Explorez tous les épisodes du podcast סיפורים לפני השינה 🛌🏻 לילה טוב

כל יום, מיכאל מתגנב לחדר העבודה של אבא, לראות שהמתנה עדיין שם - מונחת על הארון, מוסתרת מאחורי קופסאות קרטון כדי שאיש לא יראה אותה, ארוזה בנייר כחול וקשורה בסרט זהב.

הוא מטלטל אותה בעדינות, מקשיב לה, מניח והולך, אבל דימוי המתנה לא עוזב אותו. הוא חושב על המתנה כל הזמן ובכל מקום, בחדרו, בבית הספר, בגן השעשועים.

לְנִמְרוֹד יֵשׁ מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב לְהַגִּיד לְאִמָּא שֶׁלּוֹ, אֲבָל הִיא בְּאֶמְצַע שִׂיחַת טֵלֵפוֹן, אָז הִיא מְבַקֶּשֶׁת מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר עַל הַמַּחְשָׁבָה שֶׁלּוֹ עַד שֶׁהִיא תְּסַיֵּם לְדַבֵּר. נִמְרוֹד הוֹלֵךְ לַחֶדֶר שֶׁלּוֹ, מֵנִיחַ אֶת הַמַּחְשָׁבָה בְּקֻפְסַת נַעֲלַיִם וּמְרַפֵּד בְּצֶמֶר גֶּפֶן שֶׁיִּהְיֶה לָהּ נָעִים. אֲבָל אָז מִתְבָּרֵר שֶׁלַּמַּחְשָׁבָה יֵשׁ רְצוֹנוֹת מִשֶּׁלָּהּ. מחשבה ממתינה הוא ספר ילדים שנכתב על ידי אשכול נבו ואויר על ידי דייוויד הול. הספר יצא לאור בשנת 2022 על ידי כנרת זמורה-ביתן דביר.

היה היה פיל בשם יוסי, פיל גדול, חכם ויפהפה, שגר ביער קסום וירוק.

כל בוקר, כשקרני השמש הראשונות פילסו את דרכן בין ענפי העצים, היה יוסי מתעורר ומתחיל את יומו בחיפוש אחר הרפתקה חדשה.

אבל בוקר אחד, כאשר הוא פסע על כפות הרגליים הגדולות והכבדות שלו, הוא הרגיש משהו שלא הרגיש קודם – קרירות בבוקר.

הוא חשב לעצמו, "מה זה? אולי הרגליים שלי לא רגילות כפי שחשבתי!"

הוא הלך וחשב, ואז הבין: "אני חייב למצוא משהו שיחמם את הרגליים שלי, משהו שייתן לי תחושת נוחות, חום, וסטייל."

יוסי היה פיל אופנתי במיוחד, שתמיד אהב להיות במרכז העניינים ולנסות דברים חדשים.

לכן הוא החליט שצריך למצוא גרביים.

ביער ירוק וקסום, בין עצים גבוהים ופרחים צבעוניים, חיה זיקית קטנה ושובבה בשם תמר.

תמר הייתה חכמה, היא תמיד מצאה דרכים להסתתר ולחמוק מכל חיה ביער.

אבל היה דבר אחד שתמר לא אהבה – את הצבע שלה.

בעוד שכל בעלי החיים ביער היו גאים בצבעים שלהם, תמר הרגישה שהצבעים שלה פשוט לא מתאימים לה.

ביער קסום וירוק, בין הרים גבוהים ונהרות צלולים, חי חתול קטן בשם גיא.

גיא היה חתול חביב, עם פרווה רכה בצבע חום כהה ועיניים ירוקות כמו עלים רעננים באביב.

הוא היה ידוע ביער בזכות השובבות והחוכמה שלו, ותמיד ידע איך לשעשע את חבריו.

אבל למרות כל זה, גיא הרגיש שחסר לו משהו.

הוא תמיד רצה להיות מיוחד, כזה שכולם יראו בו משהו מעבר למה שהוא היה.

הוא היה מסתכל על יתר החיות ביער, וראה בהן תכונות מדהימות — הציפור סופי ששרה שירים מקסימים, הארנב שהצליח לקפוץ רחוק מאוד, והזאב שהיה כל כך חזק ויציב.

גיא היה תמיד מרגיש קצת פחות מהן.

יום אחד, כשגיא טייל ביער, גיא מצא משהו לא רגיל.

בין העצים, בתוך עלים שנפלו מהעץ, הוא הבחין במשהו מבריק.

הוא התקרב בזהירות וגילה זנב מזהב נוצץ .

ביער רחוק וסבוך הייתה ציפור בשם נעמי, שהייתה ידועה כאחת הציפורים המהירות והזריזות ביותר.

היא הייתה עפה בין העצים כמו הרוח וכולם העריצו את יכולתה לעוף מבלי להתעייף.

כל בוקר, כשהשמש זרחה, הייתה נעמי מתעוררת, פורשת את כנפיה ופוצחת בציוץ שמח שהפיג את השקט ביער.

אבל יום אחד, כשנעמי התעוררה משהו היה שונה.

היא פרשה את כנפיה כמו תמיד, אך הפעם, כאשר ניסתה להמריא, היא הרגישה כאילו משהו עוצר אותה.

