etc.). Therefore, the Seder is designed for the children (“And you shall tell your son…”; “The Torah speaks of four sons…”). Just as the physical aspects of the Seder require preparation before Pesach, so, too, the spiritual aspects. We’ve discussed many times the importance and necessity of providing Jewish children with a proper Jewish education; unfortunately there are tens of thousands of Jewish children who are educated in secular schools; until such time as their parents can be persuaded to transfer them to schools offering a Jewish education – effort should at least be made that public schools should begin the day with a moment of silence, during which the child can reflect on the Creator and Ruler of the world – this is the foundation of education, and it will continue to affect the child “even when he grows old.”

Excerpt from sichah of 11 Nissan 5743

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=15-04-2024

חג הפסח הוא זמן לידת עם ישראל (כמ"ש ביחזקאל). כמו בלידה בגשמיות מתחיל ענין החינוך הרבה לפני לידת הולד ‏–‏ אופיו של הילד תלוי בהנהגת ההורים בזמן שלפני התחלת העיבור, והיום כולם מודים בזה וכו', ועד"ז ברוחניות, שעוד בימים שלפני חה"פ, לידת עם ישראל, יש לשים דגש על ענין החינוך. נוסף לזה שנקודה העיקרית של ה"סדר" היא הענין ד"והגדת לבנך" ‏–‏ ענין החינוך. בפועל רואים "אַ ווילדע זאַך": דוקא בימים שנוגע במיוחד ענין החינוך להכין את הילדים לליל הסדר וכו' ‏–‏ סוגרים את החדרים ות"ת שבוע, והמהדרים ‏–‏ עשרה ימים, לפני פסח, והילדים מסתובבים ברחובות וכו'!! יש להשתדל למצוא מדריכים ומדריכות, של כל השנה או "פנים חדשות", שיאספו את הילדים ולהכין אותם לחג!

ב' חלקים משיחת י"א ניסן ה'תשל"ה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=14-04-2024

Pesach is the time of the birth of the Jewish people (as described in Yechezkel); just as when it comes to the birth of a child, the child’s education begins even before he is born, and before the mother conceives etc., so, too, regarding Pesach: there must be an emphasis on education in the days leading up to Pesach. Indeed, the main focus of the whole Seder is the children, as the Torah says, “And you shall tell your son….” But in practice, we find that specifically in the days before Pesach – when it is so important to prepare the children for the Seder etc. – the schools are closed and the children roam the streets, etc. Instead, efforts should be made to find teachers to gather the children during this time and prepare them for the holiday.

Two excerpts from sichah of 11 Nissan 5735

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=14-04-2024

לזכות זעלדא בת חי'ה ריסא שתחי׳ ונגר ליום ההולדת שלה ו' ניסן - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

נדבת אבי' ר' שמואל שי' ונגר

[המשך] כאשר יהודי עוסק ב"מבצעים" ומדבר עם הזולת בדברים היוצאים מן הלב שנכנסים אל הלב ופועלים פעולתם, בהכרח שיפעלו פעולה מסויימת גם על (זה שהתברר כ) הגוי. ובפשטות: כאשר הגוי רואה שאדם שהי' יכול לעסוק בעניניו האישיים לוקח מזמנו ומתהלך ברחוב כדי לעשות טובה לאדם זר ללא שום תמורה – הרי זה יפעל אצלו שגם הוא ישתדל בעשיית טובה לזולת. וברור הדבר שכן יהי' בפועל – עפ"י הפי' במארז"ל "מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה" – שה' עוזר שמחשבה טובה של יהודי תבוא לידי מעשה. ועוד: מכיון ש"אין הקב"ה מקפח שכר כל ברי'", ושכרו האמיתי של יהודי זה שרצה להשפיע על האדם שיניח תפילין הוא – "שכר מצוה מצוה", הרי בודאי יסייע ה' שהגוי יתעניין אף הוא בטובת הזולת, ועד שבמשך הזמן זה יפעל על הגוי גם את תוכן מצות תפילין גופא – "שעבוד המוח והלב" שיסייע לו בקיום הז' מצוות דבני-נח.

משיחת י"א ניסן ה'תשמ"ג

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=12-04-2024

[Continuation.] When a Jew goes on Mivtzoim and speaks from the heart, in which case his words enter the heart and have their effect, it is inevitable that he will also have an effect on someone who turned out to be a non-Jew: when the non-Jew sees that a person gives up of his time and goes in the street to help a stranger, without expecting anything in return – he will likewise be inspired to do good for others. This is clear from the teaching of our Sages, “The Holy One, blessed be He, attaches a good though to an action” – that is, the Jew’s positive thought will lead to action. Moreover: since “The Holy One, blessed be He, does not withhold the reward of any creature” – and, “The reward for a mitzvah is the mitzvah itself” – Hashem will certainly cause the non-Jew to likewise take an interest in the welfare of others, and with time, he will come to be influenced in the same vein as the mitzvah of tefillin itself – “the subjugation of the mind and the heart” to Hashem, which will help him fulfill his seven Noachide laws.

Two excerpts from sichah of 11 Nissan 5735

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=12-04-2024

מענה לאלו ש"נטפלים" עם כל מיני שאלות בנוגע לענין ה"מבצעים". השאלה מהי התועלת ב"מבצע תפילין" כאשר פועלים על יהודי להניח תפילין באופן חד-פעמי, ומי יודע כיצד יתנהג מחר?! – היא שאלת "עם הארץ", שהרי ע"י הנחת תפילין אפי' באופן חד-פעמי יוצא הוא מהכלל ד"קרקפתא דלא מנח תפילין" (נוסף לזה שפעולת כל מצוה היא נצחית וכו')! עוד טוענים: כאשר ניגשים לאדם ושואלים אותו אם הוא יהודי ומתברר שהוא גוי – הרי מלבד שאין תועלת בדבר, ישנו גם ענין של בזיון וכו'?! הנה: אפי' אם האמת הי' כדבריהם – פשיטא שאין לדחות הצלת כו"כ מבנ"י מפני חשש זו. אבל באמת: א) בנוגע לענין הבזיון – הלואי הי' ה"טוען" מדבר אודות ה"מבצעים" באותו יחס של כבוד והערצה שמתייחס אליהם אותו גוי! ב) בנוגע לענין של "דברים בטלים": נוסף לזה שה"טוען" הנ"ל מדבר "דברים בטלים" ממש בעוד שבנדו"ד ה"ז מתוך כוונה רצוי', הרי באמת פעולה זו לא תלך לבטלה כי תהי' לה השפעה על הגוי. [המשך יבוא]

משיחת י"א ניסן ה'תשמ"ג

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=11-04-2024

A response to those who come with all kinds of questions regarding the Mivtzaim – the question of what benefit there is in Mivtza Tefillin when one gets a Jew to put on Tefillin one time, and who knows what he will be doing tomorrow – only an am ha’aretz could ask such a question, because we know that by putting on tefillin even once, a Jew is removed from the category of “a skull that has never donned tefillin” and earns a portion in the World to Come (in addition to the fact that every mitzvah connects one to Hashem and has an eternal effect etc.) They also argue: When one asks someone if he’s Jewish and it turns out that’s he’s not Jewish – in that case, not only is there no benefit, but one also embarrass himself etc.? Even if this was true – it is obvious that saving many Jewish lives should not be pushed aside because of this concern. But really: (a) as to the embarrassment argument – if only the people making this argument had the degree of respect and admiration for Mivtzaim that this non-Jew has for the one asking him if he’s Jewish; (b) as to the argument of “idle words” – in addition to the fact that the one making this argument is actually speaking idle words, while the one asking someone if he’s Jewish is doing “idle words” with a good intention, the truth is that asking someone if he’s Jewish will not be in vain because it will have a positive influence on the non-Jew. [To be continued.]

Excerpt from sichah of 11 Nissan 5743

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=11-04-2024

ב' ניסן הוא יום ההסתלקות דכ"ק אדמו"ר מהורש"ב והתחלת הנשיאות דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו. ביחס של הנשיא והמלך לעם ‏–‏ ב' קצוות: תנועה של רוממות והבדלה מהעם ‏–‏ "שתהא אימתו עליך", ולאידך ‏–‏ תכלית הקירוב לעם, כי המלך הוא "לב כל קהל ישראל", ואין לך קירוב גדול יותר מקירוב הלב לאיברי הגוף, שבו תלוי' החיות של כל איברי הגוף, ע"י הדם, ש"הוא הנפש", המתפשט מהלב בתנועה של רצוא ושוב לכל איברי הגוף (משא"כ המוח "שולט" על איברי הגוף ואין לו תנועה המורה על חיות). ויתירה מזו: מציאותו של המלך תלוי בעם ‏–‏ "אין מלך בלא עם", וכמודגש בהכתרת המלך שהיא ע"י הכרזת העם "יחי המלך"! וזהו גם תוכן ה"שטורעם" לאחרונה שמוכרחים להכריז ולתבוע "עד מתי"! ‏–‏ הרי כבר הגיע הזמן לביאת משיח צדקנו! ובפרט בחודש ניסן וכו'; השייכות לנשיא דיום זה "נתנא-ל בן צוער".

ג' חלקים משיחת יום א' פ' צו, ב' ניסן ה'תשמ"ח

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=10-04-2024

The 2nd of Nissan marks the yom histalkus of the Rebbe Rashab, and the beginning of the nesi’us of the my father-in-law, the Rebbe, the nasi of our generation. Regarding a nasi and king of the people, we find two opposites: on the one hand, the king is exalted above and aloof from the people – “the fear of him should be upon you,” and on the other hand – he has the ultimate closeness to the people, for the king is “the heart of all the congregation of the Jewish people,” upon which the body’s life depends, through the blood, which “is the soul,” spreading forth to all the limbs (unlike the brain, which rules over the body’s limbs and lacks movement, which is the sign of life). Moreover: the king’s existence depends on the people – “There is no king without a people,” as emphasized at the king’s coronation when the people proclaim, “Long live the king!” This is also the basis for the emphasis lately on the need to proclaim and demand, “Ad mosai” – it is already time for the coming of Moshiach Tzidkeinu! Especially in the month of Nissan etc.