היא ניסתה שוב ושוב, אך לא הצליחה לעוף.

כאילו כל הכוח שהיה לה בכנפיים נעלם בבת אחת.

תחושת חוסר האונים שהציפה אותה לא הייתה קלה.

נעמי לא ידעה מה לעשות.

ביער רחב וקסום, חי האריה ליאון.

ליאון האריה היה המלך של היער, כולם העריכו אותו על כוחו, מהירותו, וביטחונו.

אף אחד לא היה מעז להתקרב אליו והוא תמיד ידע לשמור על סדר ביער.

עם זאת, בתוך ליבו, היה סוד אחד קטן שהוא לא סיפר לאף אחד: ליאון פחד מהצל שלו.

במפעל קטן עמוס במכונות ומסועים אינסופיים, עבד רובוט בשם רמבו.

תפקידו היה פשוט וברור: לסדר קופסאות על המסוע ולוודא שהן מגיעות למקומן בזמן.

רמבו היה רובוט מדויק ויעיל, כל יום היה נראה בדיוק כמו הקודם.

הוא היה מבצע את עבודתו בצורה מושלמת, לא טועה לעולם.

כל יום היה כמו העתק מושלם של קודמו.

אבל יום אחד, הכל השתנה.

פעם אחת, בקצה היער השקט, חיה לה חבורת חיות בשלום ובשלווה. הארנבים דילגו בין השיחים, הציפורים צייצו מנגינות מתוקות, והצבונים זחלו להם לאטם על גדות הנחל.

בין כל החיות, גר גם עכברון קטן בשם עזרא. אבל לעזרא היה משהו מיוחד: הוא לא ידע ללחוש.

בערב חג החנוכה הַשַׁמָּשׁ לא רוצה להדליק את הנרות. הוא חושש שלא תישאר לו אש אם יחלק אותה לשאר הנרות. ספר מיוחד החוגג את חנוכה ואת הטוב שלעולם אינו נגמר גם אם חולקים בו עם אחרים. מבוסס על מקור תלמודי.  

בקצה השכונה, בדיוק מול הגן, מוצאים הילדים שדה קטן וריק  שיש בו רק שיחים גבעולים ועפר, והוא יכול להיות דרך קיצור מצוינת. המבוגרים רוצים לסלול בו שביל כי אין בו כלום, אבל הילדים מגלים ש"יש בו כלום": זיקית, שרקרק, צבּה, פשפשים, נברן ופרפרה. אחרי חשיבה מרובה נמצא הפתרון: הקמת גשר עץ קטן מעל השדה ועליו שלט שמציע: "אם תשבו בשקט ובסבלנות ותסתכלו סביב – תגלו כמה מהדברים הכי נפלאים בעולם". סיפור עדין על הטבע שסביבנו.

גלילאה עוד קטנה, אבל כבר מחכה לצאת למסע של גדולים, לגלות את המקומות הכי בעולם!
טוב שיש לה כובע ישן ולחש קסמים, בעזרתם אפשר להגיע לכל מקום על פני הגלובוס.
גלילאה קופצת מהמקום הכי קר למקום הכי צבעוני. אך מה מכל המקומות הוא המקום הכי שלה?

צופית יושבת בין ענפי עץ התות, מדמיינת, חולמת ויוצרת מלמעלה עולם מופלא ועשיר משלה. דרך ענפיו של העץ היא מתבוננת בחילופי העונות, בפלאי הטבע ובשִׂמחה שהם מביאים. ספר עדין על ילדה חולמנית ועל הכוח שיש לדמיון ולטבע בחיינו.

המחשבות הכי מעניינות של טודי מגיעות לפני השינה. למשל: איזה מזל שיש רק שתי רגליים כי היה קשה למצוא שלישיית גרביים, ומה היינו עושים עם כל המכנסיים? איזה מזל שיש המון מנגינות וצלילים! כמה טוב שיש המון צבעים ולא הכול אפור! סיפור משעשע, מלא מעוף ויצירתיות על היכולת של ילדים להבין, לדמיין וליצור.

עכבר חופר בגינה ומחפש משהו... אבל איזה משהו? - משהו נפלא, מקסים, נהדר ונוצץ! ארנבת, קיפוד, גירית וצב מצטרפים אליו וכולם יחד מחפשים, עד שהם מגלים דבר נפלא שממנו יכולה כל החבורה ליהנות יחד.

ארנבת, קיפוד, גירית וצב לא יודעים מהו ה״משהו" שעכבר חופר ומחפש, ובכל זאת הם מצטרפים אליו לחיפושים ומתגייסים בהתלהבות לעזור לו לחפור. החמישה מלמדים אותנו שאם נענים ברוח טובה לחוויות שבדרך, זוכים להתפעם מהדברים היומיומיים, להבחין ביופי ולהפיק יחד הנאה מעשייה משותפת.

ציונה היא ציפור שנולדה עם כנף אחת בלבד, ולכן אינה יכולה לעוף. כאשר מגיע החורף הקר, חברותיה של ציונה נודדות לארץ חמה, אך היא אינה יכולה לעוף ולנדוד איתן. עקב כך, ציונה נשארת לבדה בעמק ונאלצת להמתין ששאר הציפורים יחזרו.