Three excerpts from sichah of Sunday, Parashas Tzav, 2 Nissan 5748

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=10-04-2024

[המשך] ולכן [מכיון שהרגש החירות תלוי באדם ולא במצב שנמצא בו, כנ"ל], מצינו אנשים שנמצאו במצב מאויים הרגישו א"ע במצב של "חירות", ולהיפך – מי שלכאו' לא היו עליו שום הגבלות ובכ"ז חי כעבד שאין כמוהו. ולדוגמא: לאחרונה התפרסם שמת גביר גדול א' בשם "יוז", שלו הי' 2 ביליון דולר, הי' לו עסק עם ממשלות שפחדו ממנו וכו', ובכל זאת, בחייו הפרטיים הי' מוגבל ביותר – הוא חי בפחד תמידי שמא יחטפו אותו או יסממו את האוכל שלו וכו' וכו'! כלומר, ה-2 בליון דולר שלו לא נתנו לו חירות אלא עבדות שאין כמוה! ולבסוף – הכסף נשאר מונח בלי לנצל אותו! וההוראה לכאו"א בקשר ל"זמן חירותנו": נוסף על ההוראה שאם יש לו כסף, אפי' "רק" מליון דולר, אין להשאיר אותו בבנק וכו' אלא לנצלו לדבר טוב לעשות את העולם דירה לו ית' – הנה, אפי' כאשר נודע ליהודי שמחר צריך להתקיים באו"ם לחשוב "על ה' ועל משיחו" וכיו"ב – אין להתפעל מזה כלל מכיון שנמצא בחודש הגאולה, ובו תלוי הדבר להרגיש חירות אמיתית! ומתי שיהודי מחליט כך, שגם כאשר נמצא בגלות ה"ה מכין א"ע ואחרים ל"חג הפסח כשר ושמח", "זמן חירותנו" – אז יראה בעצמו שהנסיונות מתמעטים, ומשתחרר לגמרי (ברוחניות) מהגלות, עד לחירות מהגלות כפשוטו של כלל ישראל.

ב' חלקים משיחת י"א ניסן ה'תשל"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=09-04-2024

[Continued.] Therefore, (since a sense of freedom depends on the person, not the circumstances in which he finds himself, as mentioned), we find that there were people in terrible situations who felt free, and conversely, people who apparently had no limits to what they could do, but still lived a life of unparalleled slavery. For example: it was recently in the news that a wealthy man by the name Hughes died. He had two billion dollars and tremendous influence; even governments had to reckon with his opinions etc., but in his personal life he was extremely confined, living in constant fear of being kidnapped or poisoned etc. etc. Meaning, his two billion dollars gave him not freedom but slavery. And ultimately, his money sat without being used. The lesson for every individual, for the time of our freedom (in addition to the lesson that if one has money it shouldn’t sit in the bank, but should be used for good things and making the world a dwelling for Hashem): even when a Jew knows that the United Nations is convening tomorrow, “nations gather and kingdoms think vain things” etc. “against Hashem and against His anointed ones” etc. – one should not be fazed at all. It is the month of redemption, and one’s sense of true freedom depends on himself. When a Jew decides that even in exile, he will make sure to prepare himself and others for a “happy and kosher Pesach holiday,” the “time of our freedom” – then he will see in his own life that the challenges will diminish, and he will be totally freed from exile (spiritually), and ultimately he will see the freedom of the entire Jewish people from the exile in the literal sense.

Two excerpts from sichah of 11 Nissan 5736

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=09-04-2024

ענינו המיוחד של ט"ו באב מפורש בסיום מס' תענית "לא היו יו"ט לישראל כחמשה עשר באב וכיוהכ"פ, שבהן בנות ישראל יוצאות וכו'". ובכל שנה חוזרים ונפעלים כל הענינים הקשורים עם ט"ו באב. ויתירה מזו: ע"פ ציווי התורה "מעלין בקודש" – מובן שמידי שנה נוסף עילוי בזה. וענין זה מודגש גם גם ע"פ המשך דברי הגמ' שאר ד' או ה' הטעמים על היו"ט דט"ו באב הקשורים עם מאורעות שאירעו החל מהתקופה שבה היו בנ"י במדבר – "כלו מתי מדבר", ועד התקופה שלאחרי חורבן בית שני – "יום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה". ולכאו', מכיון שבהיות בנ"י במדבר הי' כבר ט"ו באב יום של שמחה, למה זקוקים לטעמים נוספים?! ועד ל-ה' או ו' טעמים! והביאור – בפשטות: כאשר ישנו מאורע נוסף של שמחה – אזי השמחה היא גדולה יותר. ונמצא, שמהזמן שט"ו באב נקבע ליו"ט בהיות בנ"י במדבר – הנה מזמן לזמן ניתוספה שמחה בט"ו באב – "מעלין בקודש"!

משיחת אור לט"ו באב ה'תשמ"ג

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=19-08-2024

The significance of the 15th of Av is explained at the end of Masechta Taanis, “There were no festivals for the Jewish people like the fifteenth of Av and Yom Kippur, on which the daughters of the Jewish people would go out etc.” Every year, the theme of the 15th of Av recurs, and moreover, in accordance with the requirement to “ascend in holiness” – it becomes greater every year. We see this in the fact that the Gemara gives five reasons for the celebration of the 15th of Av, including events spanning the time from when the Jewish people were in the desert (“the deaths in the desert ceased”) until after the destruction of the second Beis Hamikdash (“the slain of Beitar were brought to burial”). Seemingly, if the 15th of Av was already a Yom Tov in the time of the desert, why do we need additional reasons? The answer is simple: when you have more causes for celebration, the celebration is greater. Thus, from the first time the 15th of Av was established as Yom Tov in the desert, the celebration continues to increase, “ascending in holiness.”

Excerpt from sichah of 15 Av 5743

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=19-08-2024

לזכות ר' זאב הכהן וזוגתו מרת פריידא הינדא שיחיו טייטלבוים ליובל החתונה שלהם ביום חמשה עשר באב
לברכה והצלחה בכל הענינים ‏בגו"ר

כאשר שמעו בנ"י בר"ח ניסן את "בשורת הגאולה" ממשה רבינו, היו כ"כ בטוחים בקיום הדבר, ולכן כבר אז, כאשר עוד היו במצרים תחת ממשלת פרעה וכו', הי' זה עבורם כאילו קויים הדבר בפועל! עד שכבר בר"ח ניסן נק' החודש‏ – ‏חודש הגאולה! ועד"ז בנוגע הגאולה האמיתית והשלימה. ולכן, אפי' יהודי שיודע שנמצאים בגלות חושך כפול ומכופל ניתן לתבוע ממנו שירגיש שמחה אמיתית מזה שנמצא ב"חודש הגאולה", כי עיקר ענין גלות וגאולה תלוי ברגש האדם ויכול להרגיש בחירות גם בגלות. יהודי שיודע ש"פרעה" אינו אלא "גרזן ביד החוצב בו"‏ – ‏ה' הכניס אותו לגלות כדי לנסותו וכו', ובידו להגאל מיד ע"י "בקולו תשמעו" ו"מיד הן נגאלין"‏ – ‏הנה עבורו אי"ז גלות אמיתי! ועוד: כיון ש"הנשמה מעולם לא הלכה לגלות", הרי אם הנשמה אצלו היא העיקר ה"ה מלכתחילה במצב של חירות!

ב' חלקים משיחת י"א ניסן ה'תשל"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=08-04-2024

On Rosh Chodesh Nissan, when the Jewish people heard the “tidings of the redemption,” they were so certain it would be fulfilled that already then, while still in Egypt, it was as though it was fulfilled in practice. To the extent that already on Rosh Chodesh Nissan the month was called the “month of redemption.” The same applies to the true and complete Redemption: even when a Jew knows that we are in an exile of double and redoubled darkness, he can be expected to feel true joy from the fact that it’s the month of redemption – because the state of exile or redemption depends primarily on a person’s mindset, and one can feel freedom even in exile. When a Jew knows that Pharaoh is merely “the axe in the hand of the woodchopper” – and that Hashem put him into exile in order to test him etc., and that it is within his power, by “listening to My voice,” to be immediately redeemed” – for him, it is not a true exile. Moreover: since “the soul never went into exile,” if one makes his soul primary and his body secondary – he is in a state of freedom in the first place.

Two excerpts from sichah of 11 Nissan 5736

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=08-04-2024

ידוע המנהג לתלות בבית היולדת פתקאות עם שמות ופסוקים, "שיר המעלות" וכיו"ב, כסגולה לשמירה וכו' ליולדת ולולד, הן בנוגע ללידה עצמה והן בנוגע לימים שלאחרי הלידה לאיוש"ט. בימינו אלו יולדות הנשים בבית הרפואה ולא שמים לב להקפיד ע"ז כ"א לאחרי שחוזרים מבית הרפואה, ולכן מצוה לעורר בכ"מ שגם כאשר היולדת והולד נמצאים בבית הרפואה יש להשתדל לתלות בחדר היולדת ו(ליד) הולד "שיר המעלות" וכיו"ב. בודאי שבהשתדלות קלה יקבלו רשיון ע"ז מהנהלת בית הרפואה, כי גם עפ"י חכמת הרפואה קשורה הצלחת הטיפול הרפואי במצב הנפשי של החולה, וכשיסבירו שפתקאות אלו התלויות בחדר היולדת מרגיעות אותה – בודאי יסכימו בשמחה; ע"ד הזהירות שהבעל לא יהי' בחדר הלידה וכו' בעת הלידה.

משיחת י"ט כסלו ה'תשמ"ז

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=07-04-2024

It is customary to hang Shir Hamaalos’s and the like as a segulah for the protection of the mother and newborn, during birth and afterwards. Nowadays, for whatever reason, when women give birth in the hospital, many aren’t careful to do so in the hospital, and do so only when they come home; it is therefore a mitzvah to raise awareness about the importance of doing so in the hospital itself. And certainly, with even the slightest effort, this can be implemented with the permission of the hospital. Because even medically speaking, successful treatment is linked to the emotional state of the patient; therefore, when it is explained to the doctors that these slips of paper hanging in the delivery room serve to make the mother calm, they will gladly agree to it. Relatedly, it is important to take care that the husband not be in the delivery room during birth etc.