בזמן שציונה מחכה, היא יוצאת למסע צבעוני, שבמהלכו היא פוגשת חברים חדשים ובלתי נשכחים: אופניים כחולים עם גלגל אחד, ציפורים נודדות, סיר מבולבל ללא מכסה, שעון ללא מחוגים, גיטרה סגולה ללא מיתרים וקשת גדולה ללא צבעים.

הספר מתאר את הקשר בין סבא לנכדתו הדס. ערב אחד סבא של הדס הגיע לבקר והביא עימו מתנות, ספר חדש וגלידה בגביע. הסבא רצה לבלות את הערב עם נכדתו האהובה, אך כאשר אימה ביקשה ממנה לבצע את מטלות הערב, העניינים החלו להשתבש. הסבא ליווה אותה בביצוע מטלותיה, אך התנהגותו הילדותית בלבלה אותה והקשתה עליה לבצע את המטלות.

איש אחד רצה בית גדול, בית ענק, בית עם מאה חדרים.

בחדר אחד הוא שׂם שולחנות, בשני – כיסאות, ובשלישי –מזלגות. אבל מה יקרה כשהאיש יהיה רעב? "הבית הזה גדול מדי בשבילי," הוא אומר.

האיש עובר לגור בחדר מספר מאה, שנותר ריק, ומכניס אליו רק את מה שצריך. ומה עם כל היתר? את החפצים הוא מוכר, ואת החדרים הוא משכיר, ועכשיו יש לו כל מה שהוא צריך – בית ושכנים טובים. סיפור מלא הומור ומוסר השכל בצידו
מאת הסופרת האהובה חיה שנהב, מחברת
״מיץ פטל״, והמאייר עטור הפרסים ירמי פינקוס.

לא תמיד קל להיות קטן.

עכבר זעיר ומבוהל, שאף אחד אינו מבחין בו, מחליט ללמוד לשאוג. הוא מתייצב אל מול הסכנה ומגלה שגם היצור הכי קטן יכול להיות בעל לב ואומץ של אריה.

"אתם אולי לא תאמינו, אבל זה מה שקרה: גמרתי להכין שיעורים, השקיתי את העציצים [...] הלכתי למטבח [...] שמעתי צפצוף מוזר [...] ונשארתי רק בתחתונים [...] נשבר הענף [...] הופיע פתאום רופוס [...] ראיתי שני שודדים עם מסכות על הפנים [...]"
וכך יואב מספר ומגלגל זה אחר זה עוד ועוד סיפורים שלעולם לא נגמרים.
יוסי אבולעפיה כתב ואייר סיפור מרתק על ילד שופע דמיון שלא מפסיק להמציא

לְאִמָּא אֶלִיפְּסָה וּלְאַבָּא מַלְבֵּן

נוֹלַד בְּמַזָּל טוֹב – בֵּן.

וְכָל הַצּוּרוֹת לִחְשְׁשׁוּ בְּיֵאוּשׁ:

"אוֹי וַאֲבוֹי,

תִּסְתַּכְּלוּ,

הוּא קִשְׁקוּשׁ!

וְקִשְׁקוּשׁ זֶה אָיֹם,

קִשְׁקוּשׁ זֶה נוֹרָא,

קִשְׁקוּשׁ זֶה...

בִּכְלָל לֹא צוּרָה!"

ביום גשם רטוב ואפור שני ילדים יושבים בביתם, משועממים. לפתע פורץ לחייהם חתול תעלול, יצור ססגוני ופרוע שמלמד אותם משחקים שונים ומשונים ובדרך גם הופך את כל הבית עם תעלוליו המטורפים.
ספר קלאסי של דוקטור סוס, מלא בחריזה שוטפת ודמיון פרוע וקסום. חתול תעלול הוא ספר שכל ילד בעל דמיון מפותח יאהב.

סיפור מלא הומור ומרגש על פרדיננד הפר
שרצה להריח פרחים
ולא להילחם כמו כל הפרים האחרים.
הספר הנפלא הזה עם העיצוב הקלאסי והאיורים המשעשעים
שומר על קסמו וממשיך לשמור על מעמדו
כקלאסיקה לכל המשפחה.