Excerpt from sichah of 19 Kislev 5747

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=07-04-2024

"החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה". וצ"ל הטעם דבמנין החדשים חודש ניסן הוא ראש חדשים, ובמנין השנים חודש תשרי הוא ראש השנה. וביותר אינו מובן עפ"י מ"ש בת"י שלפני מ"ת הי' חודש תשרי (גם) חודש הראשון, וא"כ, מדוע זה נשתנה לאחר מ"ת? ובפרט שגם הגאולה ממצרים עצמה התחילה "בר"ה (כאשר) בטלה עבודה מאבותינו"? והביאור: ההבדל בין לפני מ"ת ללאחרי מ"ת הוא, דאף שלפני מ"ת הי' נראה ש"יש בעה"ב לבירה זו", אבל כ"ז הי' רק הגילוי דשם אלקים ועבודת הנבראים הגיעה רק עד שרש הנבראים, כי היתה ה"גזירה" ש"עליונים לא ירדו למטה וכו'", אבל במ"ת, כשנתבטלה הגזירה, הי' גילוי דשם הוי'. וזהו הבדל בין חודש תשרי, שאז (רק) "בטלה עבודה מאבותינו", בחי' סור מרע – שלימות העבודה כפי שהיא לאחר הצמצום (עד לשרש הנבראים), אבל הגאולה דחודש ניסן היא חירות לגמרי מכל הצמצומים. ולכן לפני מ"ת הי' חודש תשרי (שבו נברא העולם) "חודש הראשון", ולאחר מ"ת – חודש ניסן.

ב' חלקים מד"ה החודש הזה לכם, מוצאי ש"פ ויק"פ, פרשת החודש, מבה"ח ניסן ה'תשל"ט

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=05-04-2024

The verse states, “This month shall be to you the head of the months; it shall be to you the first of the months of the year.” Why is Nissan considered first in counting the months, while Tishrei is considered Rosh Hashanah with regard to years? Moreover, Targum Yonasan states that before the Torah was given, Tishrei was also the first month; so why did it change after the Torah was given? Especially considering that the first stage of the Exodus from Egypt itself began on Rosh Hashanah, when “our forefathers’ labor in Egypt ceased”? The explanation is: the difference between before and after the Torah was given is that, although it was evident even before the Torah was given that “This palace has a Master,” the revelation was only from name Elokim, and man’s service could only reach as high as the root of created beings – due to the decree that “The upper beings shall not descend below, etc.” However, when the Torah was given and the decree was nullified, the name Havayah was revealed. This is the difference between the months of Tishrei and Nissan: In Tishrei, “our forefathers’ labor in Egypt ceased” – but that’s only the level of “turning away from evil” – the highest level of service after the tzimtzum (which reaches up to the root of the created beings). But the redemption of the month of Nissan is one of complete freedom from all tzimtzum. Therefore, before the Torah was given, Tishrei (when the world was created) was “the first month,” and after the Torah was given it became the month of Nissan.

Two excerpts from Maamar Hachodesh Hazeh Lachem, Motza’ei Shabbos Parashas Vayakhel-Pekudei, Parashas Hachodesh, Mevarchim Nisan 5739

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=05-04-2024

לזכות חנה ליבא בת חי' שרה שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ו אדר
לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות ‏

הרמב"ם כותב "צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה, כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם . . עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו והכריע את כל העולם כולו לכף זכות וגרם להן תשועה והצלה". א' יכול לטעון הרי ידע איניש בנפשי' שאינו "חציו זכאי", ואיך יכולה פעולה שלו להכריע את כל העולם? הרי זה יובן עפ"י האמור לעיל שכל רגע כשלעצמו (ולא משנה מה הי' בעבר) או כל דבר שאדם עושה כשלעצמו – ה"ז פרט בכוונה הכללית של כל הבריאה כולה, ובמילא נוגע כל פעולה שלו לכל העולם כולו! ואם טוען הרי נברא בכחות מדודים ואיך יצליח? והמענה ע"ז היא – "יציאת מצרים". אכן הוא נמצא במיצרים וגבולים, וכך רוצה הקב"ה, אבל כשם שאז גם הוציא ה' אלקינו אותנו משם, עד"ז ביציאת האדם ממצרים "בכל יום ויום" (בשעת קריאת-שמע) – שאי"ז עבודתו. האדם רק צריך להחליט שהוא רוצה, ואז יוציא אותו הקב"ה ממצרים.

משיחת אור ליום ו' פ' מצורע, י"א ניסן ה'תשל"ג – סיום שנת השבעים לכ"ק אדמו"ר שליט"א

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=04-04-2024

The Rambam writes, “Every person must see himself all year round as equally balanced between merit and sin; and so, too, the entire world…If he performs one mitzvah, he tips his balance and that of the entire world to the side of merit and brings deliverance and salvation to himself and others.” One might argue that he knows that he is not “equally balanced,” and if so, how can his one deed tip the balance and affect the entire world? This can be understood based on the explanation earlier, that every single moment (no matter what one’s past may be) is a detail in the overall purpose of all of creation, and therefore, his every deed affects the entire world. And if he argues that he’s a limited being with limited abilities, and if so, how can he succeed? The answer lies in the Exodus from Egypt (which one relives every day during Kerias Shema): Although one may be in the constraints of Egypt and exile, that is how Hashem wanted it, and the same G-d who put him into this situation will be the One to take him out – “And Hashem our G-d took us out from there...” For his part, a person must only decide that he wants it, and then Hashem will do His part and take him out of Egypt.

Excerpt from sichah of Thursday night, Parashas Metzora, 11 Nissan 5733

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=04-04-2024

איתא בגמ' "איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה בכל דרכיך דעהו וגו'", ובשו"ע או"ח ישנו סימן שלם בענין "כל מעשיך יהיו לשם שמים" ו"בכל דרכיך דעהו" – שכן צ"ל באכילה ושתי' ושינה וטיול וכו' [כמ"ש ברמב"ם בשיעור היומי]. וצ"ל מדוע לא מספיק המס"נ בשעת ק"ש ותפילה או לימוד התורה, ומדוע צ"ל "דעהו" בכל פרט ורגע של כל היום כולו של כל ימי חייו?! ויובן זה עפ"י מאחז"ל "לא ברא הקב"ה בעולמו דבר אחד לבטלה". וזה מובן אפי' לפשוט שבפשוטים שמבין ש"בעל-הבית" טוב הוא לא רק מי שבביתו לא חסר דבר, אלא שגם אין דבר מיותר – לכל דבר יש תכלית. ואם זה כך אצל בשר-ודם עאכו"כ שכ"ה אצל ה'. וא"כ מובן מדוע אסור שאפי' פרט א' בחייו ובזמנו וכו' יהי' "לבטלה" בלי לנצלו עבור התכלית – "לשמש את קונו". ואם ח"ו עובר רגע א' בלי לנצלו – לא רק שהפסיד את הרגע, אלא בזה "הזיק" כללות כוונת הבריאה (ר"ל)!

משיחת י"א ניסן ה'תשל"ג

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=03-04-2024

The Gemara states: “Which is a small passage upon which all fundamentals of Torah are dependent? ‘Know Him in all your ways…’” Shulchan Aruch Orach Chaim contains an entire siman concerning “All your deeds being for the sake of Heaven” and “Knowing Him in all your ways” – in eating, drinking, sleeping, walking, etc. [as discussed in today’s Rambam]. But why it is not enough to have intent to give up one’s soul during Kerias Shema and davening or Torah study; why must one “know Him” in every aspect of life and every moment of the day, all the days of his life? This can be understood based on our Sages’ teaching, “The Holy One, blessed be He, did not create a single thing in His world for naught.” Even the simplest person understands that a good homemaker is one whose home not only has nothing lacking, but also nothing superfluous and unnecessary – everything must have a purpose. And if this applies to flesh and blood, how much more so when it comes to Hashem. Therefore, we can understand why it’s forbidden to allow even one detail or moment in one’s life to be “in vain,” without being utilized for a purpose – “to serve one’s Maker.” And if, chas v’shalom, one passes even a moment without utilizing it – not only has he lost that moment, but he has harmed the purpose of all of creation (Rachmana litzlan).

Excerpt from sichah of 11 Nssan 5733

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=03-04-2024

לע”נ ר' שמעון ב"ר יהודה ע"ה גוזלן ליום היארצייט שלו כ"ד אדר שני. ת.נ.צ.ב.ה.

נדבת בנו ר' יהודה שי' גוזלן

לזכות ר' סיני יוסף הלוי בן שרה זיסל שי' וויינבוים ליום ההולדת שלו כ"ד אדר
לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות ‏

פעם ביקש הבעש"ט מא' החסידים, יהודי פשוט, למסור פריסת-שלום ממנו לתלמידו באיזו עיירה שבדרך חזרתו מביקורו אצלו. כאשר הגיע לשם הפנו אותו בני העיירה למלמד א' בשם ר' בער [זה הי' הרב המגיד] שיושב באיזו חורבה בקצה העיירה ולומד עם ילדים קטנים. לאחרי שמסר לו הפריסת-שלום שאלו, היתכן שאיש קדוש וצדיק כמוהו חי בדחקות ועניות גדולה ביותר, שלא הי' לו אפי' כסא לשבת עליו... השיב לו המגיד, כמו אצלו בעצמו, ש"בבית" יש לו הכל..., אבל כשנמצא "בדרך", ב"אכסניא", לא איכפת לו לישב על חתיכת עץ בידעו ש"בבית" מוכן לו עושר מופלג. וזהו גם המענה להשואלים בנוגע לנשיא הדור ובכלל – היתכן שישנם ענינים המבלבלים לעבודה – עכשיו נמצאת הנשמה "בדרך", ומה שנוגע הוא – מילוי השליחות ד"אנן פעלי דיממא אנן" ולא התנאים והנוחיות; ולעת"ל תתגלה הכוונה הפנימית בכ"ז – "אודך ה' כי אנפת בי".

א' השיחות דהתוועדות י"ט כסלו ה'תשי"ד

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=02-04-2024

The Baal Shem Tov once asked one of his chassidim, a simple Jew, to send regards to his disciple (the Maggid of Mezritch) who lived in a town he would be passing through. When he arrived, the townspeople directed him to a teacher named R’ Ber, who was sitting in a small hovel at the edge of the town and teaching Torah to small children. After delivering regards from the Baal Shem Tov, the chassid asked the Maggid how such a holy and righteous man could live in such hardship and poverty, to the point that he didn’t even have a chair to sit on... The Maggid replied, just like you have all your fancy furniture at home, but don’t bring it along with you when you travel, I too, have everything at “home,” but when I “travel” (i.e., in this world), I don’t mind sitting on a tree stump because I know I have everything at home. And this is the answer to those who ask why there are all these distractions from Divine service – the answer is that we are currently “on the road,” and what matters now is not the comfort of the conditions in which we find ourselves, but fulfilling the mission – “we are day workers” – and in the future the inner purpose of it all will be revealed – “I will give thanks to You, Hashem, for You were angry with me…”.

Sichah from farbrengen of 19 Kislev 5714

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=02-04-2024

לע"נ מרת חנה פעשא בת ר' מנחם מענדל ע"ה סגל ליום היארצייט שלה כ"ג אדר שני. ת.נ.צ.ב.ה.

מסופר בתחילת פ' שמיני אודות יום השמיני למילואים, היום הראשון להקמת המשכן באופן קבוע (לאחרי הקדמת תקופה ממושכת שבה עסקו בנ"י בהקמתו). אבל גם לאחר שכבר קיימו ציווי הקב"ה לעשות את המשכן, וידעו שהקב"ה משרה שכינתו בתוכם, רצה הקב"ה שהשראת שכינתו בתוכם תהי' באופן הנראה והנגלה לעיני בשר – "וירא כבוד ה' אל כל העם גו' וירא כל העם וגו'". וההוראה מכ"ז לזמנינו: רצונו של הקב"ה הוא שגם בהיות בנ"י "במדבר", בזמן ומצב הגלות, יעשו משכן לו ית' מדברים גשמיים, ועי"ז משרה שכינתו בתוכם. ועאכו"כ שכן הוא בנוגע לעסקנים ציבוריים שבכל דור (ע"ד "בצלאל ואהליאב") שמודגש אצלם הענין ד"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". וכאן באה ההוראה, דאין להסתפק שהקב"ה יודע והם בעצמם יודעים מה שפעלו בעשיית מקדש לו ית', אלא זה צ"ל באופן הנראה והנגלה לעין כל. ועוד ועיקר, שה' מוסיף עוד יותר בברכתו להצלחה בעשירות, שמרגישים ורואים בגלוי שיש להם ברכה יתירה מה', שעי"ז יוכלו להוסיף עוד יותר בעניני הצדקה וכו'.

משיחת יום ב' פ' שמיני, כ"ף אדר שני ה'תשמ"ט ל להמשתתפים בקרן לטובת "מחנה ישראל"

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=01-04-2024

Parashas Shemini begins with discussing the eighth day of the milu’im, the first day the Mishkan was erected permanently (after a prolonged period during which the Jewish people worked on its construction). Even after they had fulfilled Hashem’s command to build the Mishkan, and they knew that Hashem’s Shechinah dwells among them, Hashem wanted His presence to be openly revealed to the physical eye – “…and the glory of Hashem appeared to all the people…”. The lesson for our times: Hashem wants that even when the Jewish people are “in the desert,” in exile, they should make a Mishkan for Him from physical things, and through this, He dwells among them. And certainly this applies to those in every generation who work on behalf of the community (like Betzalel and Oholiav). And we also learn from here that one should not suffice with the fact that Hashem knows, and that he himself knows what he has accomplished by making a Sanctuary for Him, rather, it must be openly revealed for all to see. And most importantly, Hashem grants additional success and blessing for physical wealth, in a way that Hashem’s blessing is openly seen and felt, so that they can continue to do even more tzedakah etc.

Top of Form

Excerpt from sichah of Monday, Parashas Shemini, 20 Adar Sheini 5749, to supporters of Machne Israel

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=01-04-2024

לע”נ הרב אליעזר בן הרב מרדכי ע"ה ווענגער ליום היארצייט שלו כ"ב אדר שני. ת.נ.צ.ב.ה.
נדבת משפחתו שי'

לזכות מארייאשא אסתר בת שטערנא שרה שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ב אדר
לשנת ברכה והצלחה רבה ומופלגה בכל בגו"ר מתוך בריאות נכונה ומנוחת הנפש והגוף
נדבת הורי' ר' חיים ברוך ושטערנא שרה שיחיו אלבסקי

בפ' שמיני מדובר אודות החידוש שהי' ביום השמיני למילואים ש"וירא כבוד ה' אל כל העם" – כל בני ישראל, כולל הקטני-קטנים, ראו אלקות בעיני בשר, עי"ז ש"ותרד אש מן השמים". וההוראה: התכלית של הקמת המשכן היתה – "ושכנתי בתוכם – בתוך כאו"א מישראל", שע"י שכ"א משמש את קונו ובביתו רואים יהדות בעיני בשר, הנה עי"ז נעשה ביתו משכן ודירה לו ית' ורואים בו אלקות בעיני בשר! ולא רק יחידי סגולה, אלא, כאמור, כל אחד ואחת מישראל! והיום, לאחרי מ"ת, לא צריכים ההכנה של "שבעת ימים", אלא בכל רגע ורגע ביכולת כ"א להיות במעמד ומצב שבנ"י היו "ביום השמיני", ורואה את "הקב"ה עוזרו" בכל צעד ושעל. ועושים זאת מתוך שמחה – "וירא העם וירונו – ושבחו"!

ג' חלקים משיחת מוצש"פ שמיני ה'תשל"ט

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=31-03-2024

Parashas Shemini discusses the novelty of the eighth day of the milu’im (investiture) – that “The glory of Hashem appeared to the all the people” – the entire Jewish people, including the smallest among them, saw G-dliness with their physical eyes when “fire came down from heaven.” The lesson is: the purpose of building the Mishkan is that “I will dwell among them – within each and every Jew”; by every Jew serving his Creator keeping Yiddishkeit in his home such that Yiddishkeit is visible to the physical eye, his home becomes a Mishkan and dwelling for Hashem, where G-dliness can be seen with the physical eye. And this applies not only to select individuals, but to every single Jew. And today, after the giving of the Torah, there is no need for seven days of preparation; rather, at every moment, every Jew can attain the state the Jewish people were on “on the eighth day,” and see “the Holy One, blessed be He assisting him” at every step. And this is done with joy – “…and the people saw and exulted…” – “they sang praises”!

3 excerpts from sichah of Motza’ei Shabbos Parashas Shemini 5739

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=31-03-2024

בנוגע לפרה אדומה כותב הרמב"ם בספהמ"צ שהמצוה היא "לעשות פרה אדומה כדי שיהי' אפרה מזומן למי שיצטרך אליו לטהרת טומאת מת", שתכלית המצוה זו היא לא (רק) להשתמש באפר הפרה בשעת הצורך, אלא (גם) שיהי' אפרה מזומן ומוכן לכתחילה עבור כל מי שאולי יצטרך לזה, ואפי' עבור שאין לו חיוב להטהר מטומאת מת, והטהרה תלוי' רק ברצונו! ולומד א"ז ממ"ש "והיתה לעדת בני ישראל למשמרת". ענין זה מודגש גם בלשון הרס"ג בנוגע למצוה זו "ופרה למשמרת בתדר". ואע"פ שיש כאלו שמפרשים שכוונתו בזה (וכוונת פסוק הנ"ל) היא רק לאותו חלק אפר הפרה ש"נותנו בחיל", וזהו עיקר המצוה, כי דוקא מחלק זה הזו על הכה"ג לפני יוהכ"פ שחייב להטהר, אבל צע"ג פירוש זה ברס"ג וכו'. ומסתבר שכוונתו בזה היא כמ"ש הרמב"ם שעיקר המצוה היא שתמיד יהי' מוכן אפר הפרה למי שיצטרך. והטעם שדוקא במצוה זו מצינו שצ"ל מזומן כל הזמן וכו', כי ענין פרה אדומה (בפנימיות) הוא תשובה שצ"ל בכל יום!

ג' חלקים משיחת מוצש"פ שמיני, פ' פרה, ה'תשל"ח

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=29-03-2024

The Rambam writes in Sefer Hamitzvos that the mitzvah of parah adumah is “to perform the parah adumah so that its ashes be ready for one who needs it for purification from the impurity of a corpse” – that is, the point of the mitzvah is not (only) to use the ashes when needed, but (also) to have it ready and prepared for anyone who might need it – even for someone who has no obligation to become pure but chooses to do so. The Rambam derives this from the verse, “And it shall be for safekeeping for the congregation of the Jewish people.” This idea is also found in the Sefer Hamitzvos of R’ Saadia Gaon, who writes “and the parah for constant safekeeping.” Though some explain that R’ Saadia Gaon (and the verse “for safekeeping”) refer to the portion of the ashes that was “placed in the chayl,” and they further posit that this portion of the ashes is the main aspect of the mitzvah, because it is from this portion that was sprinkled on the kohen gadol before Yom Kippur – when there was an active obligation to become pure – however, this explanation is problematic etc. It stands to reason that R’ Saadia Gaon agrees with the Rambam that the main aspect of the mitzvah is to always have the ashes ready for anyone who needs it. The reason it must always be ready is because the deeper purpose of the parah adumah is teshuvah, which must be done every day.