העץ הנדיב/ ש. סילברסטיין פעם אחת היה עץ, והוא אהב ילד קטן אחד. וכל יום הילד היה בא ואוסף את העלים של העץ ועושה מהם כתרים ומשחק במלך היער. הוא היה מטפס על גזע העץ ומתנדנד לו על הענפים ואוכל תפוחי עץ, וכשהילד היה מתעייף, הוא היה נרדם בצילו של העץ. והילד אהב מאד מאד את העץ. והעץ היה מאושר.אך הזמן חלף לו, והילד הלך וגדל, ולעתים קרובות העץ נשאר לבד. ואז הילד בא יום אחד אל העץ, והעץ אמר לו: "בוא ילד, בוא תטפס על הגזע שלי, תתנדנד על הענפים ותאכל תפוחים ותשחק בצילי ותהיה מאושר". "אני יותר מדי גדול בשביל לטפס ולשחק" אמר הילד. "אני רוצה לקנות דברים ולעשות חיים. אני רוצה קצת כסף. אתה יכול לתת לי קצת כסף?" "אני מצטער". אמר העץ "אבל אין לי כסף. יש לי רק עלים ותפוחים. קח את התפוחים שלי ילד, תמכור אותם בעיר. כך יהיה לך כסף ותהיה מאושר". ואז הילד טיפס על העץ וקטף ממנו את התפוחים ולקח אותם אתו. והעץ היה מאושר. אבל הילד לא חזר הרבה זמן. והעץ היה עצוב. ואז יום אחד חזר הילד והעץ רעד מרוב שמחה ואמר: "בוא ילד, תטפס על הגזע שלי, ותתנדנד על הענפים ותהיה מאושר." "אני יותר מדי עסוק בשביל לטפס על עצים" אמר הילד. "אני רוצה בית, שיהיה לי חם" הוא אמר. "אני רוצה אישה ואני רוצה ילדים, ובשביל זה אני צריך בית, שיהיה לי חם". הוא אמר . "אתה יכול לתת לי בית?" "אין לי בית" אמר העץ "היער הוא ביתי, אבל אתה יכול לקצץ את הענפים שלי ולבנות בית. אז תהיה מאושר. הילד קיצץ לעץ את ענפיו ולקח אותם אתו לבנות את ביתו. והעץ היה מאושר. אבל הילד הלך ולא חזר הרבה זמן. וכשהוא חזר העץ היה כל כך מאושר שבקושי הצליח לדבר. "בוא ילד" הוא לחש. "בוא תשחק". "אני יותר מדי זקן ועצוב בשביל לשחק". אמר הילד. "אני רוצה סירה שתיקח אותי הרחק הרחק מכאן. אתה יכול לתת לי סירה? " "כרות את הגזע שלי ותבנה לך סירה" אמר העץ. "כך תוכל להפליג למרחקים ... ותהיה מאושר. " הילד כרת את הגזע ובנה סירה והפליג למרחקים.והעץ היה מאושר אבל לא מאושר ממש. ואחרי הרבה זמן הילד חזר שוב. "אני מצטער ילד." אמר העץ. "אבל לא נשאר לי שום דבר לתת לך – התפוחים שלי כבר אינם". "השיניים שלי יותר מדי חלשות בשביל תפוחים". אמר הילד. "הענפים שלי כבר אינם" אמר העץ "לא תוכל להתנדנד עליהם". "אני יותר מדי זקן בשביל להתנדנד על הענפים" אמר הילד. "הגזע שלי כבר איננו" אמר העץ "לא תוכל לטפס" . "אני יותר מדי עייף בשביל לטפס" אמר הילד. "אני מצטער" אמר העץ "הלוואי שיכולתי לתת לך משהו... אבל לא נשאר לי כלום. אני סתם גזע כרות זקן. אני מצטער". "אני לא צריך הרבה עכשיו". אמר הילד. "רק מקום שקט לשבת ולנוח. אני עייף מאד." "אם כך" אמר העץ וזקף את עצמו כמה שרק הצליח "אם כך גזע כרות זקן הוא כן טוב בשביל לשבת ולנוח. בוא ילד, שב לך ותנוח". והילד היה מאושר והעץ היה מאושר.

בהצלחה!
הגיע היום
אתה יוצא למקומות נפלאים !
אז שלום.
עם רגלים בנעלים,
עם שכל בראש -
תמצא את הדרך שלך,
אל תחשוש.
אתה יכול ויודע, מוכן ומזומן,
ואתה הוא זה שיחליט לאן.
תסתכל ברחובות מלפנים, מאחור,
יש רחוב שתחליט: "לא כדאי לי לבחור".
עם רגלים טובות, ועם שכל לחשוב,
תזהר לא ללכת ברחוב קצת לא טוב.
אם בכלל לא תמצא
אף רחוב שתאהב -
תעזוב את העיר
ותצא למרחב.
אל שטח פתוח
לאוויר ולרוח.
שם קורים הדברים,
שתדע לך,
למטיילים עם רגלים
וראש כמו שלך.
כשיקרה הדבר
אל תפחד, אל תזיע,
תמשיך ותלך
ותראה שתגיע.
אם יוצאים
מגיעים למקומות נפלאים!
תמריא לגבהים
בנופים רחוקים,
עם המעופפים
מרקיעי השחקים.
אתה לא תשאר אחרון בשורה,
תעבור את כולם בטיסה מהירה.
לאן שתעוף - תעוף טוב יותר.
תגיע ראשון! תגיע מהר!
חוץ מ... אם אתה לא.
לפעמים אתה לא.
מצטער לספר,
האמת היא פשוטה,
נתקלים,
נכשלים,
לפעמים גם אתה.
תתקל במקל
קוצני במיו - חד.
הקבוצה תתקדם,
תשאר שם לבד.
תקפוץ מן הקוץ,
קצת יכאב, לא נורא,
קרוב לוודאי
שתהיה בצרה.
כשאתה בצרה
לא נעים בכלל.
לצאת מצרה
זה לא כל כך קל.
תראה רחובות בלי סימן, בלי מספר,
חשוך. פה ושם רק חלון מואר,
אפשר שם לפצוע מרפק או סנטר!
תיכנס? זה מפחיד! תישאר? עוד יותר!
מה כבר תרוויח? על מה תוותר?
ולאן תיכנס? לימין או לשמאל?
רק שלושת-רבעי-שמאל? או בכלל? או הכל?
תתגנב מהצד? מסביב? מאחור?
זה בכלל לא פשוט, תבין ותזכור,
לבחור שבוחר שיבחר מה לבחור.
אולי תתבלבל,
ותרוץ, ותדהר,
בשביל מתעקל, שובר ראש וצואר,
דרך שטח מוזר, בין צורות ארוכות,
שמוביל לכיוון מדרגות רחוקות,
למקום רע מאוד: מקום לחכות.
... כי שם רק מחכים.
מחכים לרכבת, לגשם, לקור,
מחכים בישיבה או עומדים בתור,
מחכים למכתב, מחכים לבשורה,
מחכים שתצמח על ראשם שערה,
מחכים ל"כן" מחכים ל"לא",
כל אחד מחכה לעניין שלו.
לא!
זה לא בשבילך!
אתה לא תחכה.
תתחמק די מהר,
ותמצא מקומות
מוזיקליים יותר.
עם דגלים! עם פילים!
שוב תדהר! בגדול!
יבוא מה שיבוא! מוכן לכל!
מוכן, כי אתה בחור שיכול.
הי, עוד יש מקומות נפלאים לעבור,
תחרויות לנצח, נקודות לצבור.
משחקים מבריקים, תרגילים מעולים,
תנצח את כל המנצחים הגדולים!
יכירו אותך! תהיה מפורסם!
תופיע בטלויזיה בכל העולם!
חוץ מ... אם אתה לא.
לפעמים אתה לא.
לפעמים זה קורה,
תשחק לבד.
לא תוכל לנצח
כי אין אף אחד.
לבד,
אם תאהב זאת, או לא תאהב,
לבד זה מצב,
שתהיה בו זמן רב.
כשתהיה לבד, יש סיכוי לא רע
שתראה דברים מפחידים נורא.
יש כאלה, בדרך בין שם ובין הלאה,
שיפחידו אותך להמשיך למעלה.
אם אתה תמשיך
גם אם יש סערה,
ותמשיך
אם אורב האויב הנורא,
ותמשיך
גם אם קרוק-קרע צועק מעליך,
ותמשיך
אם בקעות נבקעות לרגליך,
וידיך רפות
ודולפות נעליך.
תגיע רחוק,
ותמשיך ותצעד,
עם כל בעיה
תתמודד מיד.
לפעמים תסתבך,
לפעמים יש צרות,
תסתבך
בין המון ציפורים מוזרות.
תתקדם בזהירות,
בתבונה, זה לא קל.
החיים הם חכמה של שיווי משקל.
רק תזכור להיות זריז ואמין,
ואסור שתחליף רגל שמאל בימין.
תצליח? נכון?
תצליח! נכון!
(תשעים ותשעה אחוז ביטחון)
ילד, אתה עוד תזיז הרים.
אז...
אם שמך פוקסי, בוקסי, הושע,
אחמד, עומר, נטע, לאה או זשל"ב.
המקומות נפלאים!
זה היום שלך!
ההר מחכה!
אז... צא לדרכך!

בילי ביקסבי מצא בחדרו דרקון. דרקון נחמד וידידותי.הם הפכו לחברים.

יום אחד הדרקון השתנה... כשהופיע דרקון בבית משפחת ביקסבי, בילי רצה לטפל בו, אך אמא התעקשה שהוא אינו קיים כלל. אלא שככל שניסו להתעלם מן הדרקון, כך גדל היצור עוד ועוד.  מה אתם חושבים: היה או לא היה דרקון?

חבובוטף נותנים בראש! נותנים ברוק! הצטרפו לקרמיט, פיגי ושאר החברים כשהם מראים את החפצים האהובים עליהם, מספרים מה הם הכי אוהבים לעשות ומפעילים את הדמיון. "חבובוטף", הסדרה החדשה של דיסני, חוקרת את העולם חסר הגבולות של משחקי הדמיון ומטפחת את החשיבה היצירתית של ילדי הגן בעולם גדוש הרפתקאות וכיף!

גורדון היה קטר שחצן מאוד. הוא רצה להוכיח שהוא הטוב מכל הקטרים. מה קרה לו באמצע המסלה? איזה לקח חשוב הוא למד? וממה צחקו כלם בסוף הספור? את התשובות תמצאו בספר גורדון יורד מהפסים, המבסס על סדרת הטלויזיה המצליחה תומס הקטר.

מבסס על סדרת תומס הקטר

יום אחד הגיע כדור פורח לאי סודור, אבל הקטרים לא שמחו בכלל. למה פחדו הקטרים מהכדור האדום? מה עשה ג'יימס, כשהכדור הפורח נחת לו פתאום על הראש? ואיזה חלום מתוק חלם תומס באותו לילה? את התשובות תמצאו בספר תומס, ג'יימס והבלון האדום, המבוסס על סדרת הטלוויזיה המצליחה תומס הקטר.