Three excerpts from sichah of Motza’ei Shabbos Parashas Shemini, Parashas Parah 5738

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=29-03-2024

בפ' שמיני מסופר אודות שבעת ימי המילואים שאז חינך משה את אהרן ובניו לעבודה במשכן ע"י שהלביש להם את הבגדי-כהונה ומשחם וכו'. וזהו הקשר לימי הפורים ולמגילה: מסופר במדרש שאחשורוש לבש בסעודה בגדי-כהונה! וביחד עם זה מבאר הצ"צ שגם "אחשורוש" שלמע', מי ש"אחרית וראשית שלו", לובש בגדי-כהונה! וע"ד ב' הקצוות בפירוש "בלילה ההוא" שבמגילה: 1) הסתר – "הוא" – בתוך הסתר – "לילה". 2) זה קאי על בחי' שלמע' ונסתר אפי' מבחי' "ישת חושך סתרו"! ועד"ז "סעודתו של אותו רשע" קשורה עם "סעודתו" של מי ש"אחרית וראשית שלו"! כי ע"י העבודה ד"זדונות נעשו לו כזכיות" באים לדרגא נעלית יותר מע"י זכיות עצמן. וזהו מ"ש עה"פ "אנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" – לשון עתיד, דדוקא ע"י העבודה בזמן של "הסתר אסתיר" כפשוטו באים להגילוי דלעת"ל. וזהו גם תוכן הענין ד"ונהפוך הוא וגו'". וההוראה: גם מי שנמצא במצב של "בלילה ההוא" לגריעותא יכול להפכו, ואדרבה, עי"ז יכול להגיע ל"בלילה ההוא" למעליותא!

ב' חלקים משיחת פורים ה'תשכ"ה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=28-03-2024

Parashas Tzav discusses the seven days of investiture, during which Moshe installed Aharon and his sons into the service of the Mishkan by dressing them in the priestly garments and anointing them, etc. The connection to Purim: the Midrash states that at his feast, Achashverosh wore the priestly garments. As the Tzemech Tzedek brings down, Achashverosh below reflects “Achashverosh” above – the “One to Whom end and beginning belong” (acharis v’reishis shelo); thus, Hashem, too wore the priestly garments! This reflects the two opposite interpretations of the words in the Megillah, “On that night…”: (1) “That night” represents a double concealment; it is not only “night,” but “that night”; (2) “That night” represents a level so lofty and hidden, that it transcends even the level of “He made darkness His hiding place”! And likewise, “the feast of that wicked one” is connected to “the feast” of the one “to Whom end and beginning belong.” Because through the service of transforming “willful transgressions into merits,” one reaches a higher level than through merits themselves. Similarly, the verse states, “I will surely hide My face on that day” – in the future tense: it is specifically our Divine service in the time of exile (when “I will surely hide”) that brings about the future Redemption. And this is also the idea of “And it was reversed etc.” The lesson is: Even someone who finds himself in a state of “that night” in a negative sense, can “reverse it”; indeed, this is precisely the way he will come to the level of “that night” in the positive sense.

Two excerpts from sichah of Purim 5725

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=28-03-2024

מענינים החיוביים של ט"ו באב הוא מ"ש בגמ' שאז מתחילה ההוספה בלימוד התורה – "מאן דמוסיף יוסיף", מכיון שביום זה "תשש כחו של חמה" ו"הלילות מתארכין", ו"לא איברי ליליא אלא לגירסא". ועפ"ז מובן מה שמשמע מגמ' ש"תשש כחה של חמה" הוא סיבה ליו"ט מצ"ע, כי ע"י לימוד התורה, "הקול קול יעקב", מחלישין כחו של אוה"ע שמונין לחמה. והמעשה הוא העיקר: כוונת התוועדות זו היא שעי"ז יתוסף, בכמות ובאיכות, בלימוד נגלה ופנימיות התורה, ולהוסיף בזה מלילה ללילה ומיום ליום. ואז ישנה ההבטחה ד"מאן דמוסיף יוסיף" וכו'. ונוסף לזה, מכיון שמתכוננים לגאולה האמיתית והשלימה, שאף יהודי לא יישאר בגלות, יש לכוון לזכות גם אחרים בלימוד התורה שלו (ומותר לעשות א"ז לפני הלימוד וכו').

משיחת יום ד' דפ' עקב, ט"ו באב ה'תשל"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=18-08-2024

Regarding the fifteenth of Av, the Gemara says, “Whoever adds [in Torah study] will add [to his life]; from this day on, “The strength of the sun weakens” and “the nights get longer,” and “night was created only for study.” From this it’s understood that the weakening of the sun is itself a cause for a Yom Tov, because through Torah study, “the voice is the voice of Yaakov,” we weaken the strength of the nations of the world, who count by the sun. And action is the main thing: the point of this farbrengen is that it lead to an increase, in quantity and quality, in the study of Nigleh and Chassidus, and an increase from night to night and from day to day. And then we are promised that “Whoever adds [in Torah study] will add [to his life]” etc. Additionally, since we are preparing for the true and complete Redemption, when no Jew will remain in exile, one should have in mind to give others the merit of his Torah study.

Excerpt from sichah of Wednesday, Parashas Ekev, 15 Av 5736

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=18-08-2024

כדי להבין את דברי הרמב"ם אין צורך להמתין עד "בן חמש עשרה לגמרא". כמ"ש הרמב"ם בהקדמתו שמטרתו "שיהיו כל הדינין גלויין לקטן ולגדול". גם לקטן כפשוטו יכולים להסביר דברי הרמב"ם. ולדוגמא – הלכה הראשונה: ילד קטן מבין בפשטות ש"יסוד היסודות ועמוד החכמות" הוא "לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל הנמצאים". והרי על סמך אמונה זו הוא אומר "מודה אני", מברך על האכילה ושתי' וכו'. ואי"ז רק באופן של אמונה כ"א גם באופן המובן בשכלו – "לידע שיש וכו'": ילד קטן מבין שהוריו דואגים לו לכל צרכיו שלכן צריך לכבדם וכו', וכאשר הוריו אומרים לו ש"אבינו שבשמים" נותן להם הכח והאפשרות לזה – מבין בפשטות שצריך לומר "מודה אני" ולברך על האוכל וכיו"ב, ובתמימות – בלי ה"חקירות" של הגדולים... ועד"ז מבין ילד יהודי בפשטות מ"ש הרמב"ם בסיום ספרו ש"באותו הזמן .. לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד .. שנאמר ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". ועד"ז בנוגע לשאר הענינים שנתבארו ברמב"ם.

משיחת ט"ו תמוז ה'תשמ"ה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=27-03-2024

To understand the Rambam, one need not be the age of “fifteen for Gemara”; as the Rambam himself writes in his introduction, his goal is “that all the laws be revealed to young and old alike.” For example, the very first halachah in Rambam: a small child understands plainly that “The foundation of all foundations and the pillar of wisdom” is “to know that there is a Primary Being, and He brings all existence into being.” And it’s not just something the child has by faith, but also intellectually – just as he understands that his parents take care of all his needs and that he must therefore honor them, etc., when his parents tell him that “our Father in Heaven” gives them the ability to provide for him – it is obvious to the child that he must say Modeh Ani and make brachos over his food etc. to thank Him, and he does it wholesomely, without any room for debate etc. Similarly, a Jewish child understands plainly what the Rambam says at the end of his sefer, that, “At that time... the occupation of the whole world will be only to know Hashem…as it written, ‘The earth will be filled with the knowledge of Hashem as the waters cover the sea.’” And the same applies to the rest of the Rambam as well.

Excerpt from sichah of 15 Tammuz 5745

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=27-03-2024

בהתחלת ספרו פוסק הרמב"ם להלכה ש"יסוד היסודת ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון וכו'", ולא (רק) "להאמין" – שענין זה צריך לחדור בהבנה והשגה של שכל הגשמי הקשור עם הגוף ונפש הבהמית. ובריש הפרק שלאח"ז כותב "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם . . לידע השם הגדול וכו'". שזהו כללות הענין ד"דע את אלקי אביך" ע"י לימוד פנימיות התורה באופן דהבנה והשגה. שזהו מעין המצב בביאת המשיח, וכמ"ש הרמב"ם בסיום ספרו שאז לא זו בלבד שבני האדם ("אתם קרויין אדם") "ישיגו דעת בוראם" באופן ד"כמים כים מכסים", אלא שגם "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" – שאפי' ענינים ארציים יהיו חדורים בגילוי אלקות, וכמ"ש "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר וגו'" (וכמארז"ל ש"לעתיד לבוא אם אדם הולך ללקוט תאנה בשבת היא צווחת ואומרת שבת היום!"), ועי"ז דוקא נעשה "יתרון האור מן החושך".

ב' חלקים משיחת אור ליום ועש"ק, י"ט כסלו ה'תשד"מ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=26-03-2024

At the beginning of his sefer, the Rambam establishes as a matter of law that “The foundation of all foundations and the pillar of wisdom is to know that there is a Primary Being etc.” – the obligation is not merely to “to believe” but “to know,” because this reality must permeate his physical understanding and comprehension in a way that relates to his body and animal soul. At the beginning of the next chapter he writes, “And what is the way to love Him and fear Him, when a person contemplates...to know the great Name etc.” This is the general idea of “Knowing the G-d of your father,” by studying the inner dimension of Torah in a manner of understanding and comprehension. This resembles the state of Moshiach, when, as the Rambam states at the end of his sefer, not only will people (“You are called Man”) “comprehend the knowledge of their Creator” “as the waters cover the sea,” but also “The earth will be filled with knowledge of G-d as waters cover the sea” – even materiality will be permeated with the revelation of G-dliness, as it is written, “The glory of Hashem will be revealed and all flesh will see etc.” (As our Sages taught, “In the future era, if a person goes to pick a fig on Shabbos, it will cry out and say, ‘It is Shabbos today!’”) It is specifically in this way that we reach “the advantage of light from the darkness.”