תומס הקטר וחבריו למסילה הם פרי דמיונו של הסופר האנגלי ו' אודרי. הוא המציא את קורותיהם כשהיה ילד קטן, והקשיב בלילות לקולות שעלו מתחנת הרכבת הסמוכה לביתו. כשגדל כתב עליהם ספרים. הוא לא תיאר לעצמו שהם יהפכו לקטרים הכי אהובים בעולם.

ספר יפהפה וקלאסי על בייגלה כלב התחש הארוך שזוכה בתחרויות כלבים בשל אורכו הרב, אך לא מצליח לזכות בליבה של זהובה אהובתו הכלבה שגרה מעבר לפינת הרחוב. עד ש…כמו בכל סיפור טוב קורה האירוע הדרמטי: זהובה נופלת לבור עמוק ואף אחד לא יכול להושיע אותה - מלבד בייגלה!
מי לא מכיר את כלב התחש הארוך והמקסים? הורינו, אנחנו וגם ילדינו - כולם גדלו עליו.

יש אריה בספריה, ואף אחד לא יודע מה לעשות.יש כללים בנוגע לצעקות, וכללים בנוגע לריצה. אבל אין שום כלל בנוגע לאריות! "אריה הספריה", ספרה המקסים של מישל קנודסן, מצייר את חלל הספרייה הלא זוהר מחדש, כזירה של הרפתקאות ותגליות שכל ילד וכל מבוגר היו שמחים לקחת בהן חלק.

אַבָּא שֶׁל אֶפְרַיִם שׁוֹנֶה מִכָּל הָאָבוֹת הָאֲחֵרִים. הוּא שָׁר שִׁירִים בָּרְחוֹב, מִתְעַקֵּשׁ לְנַשֵּׁק אֶת אֶפְרַיִם לְיַד כֻּלָּם, מְפַחֵד מִקְּטָעִים מַבְהִילִים בִּסְרָטִים, וּבְאֹפֶן כְּלָלִי עוֹשֶׂה הֲמוֹן בּוּשׁוֹת. כְּשֶׁבַּגַּן מַכְרִיזִים עַל תַּחֲרוּת אֲפִיָּה, אַבָּא שֶׁל אֶפְרַיִם נִשְׁאָר עֵר כָּל הַלַּיְלָה כְּדֵי לְהָכִין אֶת הָעוּגָה הַמְּנַצַּחַת. הַאִם זֶה מַתְכּוֹן לַמְּבוּכָה הַגְּדוֹלָה מִכֻּלָּן? וְאוּלַי דַּוְקָא הַפַּעַם אֶפְרַיִם יִתְגָּאֶה סוֹף־סוֹף בְּאַבָּא שֶׁלּוֹ?

סֵפֶר מְשַׁעֲשֵׁעַ וּמְרַגֵּשׁ עַל יַחֲסֵי הוֹרִים וִילָדִים, עַל כַּוָּנוֹת טוֹבוֹת וְעַל שְׁבִירַת מֻסְכָּמוֹת. אבא עושה בושות / מאיר שלו

סיפור על ילד   שיום אחד התעורר משנתו וגילה שהוא בלתי נראה ואף אחד לא רואה אותו לא משפחתו ולא חבריו

פעם, במושב קטן השוכן בין רמת הגולן לגליל העליון, חי ילד סקרן ומלא דמיון בשם יהלי. יהלי אהב הרפתקאות והייתה לו נפש שופעת חלומות. הוא בילה את ימיו בחקר היערות, בטיפוס על עצים, שכשוך בנחלים והבנת בעלי החיים הסובבים אותו.

עוג היה ענק מקסים אבל קצת מוזנח. יום אחד עבר עוג ליד חנות לבגדים ענקיים, ומיד החליט לשפר את הופעתו.

עכשיו – בחולצה מהודרת, בעניבה צבעונית ובנעליים מבריקות – עוג הוא ענק מקסים וגם... מרשים ומהודר.

אלא שבדרך הביתה הוא פוגש חיות הזקוקות נואשות לעזרתו... ולבגדיו! האם יוותר על כל מה שקנה לעצמו?

עוד ספר קלאסי מאת הסופרת ג'וליה דונלדסון והמאייר אקסל שפלר, יוצרי טרופותי, עטור הפרסים, ורב-המכר טרמפ על מטאטא. 

לרוני ולנומי, שתי אחיות, 
יש משפחה משונה מאוד: 
אבא קטן ועגול כמו פיתה 
וראש לו קרח לגמרי, 
ואמא גבוהה, כמותה לא ראית, 
שיש לה מילים כמותן לא שמית: 
"קקיתי קקאו", "הזנבתי ארנס", 
ו"תראו, ילדות, הירח יורח". 

וחוץ מזה 
יש להם טנדר ירוק שנוהג בעצמו 
וכלב שחור שמטפס על עצים, 
תרנגול שאוהב לאכול מרק - עוף 
וחתול שפותר תשבצים.

"רוני ונומי והדב יעקב" הוא אחד מספרי הילדים המצחיקים והאהובים של מאיר שלו, שעושה שמות בשפה העברית ונותן כבוד למשחק, לצחוק ולדמיון. 