Two excerpts from sichah of Thursday night, 19 Kislev 5744

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=26-03-2024

לזכות מרת שרה מרים בת אסתר תחי' ליום הולדת שלה ט"ז אדר - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות
נדבת בעלה ר' אברהם דוד הכהן שי' טייטעלבוים

אחז"ל "כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם". מובן, שאין הכוונה שענין זה יביא את האדם לידי גאוה, אלא לעורר אותו על גודל האחריות המוטלת עליו, בידעו שכל העולם כולו תלוי בהנהגתו! ובקשר לזה ישנו לימוד מהנהגת מרדכי המסופר במגילה "ומרדכי יושב בשער המלך" לכל אחד של "עם מרדכי" (ואפי' המן יודע שכל יהודי שייך ל"עם מרדכי"): (נוסף לזה שכל אחד יושב בשער "מלכו של עולם" ועליו לעשות את העולם דירה לו ית', ועד"ז בנוגע ל"מלכות" של ד' אמותיו בפרט, הנה) כאשר יהודי שנמצא בגלות מוצא את עצמו "יושב בשער המלך" (חלק בממשלת המדינה וכדומה) – ה"ז בהשגחה פרטית, והתכלית האמיתית בזה היא – שיפעול שם לטובת המדינה כולה. זה שמרדכי אמר לאסתר "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות", שזה בספק – ה"ז בנוגע לזולת, אבל בנוגע לעצמו יודע בוודאות שעליו לנצל מעמדו לטובת כל בני המדינה. וזה זכותו!

ב' חלקים משיחת פורים ה'תשד"מ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=25-03-2024

Our Sages taught, “Every individual is obligated to say, ‘The world was created for me.’” Obviously, this isn’t something that’s supposed to make a person arrogant, but rather to awaken in a person the magnitude of the responsibility placed upon him, knowing that the entire world depends on his behavior. Relatedly, the Megillah relates how “Mordechai was sitting at the king’s gate”; this is a lesson for every Jew, all of whom are member of “Mordechai’s people”: when a Jew in exile finds himself “sitting at the king’s gate” (with influence on the government etc. – in addition to the fact that every Jew “sits at the gate” of the King of the universe, with the mission of making the world, and his own four cubits, a dwelling for Hashem) – it is by divine providence, and the true purpose is for him to benefit the entire country. When Mordechai said to Esther, “And who knows whether it was for a time like this that you attained royalty?,” his doubt concerned only her, but regarding himself, he knew with certainty that he had the obligation and merit to use his position for the benefit of the entire country.

Two excerpts from sichah of Purim 5744

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=25-03-2024

אודות ימי ועניני הפורים נאמר "נזכרים ונעשים". זכירה באופן של חקיקה בנפש ש"אין בטלים לעולם", ושזה נמשך במעשה בפועל. ובפרט שנמצאים עדיין במוצאי יום י"ד בחודש ש"בקדשים הלילה הולך אחר היום". ובנדו"ד ה"ז ליל פורים דמוקפות חומה, והרי בנוגע לעבודה הרוחנית צ"ל בכ"מ ב' אופני העבודה ד"פרזות" וד"מוקפות חומה" והמעלות שבכ"א. בדוגמת ענין ד"עד דלא ידע" שישנם המקיימים א"ז ע"י שינה.. וישנם שמקיימים א"ז כפשוטו, ואשרי חלקם. ויה"ר שמגאולת פורים נבוא תומ"י לגאולה האמיתית והשלימה. ועוד [מעלת קביעות ש.ז. – שנת העיבור וימי הפורים בימי ג' וד' של השבוע].

משיחת יום ג' דפ' צו, פורים ה'תשמ"ט

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=24-03-2024

The Megillah states that “these days of Purim” are “remembered and performed,” that is, remembered and engraved in the soul in such a way that it “will never be abrogated,” and that is expressed in actual deed. Especially since it is still the night after Purim, and in matters of kodashim, “the night follows the day.” And in this case, it is the night of Purim itself for walled cities. In Divine service there is the service of “walled cities” and “unwalled cities,” each with its own advantage. For example, in the obligation of “becoming intoxicated to the point of not knowing” on Purim, there are those who fulfill it by sleeping…and those who fulfill it literally—and fortunate is their lot. May it be Hashem’s will that we go directly from the redemption of Purim to the true and complete Redemption.

Excerpt from sichah of Purim 5749 – after Maariv

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=24-03-2024

לזכות אהרן דוד הלוי בן הדרה שי' ליום ההולדת שלו י"ג אדר
לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות‏

לע"נ הת' אורי ניסן ע"ה בן - יבלח"ט - הרב מנחם מענדל שי' גורארי', ליום היארצייט שלו י"ד אדר. ת.נ.צ.ב.ה.

בהתוועדות דפורים תרצ"ו – שאז היתה הקביעות תענית אסתר מוקדם, ופורים ביום א' – סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר מה שקרה בפורים תרע"ט (אותה קביעות), שבעת הליכתם ביום חמישי אחר התענית הזכיר לאביו כ"ק אדנ"ע ע"ד המאמרים שאמר אדה"ז בפורים תקמ"ז (אותה קביעות), ונענה אביו ואמר: א"כ, צריכים לומר "נייע חסידות" (לא המאמר שהתכוון לומר), והוסיף לאמר: אויף שבת... וועלן זיין שיינע אורחים..., ואכן ביום השבת ובפורים אמר מאמרים שבהם נתבארו אותם ענינים שנתבארו במאמרים הנ"ל דשנת תקמ"ז. וסיים כ"ק מו"ח אדמו"ר, שעתה ישנם בלבולים ויה"ר שהשי"ת יסיר צדקת טענה זו. והנה, כיון שדברי צדיקים קיימים לעד, והטענות שישנם ענינים המבלבלים – לא חסרים גם עכשיו, וא"כ, בודאי שבקשתו של צדיק שהשי"ת יסיר צדקת הטענות ע"ד הענינים המבלבלים... בתקפה גם עתה. ומעצות לזה – ענין השמחה.

א' השיחות דהתוועדות פורים ה'תשי"ז

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=22-03-2024

In the year 5696 (1936), Purim fell out on Sunday, with Taanis Esther on the Previous Sunday; at the farbrengen that year, my father-in-law, the Rebbe, related that in the year 5679 (1919) he was travelling with his father the Rebbe Nishmaso Eden on Taanis Esther (which was on a Thursday that year, too), and he reminded his father, about the maamarim the Alter Rebbe had delivered on Purim of 5547 (1787 – when Purim was also on a Sunday). His father replied: If so, we need to say “new Chassidus” (and not the maamar he had been planning to say). He added: On Shabbat... there will be nice guests. Indeed, that Shabbos, and on Purim the next day, the Rebbe Nishmaso Eden delivered maamarim on the same topics as those of the Alter Rebbe’s maamarim in 5547 (1787). My father-in-law, the Rebbe concluded that nowadays, one can validly complain about all the confusion that there is, and may Hashem remove the validity of this complaint. Being that “The words of tzaddikim endure forever,” and there is no lack of grounds to complain about things that cause confusion today, either – therefore, certainly the plea of a tzaddik that Hashem remove the validity of such complaints…remains in force now, too. And joy has the power to remove all confusion.

Sichah from farbrengen of Purim 5717

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=22-03-2024

1) בקביעות שנה זו חל הצום ד"תענית אסתר" בי"א אדר. תאריך זה מיוחד עפ"י דברי המשנה "מגילה נקראת בי"א בי"ב .. בט"ו" – תאריך הראשון דקריאת המגילה עפ"י תקנת בני הכפרים. שבזה שדואגים גם ליהודי הגר ב"כפר נדח" מודגש כללות הענין דאהבת ישראל, שזהו תוכן הענין דחג הפורים בכלל – "משלוח מנות" ו"מתנות לאביונים". 2) בקביעות כזו, שישנם ג' ימים מ"תענית אסתר" עד פורים, ישנו יותר זמן להדר בההכנות דימי הפורים. ו"המעשה הוא העיקר", ו"אין מזרזין אלא למזורזין", בנוגע למבצע פורים בכל מדינה ומדינה, ולשמח את אלו הצריכים את זה במיוחד כמו אלו הנמצאים בבת ירפואה, מושבי זקנים ובתי יתומים וכו'.

משיחת יום ה' פ' תצוה, תענית אסתר מוקדם ה'תש"מ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=21-03-2024

(1) Taanis Esther this year falls out on the 11th of Adar, a date distinguished as the first day eligible for the reading of the Megillah – as the Sages enacted in order to cater to the needs of the villagers. Our concern that the villagers in remote places have the ability to hear the Megillah reading further emphasizes how central Ahavas Yisroel is to Purim, as also emphasized in the mitzvos of Mishloach Manos and Matanos L’evyonim. (2) On a year like this, when there are three days from Taanis Esther to Purim, there is more time to prepare b’hidur for the days of Purim. “Action is the main thing,” and “One urges only those who are vigilant” – with regards to Mivtza Purim in every country, and bringing joy to those in particular need of it, such as those in hospitals, nursing homes, orphanages, etc.

Excerpt from sichah of Thursday, Parashas Tetzaveh, Taanis Esther (Mukdam) 5740

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=21-03-2024

[המשך] ההוראה מזה: ג' מצבים אלו ישנם גם בנוגע לעצת "יצר הרע הזה": תחלה הוא מנסה להפחיד את הילד שלעבוד את ה' זה עבודה קשה מידי. וכשרואה שזה לא מצליח – ממשיך לייעץ לו (ואומר לו) לומר להוריו וכד' שהוא עייף מידי להתפלל ולומר ברכות וכו', ""עוצו עצה . . דברו דבר'", אבל אין לו מה להתפעל מזה כי "עוצו עצה ותופר . . כי עמנו א-ל"! וכאשר היצר רואה שזה לא מצליח – אומר לו שההנהגה ע"פ תורה תדרוש ממנו לפרוש ולמלט את עצמו מהחברה שמסביבו וכו', שלא יוכל לשחק איתם ב"כדור" בשבת וכד' – הנה "עד זקנה . . אמלט", שהקב"ה עוזר לו בזה במשך כל ימי חייו. הידיעה שיש את הכח לבטל את עצת היצר ולנצחו לגמרי – מהווה נתינת-כח לעסוק בעניני תומ"צ בפועל, ומתוך שמחה, ועי"ז ממשיכים "אורה ושמחה" בכל דור ובכל מקום עד ל"שמחת עולם" בגאולה האמיתית והשלימה.