סיפור מקורי על ילד שהביע משאלה לפני השינה ובבוקר גילה שהוא התכווץ לגודל של נמלה,

הוא מאוד שמח עד שהבין שאי אפשר לחיות בגודל כזה.

פעם, במושב רחוק, חי ילד סקרן ומלא דמיון בשם אריאל.

כל ערב לפני שאריאל הלך לישון, הוא היה מביט בכוכבים ומבקש משאלה.

ערב אחד, כשהירח היה מלא וזרח בבהירות מחוץ לחלונו, אריאל עצם את עיניו ולחש את משאלתו לשמי הלילה.

"אני רוצה לחוות את העולם באופן שונה מכל האנשים, אני רוצה להיות מיוחד", אמר בחיוך. אריאל לא ידע שהעולם מקשיב לו.

"בבקשה, אני יכול להיות נסיך?"
כולם רוצים להיות נסיכים ואריות ובכלל, מנסים להפוך לדמויות שחונכנו לחשוב עליהם כחזקות ומובילות. אבל מה קורה כשהילד לא מספיק חזק להיות אריה? או לא מספיק גבוה בשביל להיות רב-חובל?
הספר "אני זה אני ואני מיוחד" לא רק מעודד את הילדים ללכת בדרך שלהם, להיות מי שטבעי להם להיות ולאהוב את עצמם, אלא גם מראה להם שברגע שיבחרו ללכת בדרכם המיוחדת, הם יזכו לאהדה חברתית והגשמה עצמית.

בוקר אחד אמא מגלה שאייל מחביא ציורים נפלאים מתחת למיטה שלו.
כשהיא מנסה לברר איתו מדוע, הוא שותק.
יחד הם יוצאים למסע מרגש, ובמהלכו מגלה אייל שאף אחד לא מושלם, שהוא לא מוכרח להיות טוב בהכול, ושאם יחפש – בוודאי ימצא את טביעת האצבע הייחודית רק לו.
טביעת האצבע של אייל מזכיר לילדים ולהורים שמותר לפקשש.
שמותר לשרוף עוגות, לזייף במקלחת וגם להתקשות בכתיבת השם.

כל אחד נולד,
קליפה בצורת גוף,
ובו רק שני כדורים:
כדור קטן וכדור גדול,
עשויים מחומר מאוד מיוחד;
החומר הכי יקר בעולם.
באמצעות שני כדורים חשובים ומיוחדים אלה, ההופכים למשל, מספר דרור זיו בפשטות ובעומק על האדם ועל יחסי הגומלין שלו עם הזולת והעולם.
זהו ספרו הראשון של דרור זיו, יוצר צעיר, הלומד בטכניון בחיפה במסגרת העתודה הצבאית.

עיר מיוחדת ומופלאה בשם "עיר הקינוחים".

עיר הקינוחים הייתה שונה מכל עיר אחרת בעולם, הסיבה הפשוטה לכך היא שבעיר הקינוחים כל תושבי העיר אכלו רק קינוחים!

ניתן לראות בשערי עיר הקינוחים שלט ענק עם הכיתוב : "ברוכים הבאים לעיר הקינוחים - ממלכת המתוקים!" 

למעשה, בעיר הקינוחים, כל המסעדות, בתי הקפה והמטבחים עסוקים בהכנת מאכלים מתוקים וטעימים. 

תקציר

עִם מְטוֹסֵי-הָעָל, כָּל טִיּוּל הוּא מַסָּע מִסְתּוֹרִי לִמְדִינָה רְחוֹקָה, כָּל מְשִׂימָה הִיא סִפּוּר מְעַנְיֵן וּמִכָּל אֶתְגָּר לוֹמְדִים שִׁעוּר מְרַתֵּק.

וְהַפַּעַם גֵ´ט נִשְׁלָח לִמְסֹר חֲבִילָה בְּלוֹנְדוֹן וְאַחַר כָּךְ בִּנְיוּ יוֹרְק.

מְעַנְיֵן אֵילוּ הַרְפַּתְקָאוֹת מְצַפּוֹת לוֹ וְלִשְׁאַר הַחֲבֵרִים?

מפרץ ההרפתקאות – לילה טוב

הַיָּרֵחַ עָלָה. הַכּוֹכָבִים יָצְאוּ.
הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁהַגִּבּוֹרִים הָעֲיֵפִים יֵלְכוּ לִישֹׁן.
אָז בּוֹאוּ נִכָּנֵס לַמִּטָּה עִם צֶוֶת יְחִידַת הַחִלּוּץ!

סיפורי סמי הכבאי - צרה צרורה

מנדי ואדם יוצאים לחפש אוצר

ומהר מאוד שוקעים בצרות.

סמי הכבאי וצות התחנה שעל ההר

יוצאים למבצע החלוץ המסבך ביותר.

ספר גדוש בהרפתקאות, משלם להקראה לפעוטות וילדים

שיהנו מספור מלא הומור על צוות כבאים.

עוד מקרה חרום של סמי הכבאי!

ברוכים הבאים למועדון החברים של מיקי מאוס! הצטרפו למיקי, מיני, גופי, דונלד, דייזי, פלוטו וטודלס בהרפתקאות מרגשות.