משיחת יום ד' פ' צו, י' אדר שני, ערב תענית אסתר (מוקדם), ה'תשד"מ, לילדי "צבאות השם" שיחיו, בבית הכנסת, אחרי תפילת מנחה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=20-03-2024

[Continuation.] The lesson is: as with “this evil Haman,” these three stages occur with the counsel of “this evil inclination” as well: First the yetzer hara tries to scare a child, telling him that serving Hashem is too difficult. When it sees that this doesn’t work – it “Contrives a scheme” and “speaks words,” telling him to tell his parents, etc. that he’s too tired to daven and say brachos etc. – but the child need not be deterred because “it will be foiled…for G-d is with us.” And when the yetzer hara sees that this doesn’t work either – it tells him how adhering to Torah requires him to remove himself and “be delivered” from certain thing; he won’t be able to play ball like his non-Jewish neighbors on Shabbos etc. – but “To old age I am [with you]…and I will deliver you” – Hashem helps him succeed in this throughout his entire life. The knowledge that one has the power to nullify the counsel of the yetzer hara and be completely victorious over it – empowers one’s practical service of Torah and mitzvos, and with joy, which brings “light and joy” in every generation and every place, up to the “eternal joy” of the true and complete Redemption.Top of Form

Excerpt from sichah of Wednesday, Parshas Tzav, 10 Adar Sheini, Erev Taanis Esther 5744 to Tzivos Hashem

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=20-03-2024

לילדי ישראל היתה השפעה רבה ומכרעת בביטול גזירת המן. וכמסופר במדרש שלאחרי שנחתמו האגרות של גזירת המן פגש מרדכי ג' תינוקות ושאל אותם "פסוק לי פסוקיך" (היינו מהו הפסוק שאתה חי עמו). נענה א' ואמר: "אל תירא מפחד פתאום וגו'". וכדי להראות שזוהי הנהגה של כל ילד יהודי – נענה השני ואמר: "עוצו עצה ותופר וגו'". וכדי להראות שענין זה הוא באופן של "חזקה" – נענה השלישי ואמר: "ועד זקנה אני הוא וגו'". הסדר בג' הפסוקים הוא בהתאם לסדר המאורעות: תחלה הי' זה רק ב"מחשבת המן", וע"ז בא הפסוק "אל תירא וגו'" – שלילת הפחד מדבר העלול לבוא (ומ"שואת רשעים" – שרוצים להחשיך ולהחליש את חיי היום-יום של בנ"י המוארים באור התורה). כאשר מחשבת המן מתגלה בדיבור ומתייעץ עם שרים ומציע אותה לאחשורוש – בא הפסוק "עוצו עצה ותופר וכו'". כאשר הדברים נתקבלו אצל אחשורוש ונגזרה הגזירה בפועל – בא הפסוק "ועד זקנה . . ואמלט" – המילוט וההצלה מגזירה זו [המשך יבוא].

משיחת יום ד' פ' צו, י' אדר שני, ערב תענית אסתר (מוקדם), ה'תשד"מ, לילדי "צבאות השם" שיחיו, בבית הכנסת, אחרי תפילת מנחה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=19-03-2024

The Jewish children played a very determinative role in annulling Haman’s decree. As the Midrash states, when Haman’s decree was sealed, Mordechai encountered three Jewish children and asked them, “Tell me your verse” (that is, the verse that you live by). One replied with the verse “Do not fear sudden terror etc.”; to show that this wasn’t an isolated incident but the conduct of every Jewish child – he asked a second child, who replied with the verse, “Contrive a scheme, but it will be foiled etc.”; then, to show that this has a chazakah – he asked a third child, who replied with the verse, “To your old age I am [with you]…I will deliver you.” The order of the three verses corresponds to the sequence of events: First, [the decree] was only in thought, “Haman’s scheme,” to which comes the verse “Do not fear, etc.” – negating the fear of something that might come (and “the darkness of the wicked” – who wish to darken and weaken the lives of the Jewish people which are illuminated by the light of Torah). Later, Haman’s thought was expressed in speech, when he consulted with other ministers and presented the plan to Achashverosh – to which comes the verse “Contrive a scheme, but it will be foiled, speak a word but it will not materialize etc.” Later, Achashverosh accepted the plan and the decree was enacted – to which comes the verse, “To your old age [I am with you]…I will deliver you” – from the decree. [To be continued].

Excerpt from sichah of Wednesday, Parshas Tzav, 10 Adar Sheini, Erev Taanis Esther 5744 to Tzivos Hashem

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=19-03-2024

ט' אדר הוא היום שבו הועבר המרכז של חסידות חב"ד מחצי כדור העליון לחצי כדור התחתון, בבוא כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו לארצות הברית באופן של קביעות [ובש.ז. (תש"נ) מלאו יובל שנים מאז]. ומעלת הדבר: ידוע הפתגם שבחצי כדור העליון לא הי' מתן תורה בגלוי. ובזה יובן גודל החידוש שדוקא בחצי כדור התחתון נעשה המרכז של חסידות חב"ד – גילוי והפצת פנימיות התורה. והרי עיקר הגילוי במ"ת הי' פנימיות התורה (כמודגש בפסוק "אנכי הוי' אלקים וגו'"). ובכל שנה בט' אדר חוזר ונשנה באופן של "חדשים" החידוש דהמשכת וגילוי פנימיות התורה (בעיקר דמ"ת) בחצי כדור התחתון. יש לערוך התוועדויות ביום זה, ובימים הסמוכים, ובפרט ביום השבת ובימי הפורים, בכל מקום ומקום, ולכל לראש בעיר הבירה של נשיא דורנו, ברוקלין, ש"קדושה לא זזה ממקומה" וכו'. ועוד.

ב' חלקים משיחת אור לט' אדר ה'תש"נ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=18-03-2024

The 9th of Adar (fifty years ago) is the day my father-in-law, the Rebbe, arrived in America, relocating the center of Chabad Chassidus to the lower hemisphere. We know that the giving of the Torah was not originally revealed in the lower hemisphere; thus we can understand the significance of the center of Chassidus Chabad being established here specifically – revealing and spreading the inner dimension of Torah. And the main revelation of the giving of the Torah was the inner dimension of Torah (as emphasized in the verse “I am Hashem your G-d etc.”). Every year on the 9th of Adar, this is repeated and renewed – a renewed revelation of the inner dimension of Torah in the lower hemisphere. Farbrengens should be held to mark the occasion, especially on Shabbos and during the days of Purim, and it should be done everywhere, first and foremost in the capital city of the Nasi Hador, in Brooklyn – “Holiness does not move from its place” etc.

Two excerpts from sichah of 9 Adar 5750

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=18-03-2024

עפ"י מ"ש בנוגע לתוצאות נס פורים "ליהודים היתה אורה וגו'" ואחז"ל "אורה זו תורה" מובן שזה צ"ל הנקודה הפנימית של מבצע פורים – זה לא משנה על איזה פרט בנוגע לפורים ידברו ויעוררו – זה צריך לעורר אצל המושפעים והמודרכים ש"אורה זו תורה", יוקר התורה. אין דבר יקר יותר מ"חיים" והרי התורה "היא חיינו"! ו"המעשה הוא העיקר" – ללמוד התורה, ובאופן של "חיות" ו"אורה", ו"כל המרבה ה"ז משובח". וזוהי נקודה העיקרית והפנימית של התוועדות זו – לעורר מבעוד מועד על ה"שטורעם" המיוחד שצ"ל במבצע פורים בנוגע ללימוד התורה ולחינוך עפ"י תורה, כדי שיתכוננו לזה. ובעצם, הדבר מפורש בגמ' עה"פ "קיימו וקבלו היהודים וגו'", שבימי הפורים "קיימו מה שקיבלו כבר" בשעת מ"ת, וגם "על זרעם", במשך כל הדורות כולם. וכאשר פועלים על הזולת, הנה ה' מאיר לו פניו בכל הענינים, ובמיוחד – להצלחה מופלגה בלימוד התורה שלו.

ב' חלקים משיחת יום ג', ז' אדר שני ה'תשל"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=17-03-2024

On the verse, “The Jews had light and joy and gladness and honor,” the Gemara says, “light means Torah;” that is, the result of Purim was that it led to more Torah study, and this must also be inner purpose of Mivtza Purim: no matter what aspect of Purim is being emphasized and discussed, it must inspire people to understand that “light means Torah” – the preciousness of Torah. Nothing is more precious to a person than his life, and the Torah “is our life!” And “action is the main thing” – to study Torah, with enthusiasm and light, and “whoever increases in this, is praiseworthy.” This is the inner purpose of this farbrengen: to emphasize in advance that Mivtza Purim must be done with a focus toward increasing in Torah study and education according to Torah. And in truth, this is mentioned explicitly in the Gemara on the verse “The Jews upheld and accepted etc.,” during the days of Purim “what they had already accepted” when the Torah was given, and they accepted it “upon their offspring” as well, for all generations. And when we one influences others in this regard, Hashem shines His countenance toward him in everything, and especially, granting him tremendous success in his Torah study.

Two excerpts from sichah of Tuesday, 7 Adar Sheini 5736

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=17-03-2024

לזכות שניאור זלמן הכהן בן רוזה חנה שי' ליום ההולדת שלו ז' אדר – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות
נדבת אביו ר' ‏אברהם הכהן שי'‏

מכיון ש"אתם המעט מכל העמים" [שביעי דפ' ואתחנן], ובעם ישראל גופא - אלו שנזהרים בקיום תומ"צ עד לדקדוק קל של ד"ס, הם המיעוט, ובכ"א מישראל גופא - עניניו הרוחניים הם במיעוט לגבי עניניו - נשאלת השאלה: מהי התועלת בכללות ה"מלחמה" על קיום תומ"צ בהידור וכו', והרי סוכ"ס נשארים במיעוט לגבי הרוב?! והתירוץ עפ"י החידוש שנתגלה לאחרונה בחכמות חיצוניות בנוגע לענין ה"אָטאָם", שלא ה"כמות" היא הקובעת, כ"א ניצול כל האיכות שיש אפי' בכמות קטנה ביותר, ע"י חלוקתו לחלקים קטנים ביותר - ענין הביטול. והמוסר השכל: אין להתפעל מהעובדה ש"אתם המעט וגו'", כי כשמגלים את הכחות הנעלמים שב"מעט", כח המס"נ, יש בכח של כמות קטנה ביותר, "אָטאָם" אחד, "להפוך" עיר שלימה ולכבוש עולם שלם. וע"ד ה"אחד הי' אברהם" - בהיותו אחד ויחידי כבש את העולם כולו עי"ז ש"ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם".