והפעם מנסים החברים למצוא מה לעשות ביום גשום, אופים עוגיות למטרה חשובה, לומדים להשתמש במצפן ועוד...
פשוט נפלא!

ברוכים הבאים למועדון החברים של מיקי מאוס! הצטרפו למיקי, מיני, גופי, דונלד, דייזי, פלוטו וטודלס בהרפתקאות מרגשות.

והפעם מנסים החברים למצוא מה לעשות ביום גשום, אופים עוגיות למטרה חשובה, לומדים להשתמש במצפן ועוד...
פשוט נפלא!

מִיקִי וְכָל הַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ עוֹמְדִים לַהֲפֹךְ לְגִבּוֹרֵי־עָל כְּדֵי לַעֲצֹר אֶת

נְבַל־הָעָל מֵגָה־מוֹרְט לִפְנֵי שֶׁהוּא יְכַוֵּץ אֶת מוֹעֲדוֹן הַחֲבֵרִים שֶׁלָּהֶם

וְיִשְׁתַּלֵּט עָלָיו לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים! אֲבָל כֹּחוֹת־הָעָל שֶׁלָּהֶם יַחְזִיקוּ מַעֲמָד

רַק זְמַן קָצָר. הַאִם סוּפֶּר־מִיקִי, מִינִי הַמֻּפְלָאָה וּשְׁאַר גִּבּוֹרֵי־הָעָל

יִלְמְדוּ לַעֲבֹד בְּשִׁתּוּף פְּעֻלָּה וְיַעַצְרוּ אֶת מֵגָה־מוֹרְט? הַמֵּרוֹץ נֶגֶד הַזְּמַן

לְהַצָּלַת מוֹעֲדוֹן הַחֲבֵרִים שֶׁל מִיקִי מָאוּס מַתְחִיל עַכְ־שָׁו!

הַצָּב שֶׁל אֹורֶן הוא ספר ילדים עברי שכתבה מירה מאיר ואיירה אורה איל, והופיע בהוצאת כתר בשנת 1977.

אורן ביקש מאביו צב. אביו מסרב ואומר שאין לו צב. אורן ואביו יוצאים לחפש צב אך חוזרים ללא צב. הם חוזרים הביתה. למחרת אמא של אורן מצאה צב ולקחה אותו לגן של אורן. הילדים בגן מתרגשים ומנסים לבדר ולטפל בצב ולומדים להכירו. בסוף הסיפור כאשר הילדים בגן מתיישבים לאכול הצב בורח מהגן.

בשיחה מלאה רוך בין סב לנכדו שוזר דויד גרוסמן את חוויות החיים,
השמחות והעצב ואת קשר האהבה הנטווה ביניהם.
את הסיפור מלווים איוריה רבי־ההבעה של מאיה שלייפר.

”סַבָּא, מָה יֵשׁ לְךָ עַל הַפָּנִים?”
”עַל הַפָּנִים שֶׁלִּי?” מִתְפַּלֵּא סַבָּא,
”אֵין לִי שׁוּם דָּבָר עַל הַפָּנִים,
רַק מִשְׁקָפַיִם”.
”יֵשׁ לְךָ קְמָטִים”, אוֹמֵר יוֹתָם,
וְסַבָּא אוֹמֵר, ”אָה, טוֹב,
הַקְּמָטִים שֶׁלִּי...
אַתָּה כְּבָר מַכִּיר אוֹתָם, יוֹתָם”.
”אֲבָל לֹא אָמַרְתָּ מִמָּה הֵם נִהְיוּ לְךָ”,
אוֹמֵר יוֹתָם.

הטרקטור בארגז החול הוא ספר ילדים שכתב מאיר שלו ואייר יוסי אבולעפיה.

"הדוד אהרון", טרקטוריסט ותיק, נהג מזה שנים רבות לבצע את מלאכתו עם טרקטור שליווה אותו לאורך כל הקריירה. אולם השניים מזדקנים ומתעייפים וכבר לא מסוגלים לעבוד כבעבר. הדבר מוביל למינויו של טרקטוריסט חדש, צעיר, ולבואם של טרקטורים משוכללים יותר. הטרקטור הוותיק איבד לחלוטין את יעילותו ואת יכולת המלאכה שלו והובא לגן ילדים כדבר-שעשוע. "הדוד אהרון", שהיה אמנם כבר בא בימים וחלש, יכול היה להגיע שוב ושוב אל גן-הילדים ולטפל בטרקטור כפי שעשה בעבר. לבסוף הטרקטור הוותיק שב להיות בעל תועלת: "הדוד אהרון" והוא נהגו להסיע את ילדי הכפר אל גן-הילדים ובחזרה לבתי מגוריהם. בנוסף הם נהגו, כפעמיים בשבוע, לקחת אותם לטייל ולראות היכן עבדו בצעירותם. בנוסף, מדי פעם, הם נסעו לשדות ללא מישהו נוסף מלבדם.

דמותו של הדוד אהרון מבוססת על אהרון יצהר, דודו של מאיר שלו.

זה סיפור של שני רחפנים, רחפן גדול ורחפן קטן.

סיפור לקטנטנים לפני השינה