ב' חלקים משיחת פורים תשי"א

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=16-08-2024

Being that “You are the least of all the peoples” [as it says in shevi’i of Parashas Va’eschanan], and among Jews themselves – those who are meticulous to keep every minor Rabbinic requirement are the minority, and with every Jew individually, one’s spiritual matters are the minority compared to his physical matters – the question arises: what’s the point of this whole battle for keeping mitzvos etc., if ultimately they will still remain the minority? The answer can be found in recent the recent scientific discovery about the power of the atom: they discovered that what matters is not quantity, but to fully utilize the quality within it, which is done by splitting it – bittul. The lesson is that one must not be deterred by the fact that “you are the least.” Rather, when you reveal and utilize the powers hidden within that small quantity, you can overturn an entire city and conquer the entire world. As we see with “Avraham, who was one” – though he was just one person, he conquered the entire world and “called there in the name of Hashem, G-d of the world” – “he caused others to call.”

2 excerpts from sichah of Purim 5711

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=16-08-2024

לע"נ מרת צבי' אדל בת ר' צבי ע"ה ליום היארצייט שלה י"ב מנחם-אב. ת.נ.צ.ב.ה.

במדינה זו, שענין ה"פרסומת" תופס מקום עיקרי, קשה לפעול שעכ"פ בנוגע לענינים של פועל יעסוק בזה בכל כחו אפי' אם לא יתנו לו "יישר כח" וכו'. ועד"ז בנוגע העבודה דהמשכת "עיקר שכינה בתחתונים", שעיקר הפעולה בזה בזמן הגלות היא בארצות הברית, מוטלת עלינו האחריות לזה, ובודאי שלא צ"ל נפק"מ אם הדבר יתפרסם או לא – העיקר לפעול א"ז במקומו וזמנו עתה! וכמו שלומדים מעשיית המשכן שלא נימנו שמותיהם של עושי המלאכה (באופן כללי)! ובאמת נבנה המשכן והוקם אך ורק בכחו של משה רבינו [כמ"ש ברביעי דפ' פקודי]! ועד"ז בדורנו צריך לדעת שהקמת המשכן בכ"מ הוא בכחו וע"י הרבי! ומכיון שענין המשכן הוא השראת השכינה, הנה גם לאחר הקמתו בפועל, מיום ליום הולכת ומתרבה הקדושה שבו [וזהו הביאור במענת כ"ק אדנ"ע על השאלה מהו החילוק בין לימוד מאמר בפעם ה-60 לפעם ה-59 (כהוראת אביו ללמוד כל מאמר 60 פעם) – שזהו גדול יותר מהחילוק שבין פעם ה-60 לפעם הא'!], ועד"ז בנוגע למשכן שבכ"א: גם לאחר הקמתו צ"ל "מעלין בקודש" בכל יום. ומכיון שהוא מקושר למנהיג הדור שהוא "בלי גבול", הרי גם עבודתו צ"ל ללא הגבלות!

משיחת י' שבט ה'תשי"ד

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=15-03-2024

In this country, “advertising” stands at the forefront of everything, and it is difficult to get people to fully invest themselves into something without giving them publicity for it etc. etc. Today, when the work of bringing “the essence of the Shechinah to the lower realms” takes place primarily in the United States, it must be done whether it gets publicized or not – the main thing is to actually make it happen here and now. We learn this from the construction of the Mishkan, where the people who constructed it are generally not mentioned by name. And the truth is that the Mishkan was built and erected only by the power of Moshe Rabbeinu (as it says in Revi’i of Parashas Pekudei). Similarly, in our generation, one must know that the building of the Mishkan in every place is by the power of and through the Rebbe! Since the function of the Mishkan is the indwelling of the Shechinah, therefore, even after it has been built, its holiness constantly increases every day (like the explanation of the Rebbe Maharash’s instruction to the Rebbe Nishmaso Eden’ to review every maamar 60 times – that the difference between the 60th time and the 59th time is even greater than the difference between the 60th time and the first time). The same applies to the Mishkan within every Jew: even after it has been built, one must “ascend in holiness” every day. And since one is connected to the leader of the generation, who is without limit, his Divine service must also be without limit.

Excerpt from sichah of Yud Shevat 5714

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=15-03-2024

בשיעור רמב"ם היומי מבאר חומר הענין דעדות שקר: א) "מאיימין עליהם בפני הכל, ומודיעין אותם כח עדות שקר, ובושת המעיד בה בעולם הזה ובעולם הבא", דלא מצינו זה בשאר איסורי התורה ואפי' באיסורי סקילה ב) "אמר לו בו ועמוד עם העד ולא תעיד כדי שיראה הלוה ויפחד ויעלה על דעתו שאתם שני עדים ויודה מעצמו הרי זה אסור . . ועל זה וכיוצא בזה נאמר מדבר שקר תרחק" - שהענין דעדות שקר הוא חמור כ"כ שאפי' להראות את עצמו כאילו הוא מעיד ועי"ז יכול להיות שהלוה יודה ויעשה תשובה - אסור!, והביאור: מכיון שכל ענינו של יהודי הוא להיות "אתם עדי" - עדות על הקב"ה "שם שמים מתאהב על ידך", וכשמעיד עדות שקר ח"ו ה"ז חילול השם והיפך ענינו, וחילול ה' הוא ענין חמור ביותר וכו'.

ג' חלקים משיחת פורים קטן תשמ"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=14-03-2024

Today’s Rambam discusses the severity of giving false testimony: (1) “They are warned in the presence of all the onlookers, and made aware of the severity of giving false testimony and the shame suffered by those who give such testimony in this world and in the world to come.” This is something we don’t find in other Torah prohibitions, not even severe prohibitions punishable by stoning. (2) “If one says to another: ‘Come and stand together with the [one] witness [I already have]. You do not have to testify, but the borrower will become frightened and panic, thinking that you are two witnesses and he will admit the debt on his own volition’…With regard to this and similar matter it says: ‘Keep distant from a false word.’” False testimony is so severe even for one to even give the appearance that he is going to testify –and in a way that will bring the borrower to confess and do teshuvah – is forbidden. The reason is because the whole purpose of a Jew’s creation is to be “My witnesses” – to serve as testimony to Hashem and for “the name of Heaven to be beloved through you.” Thus, when one gives false testimony chas v’shalom, he defies the whole purpose of his creation, and desecrates Hashem’s Name – something exceedingly severe etc.

Three excerpts from sichah of Purim Katan 5746

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=14-03-2024

[המשך] כוונת הדיבורים אינה שהמלמד צ"ל יר"ש – מאי קמ"ל?!, אלא שהתלמיד צריך להרגיש שה"קמץ א' אָ" שלומד, זהו אותו "קמץ א' אָ" של "אנכי ה"א וגו'! ובמילא, יודע המלמד, שב"אל"ף" זה נכלל, ונוטע בילד, כל התורה כולה! ואם המלמד טוען שבזמנו לא ראה שישימו בישיבה את הדגש על יר"ש – הרי בזמנו היו בבחי' "בריאים", משא"כ בזמננו ר"ל, הנה כל ר"י או ר"מ וכיו"ב ה"ה בבחי' "רופא נשמות עמו ישראל"! ואסור לתת לילד בגיל 15-18 שנה לתעות לבד בחושך של זמננו! וראשית הכל יש להעמידו בקרן אורה שידע שהוא בנו של הקב"ה שמסתכל על הנהגתו! ולכן לומד אתו גם תורה. ולימוד התורה הוא כדי שיהי' "כופר בעבודה זרה" (ועש"ז נק' "יהודים", כמ"ש במגילה). וענין זה צריך המדריך להחדיר לילד כבר בגיל קטן כאשר רק הולך ל"גן" ומשחק ולומד א"ב – שיסוד הכל הוא "אנכי ה' אלקיך"! ועאכו"כ כאשר הילד מתבגר ונהי' בר/בת מצוה וכו'. וזהו הלימוד מימי הפורים – מרדכי, ראש הסנהדרין, התעסק בעצמו בזה! וזה ביטל ומבטל את כל הגזירות.

משיחת פורים ה'תשל"ה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=13-03-2024

The point is not that the teacher must be a Yerei Shamayim – that much is obvious. Rather, the point is that the student must get the sense that the kamatz-alef-uh he learns is the kamatz-alef-uh of Anochi Hashem Elokecha, which includes the entire Torah, and thus the teacher instills the entire Torah in the child. And if the teacher argues that back in his day, there was no such emphasis in yeshiva on instilling Yiras Shamayim – back then, people were “healthy,” but these days, Rachmana litzlan, every teacher and educator is considered a “healer of the souls of the Jewish people”! One cannot leave a child to wander alone in the darkness! The first thing is to put him in a place of light, to know that he is a child of Hashem, Who watches over him and examines his conduct. This is the purpose of teaching him Torah; the Torah study is necessary to ensure he will “repudiate idolatry” (which is quality for which we are called “Yehudim,” as the Gemara says in Megillah). And the educator must instill this in the child already at a young age, when the child goes to play in kindergarten and learns the Alef-Beis – that the foundation of everything is Anochi Hashem Elokecha. And all the more so when the child becomes Bar/Bas Mitzvah etc. This is the lesson from the days of Purim – that Mordechai, the head of the Sanhedrin, personally involved himself in this – and this is what nullified and will nullify all decrees.

Excerpt from sichah of Purim 5735

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=13-03-2024

לזכות שלום אברהם בן קרן ברכה לבנה שי' ליום ההולדת שלו ג' אדר שני - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

נדבת ‏הוריו ר' יהודה וזוגתו שיחיו גוזלן